קשה להשאר אדישים לסאגה המתמשכת של המשפחה שנקלעה לכאן. כמו שניתן לנחש רק איך בכלל היא צצה, כך גם אפשר לתהות אם המחבר (נקודת ההנחה שלי) לא שכח עוד כמה סטיות, שאולי יצוצו ביום מן הימים. הרי בני אדם לא מספרים את כל האמת כאקסיומה. אולי הייתה גם נקרופיליה? פשוט לך תדעו.
הסיפור הוא משהו כמו רשימת מכולת של הפרעות, וקריאת תיגר על נורמות המחשבה. רובנו לא מקבלים את הרעיון שמשהו כזה ייתכן, אבל העובדה היא שברחבי העולם, ולאורך כל ההסטוריה, כל התופעות שתוארו לעיל קרו וקורות. כמו כן, אין ספק שכולנו לגמנו בצמא כל אזכור מיני ו/או נפשי חברתי. ה"יצירה" הזו פוגעת בנו כשם שהיא מתעסקת בחומרים חבויים אך קיימים.
עוד רבות ייאמר בתחום השחרור. המיני, המחשבתי, החברתי. בין אם בתחפושת, ובין אם נישא על כנפי איזו רוח.
בטוחני כי המחבר רק רוצה אהבה ומנסה למצוא את מקומו. עדיין, נדמה לי שמסריו חיוביים ביותר. קחו את זה הלאה. אני אמשיך לעקוב. ייתכן אף שמדובר באמנות. מצאתי רמזים. פרובוקציה וקריאת תיגר היו אף הן חלקים דומיננטים באופיה של זו הבריה המתווכת.
לפני 19 שנים. 27 באפריל 2005 בשעה 17:55