היה היה לי בלוג

תמיד זה מאכזב לכתוב פוסט. כאילו - מה הקטע? את מי זה מעניין? זה המסר שלי לנצח?
אבל לפעמים יש ערבים כאלה, שאני יודע שביני לבין הנצח מפרידה תהום (לא במובן של הניק - כבודה במקומה הניחה)
מה כבר היה לי היום? נסיים את הבקבוק יין? נאכל איזה קינוח "אסור"? כמה אני יכול להתפאר ביום הזה שכלל שני מדיחים, תליית כביסה, ניקוי צנרת, החלפת המים באקווריום, לקיחת הילדים לקניות של מאוויהם ולסופר, התאמנות בפסנתר ובגמבה, קריאה של אקטואליה ושאר שטויות "נצחיות" באינטרנט, ועוד כהנה וכהנה.... ממש יום ריק...
אני מרשה לעצמי לא ליצור (או בעצם להתקדם) שום דבר גדול ומשמעותי. עדיין יש צורך להקיא משהו החוצה. נו - צורה חדשה של בדס"מ? - תאכלו קיא?
(היום פירטתי לאישתי לאלו סטיות נחשפתי כאן. יש לנו מין קטע כזה שאני עושה לה טיזינג שהיא בדס"מית בהכחשה כי היא כל הזמן מתעניינת במה אני עושה כאן. אתם חושבים שזה יותר מדי חשיפה שאני מגלה לכם את זה?)
היום לא התקדמתי מאוד ועדיין עשיתי לא מעט בעצם. הרי מה שלעיל הוא רק חלק משלל מה שעבר עליי היום, וגם השאר היה קשור ברובו לבנייה חיובית או תיחזוק. החיים שלי בתור ראש ממשלה בטח יראו אחרת...