היה היה לי בלוג

לובה הייתה אישה מלאת גוף, ועם זאת - ספורטיבית, כמתבקש מחיי השרדות על אי בודד. ולדימיר בנה שגדל עימה שם מאז היה ילד קטן, היה עלם עצום מימדים, בלונדיני ובנוי לתלפיות.
בשעת בין ערביים זו, כשהשמש כבר זרקה גוונים אדומים פה ושם, הזמין אותה ולדימיר לארוחת הערב שלהם. ישובים על סלעים שכמו נוצרו במיוחד לשם כך הם גמעו בשקיקה את הסרטנים בקוקוס, מלווים ומתובלים בשפע שנבחר בקפידה ובכשרון מצמח הארץ.
ולדימיר ולובה נעצו זה בזו עיניים מצועפות. בולדימיר החלו לאחרונה לפעום ההורמונים ביתר שאת, ולאט חדרה לבינתו ההשלכה המתבקשת של פעולת ההזדווגות שראה בחיות הבר. לובה, שהיצר המיני נעלם ממנה בשנים הארוכות, החלה גם להגיב. הפרומונים חגגו.
לא מן הנמנע שבקרוב התשוקה כאן תתלהט ומפגש הגופות הרוטטים ייקד באש.

רונה נעה במיטתה בחרמנות מתוך החלום. יד אחת על שדה הימנית, ויד שנייה על האיבר שהשכילה לא לוותר עליו. רקסי וטייטי - ספקי הייחום שלה, כבר החלו לכרכר סביבה בהתרגשות. טייטי מצמידה אחור שעיר, ורקסי מנסה להידחק אל ישבנה