היה היה לי בלוג

קצת מטאליקה ברקע.
עצוב אבל נכון.
מה לעשות? זה מין בלוג של מישמש. החל מסיפורי זימה על כנפי הדמיון ושזורים על חוט ההגיון בשירי אסוציאציה, להבנתי בלבד, אבל מה אכפת לי מכם.
הלאה לעדכונים, תוכחות, השקפות עולם, נסיונות שכנוע.
אין קו מאחד. מן הסתם - גם אין מי שמסוגל להתחבר למשך הרבה זמן, וגם אין סיבה. יותר מדי בלאגן. לא ערוך. אולי אם היה ספרון שירים קטן, או אסופת סיפורים, או עדכונים בשפת בני אדם, או אפילו תוכחה נזעמת וישירה קבועה, היה בסיס להתמכר.
ואולי אני בסרט ודווקא מי שעוקב הם אותם אנשים כל הזמן? - לא ייתכן. הרי פגשתי מלא חדשים לאורך השנים ומס' הצרכנים נשאר בערך אותו הדבר.
אם יש משהו יותר מעצבן מבלוג מבולבל זה בלוג שמתעסק למוות בעצמו, במהותו, בנחיצותו. אבל את הפוסט הזה תכננתי:)
אז אני יכול לנתח ולסכם באופן משמים ומבריח עוד הרבה על היה היה לי בלוג, אבל באופן כללי - עזבו - כבר יצא לי החשק.
בקיצור - אני מרגיש כאן נוח, וגם אם לא תמיד מה שיוצא החוצה ראוי - אולי אפילו לרוב לא, נראה לי שאני לא מוצא סיבה טובה לא להמשיך להשתרלל איתו כאן. כמובן - חוץ מזה שמדובר באתר לא מהוגן:)
(מזכיר לי את הפעם האחרונה שביקרתי במועדון חשפנות - הדורמן הסתכל על השרוול הצבעוני שלי ואמר שהפעם הוא אמנם יכניס אותי, אבל שפעם הבאה אני אבוא בלבוש הולם כי מדובר במקום מכובד. למי שלא היה במועדון הפופלרי - הקהל עם תלבושת אחידה של ג'ינס שחורים...) (רואים איזה יופי זה שהפוסט הולך לכל כיווני העזאזל האפשריים?)
לסיום - בקשר לפוסט הקודם והתגובות האוהדות והמרובות שקיבלתי בעקבותיו - רציתי רק לעדכן שהחומרים עלו גם בבמה חדשה, ושם אפשר לצפות בעסק על מסך מלא. אתם מכירים את הדרך, נכון? לא תטריחו אותי עם לספק לכם לינק - זה במילא לא מעניין אתכם
יאללה ביי
עוד אשוב! ראו הוזהרתם!