היה היה לי בלוג

סוף סוף הגעתי לגודל הרצוי. הרעיון היה שם כבר מזמן בדברי הימים של המד"ב. הסטייה אולי הייתה פרטית שלי. הפיתוח הגיע בעקבות פורנו. אני מת על תקריבי פנים. והאף הזה שעושים עליו זום, וכל פעם הוא מסוכך בריר לא ברור אחר - רוק, זרע, נזלת(?), זיעה... למזלי יש לי את הכוחות האלה, בהיותי מג, להגשים לפעמים מד"בים נבחרים. כאלו שעושים רק טוב, ושיש בהם יצירתיות בעיני האחראים.
אז הגעתי לגודל הנכון, התיישבתי על השפה של הנימפה, והתחלתי לזיין לה את הנחיר. תחושה מרטיטה ביותר שפה של מוצצת כמשען לפלחי העכוז. והרגלים כרוכות סביב החוטם הרירי - נזהר לא לדרוך לה חלילה באיזו עין... עובר מנחיר לנחיר. הגודל מתאים בול. התחושה שלי נהדרת, ושלה גם מיוחדת ביותר. מזל שהיא לא מתעטשת אני חושב לעצמי בעודי בועל בהנאה שכמותה טרם נודעה, אבל אין בכך פלא רב - הריגוש גדול מדיי והפעולה פולשנית מדיי.
אהבת חיי החדשה, ואני מקווה שהיא תבחר להחזיק בי. אחר אני עובר לזיין על יבש באוזן. מה עוד נותר לעשות? נראה שחובבת המין הזאת נהנית ביותר משפע התגליות החדשות. לכאורה אין כאן מין מבחינתה, אבל מצד שני - איזורים חדשים מתגלים כארוגניים, בעוד איבר המין הגדול ביותר מרוגש שעות נוספות. מצא מין את מינו - שני הרפתקנים שכמונו.... היא מרימה אותי ומקרבת את שפתיה לאוזני המצומקת ולוחשת: "כבר התחלת לחשוב על האפשרות ההפוכה?;)". דבריה מכים בי פיזית כרעם. הרעם המתוק ביותר. אשכרה קול אלוהים נשית הוא הדימוי הטוב ביותר שאני יכול להעלות בדעתי. "אפשרויות הפוכות?" אני חושב לעצמי. המוח שלי טבולרסה, אבל מרכז הרגש מרגיש שיא מרוגש ואביונה מתחילה לחלחל דרכה רוטטת