הפינה שלי

עם הסתגלות לשינויים... 

בשילוב הריצות גורמים לי להרגיש כמו פילת סוואנה.🐘

עדיין לא שברתי את ההליכון בחדר כושר ולא הצלחתי לבקוע חור באדמה במהלך ריצה בחוץ.

אבל בהחלט מרגישה שאני מתקרבת לזה.

חם לי הרבה יותר מבד"כ.

בין הדברים החיובים היחידים שקורים בזמן הזה הוא שאנשים דוחפים לך אוכל כל הזמן.

היינו היום בשוק, היה לי חם מוות ועצרנו ליד דוכן פיצוחים לקנות קשיו, פקאן מסוכר וכיו"ב.

חשקים מפגרים...

בזמן השקילה הרוכל דוחף לי פקאן, פיסטוק, קשיו... עד שבעלי מסתכל עליו במבט מסכן של מה איתי?

אז הוא מסתכל עליו ואומר לו: " זה בשביל התינוק".

תמיד אמרתי שהדרך ללב שלי עוברת בקיבה. 

בהתחלה הוא היה קונה לי פרחים. מחווה מקסימה. 

עד שאמרתי לו יום אחד: "ממי הפרחים מהממים. אבל אני יותר בחורה של לאפה עם שווארמה". 

לראות את הנוף האהוב עליי ולהמשיך לעשות את הפעילות האהובה עליי.🏃🏼‍♀️🤰💚

קמתי ב-6:30 כדי להיות ב-7:05 במרפאה. 

לא היה לי מזל (מרפאה של נאחסיםםםם) או אחות שמאחרת כל הזמן או אח חדש אשר אינו בקיא ברזי הפרוצדורה. 

מפות לשד הוא אמר לי שאני צריכה לשלם התחייבות והוא לא יכול לעשות לי את הבדיקה, עד שאסדיר את עניין התשלום.

אז הוא אמר.... 

אה וגם אמר שניתן להסדיר את עניין התשלום רק ב-8 כשהמזכירות מגיעות (השעה שאני צריכה להיות בעבודה ואסור לי לאחר גם לא בדקה כי יש לי בוס פסיכופת). 

אחרי זה הוא ניסה לשלוח אותי ל"לבנה" מהסניף הרחוק בטענה שהיא אחות היריון ולידה ותדע בדיוק איך לעזור לי.

אני בתור אישה "שפויה", עייפה ומתוסכלת  שהבינה את רוע הגזרה, וחייבת לעשות את הבדיקות ספציפית היום כי יש מועד לכל בדיקה ואין חריגות ואין מצב(ימות העולם) שאני פוגשת עכשיו את לבנה שאלוהים יודע איפה הסניף נמצא והאם יש שם חניה....

פרצתי בבכי שלא מבייש ילדה בת 4 בקניון, שוכבת על הרצפה, כי לא רצו לקנות לה גלידה.

עד כדי כך שהאח לקח את בדיקות הדם שלי, לפני ששילמתי את התחייבות רק כדי שארגע ונסעתי לעבודה.

מגיע לי אשפוז כפוי במחלקה סגורה באברבנאל עם טיפול במכות חשמל אחרי מה שעשיתי לו. 

לפחות התנצלתי 🤦‍♀️

יש צורה וגיל. 

אחרי ההוא שאף פעם לא ידע. 

https://thecage.co.il/blog/bblog/edit.php?postid=844001

לא חשבתי שאוכל לאהוב עוד פעם. 

הוא ריסק אותי כל כך שהייתי בריק. חור שחור. דיכאון שרק הריצות העבירו לי. 

מצד אחד ידעתי שאני לא במקום טוב, מצד שני טיפול פסיכולוגי פחות התחשק לי.

לא בגלל שלא חשבתי שזה יכול לעזור. ידעתי שזה יעזור. רציתי להתגבר לבד.

רציתי לבכות עד שיגמרו לי הדמעות.

עד שהבטן שלי תכאב ואני אקיא את כל הכאב הזה החוצה. לבד. רציתי לבד.

גם לא הרגשתי שמישהו באמת מבין אותי. 

ואז הוא הגיע, לאט ובצניעות.

בדייטים הראשונים הוא כיבד אותי ואפילו לא ניסה לחתור למגע... ואהבתי את זה. 

ואז הוא נעלם וההתחלה התמסמסה. 

יום אחד הוא סימס לי: "אני מתנצל שאני פונה רק עכשיו. אני מרגיש שהיה לי איתך פספוס". 

אז נתתי צ'אנס, בכל זאת רווקה בת 31 והאפשרויות (לסקס) לא נגמרות. 

אחרי הדייט בו חודש הקשר, הוא נישק אותי. 

זה החמיא לי (כי אז הבנתי שהיא נמשך אליי) אבל גם הלחיץ אותי.

אחרי יומיים כמו אישה פסיכית סימסתי לו את ההודעה הקבועה:" זה לא אתה זה אני. אני עוד בקשר הקודם. זה לא יעבוד".

פחדתי שכן ורק בגלל זה. 

הוא כמובן קיבל את זה בנימוס ואמר לי: "בהצלחה" (בניגוד לאחד אחר שירד עליי במקום להבין שלא בא לי עליו). 

אז הגיע הקורונה והבדידות.

הרבה ריצות 100 מטר שגרמו לי לחשוב עליו עד שיום אחד פתחתי את אחת האפליקציות והפרופיל שלו קפץ לי. 

שלחתי לו: "היי, אני מתנצלת על איך שהתנהגתי בפעם האחרונה. אשמח להזמין אותך לבירה" והוא זרם. אפילו שהוא טיפוס של וויסקי. 

היום הוא אהבת חיי ואחרי שהתחתנו אמרתי לו: "רק שתדע שאם אתך זה לא היה הולך. הייתי עושה תרומת זרע. מיציתי את המין הגברי". 

האהבה שלי אליו שונה. בוגרת. היא ממקום של הבנה הדדית ורצון שלשנינו יהיה טוב. 

אני שמחה שיש לי אותו ועוד יותר שמחה שהוא יהיה אבא לילדה שלנו. 

בזמן האחרון אני מלטפת את הבטן, אבל האיבר העיקרי שעובד שעות נוספות הוא הלב שמתרחב מאהבה אליו ואליה. 

אם אני כבר במשרד 19:00-8:00

למה לא לדחוף גם קניות בסופר? 

ככה אני אוהבת את הזיונים שלי כואבים ובלי חומרי סיכה.

🤦‍♀️

סתם נו שבוע 16....

כשאתה מרגיש טוב. 

צריכה קצת שקט... 🤭

גם עוד היה קורה שהייתי מגיעה למשרד יום אחרי, מישהו היה "נדבק" והיו מאשימים אותי.

מה אני צריכה את זה...?