הפינה שלי

יש עוד 4 ימים שלמים בשבוע הזה, בהם מצופה ממני להיות נחמדה למלא אנשים שאני שונאת בעבודה כי אני (עדיין) לא מיליונרית.

אני מניחה שזה מנחם את המין הגברי לדעת על הצרות בארץ ובעולם כי זה משכיח לך (גם אם זה לפרק זמן קצר) את שלך.

היום החלטתי לטייל בשוק וקניתי עיתון. בד"כ אני מתעדכנת דרך פורום סקופים של רוטר  ו/או ynet

אני קונה רק את המוסף לשבת, וגם זה לא בקביעות. כי מרבית החדשות בעיתון לא טובות. 

להלן בריף: מצעד הדגלים, מלא הורים שלא מחסנים את הילדים שלהם נגד פוליו, כמחצית מהיהודים בירושלים חרידים, קווין ספייסי מואשם בתקיפות מיניות, טבח ביובלדה בארה"ב ולקינוח ביה"ח שחושף את המידע הפסיכיאטרי של החולים לכלל הרופאים.

הלכתי לחפש מתכון שווה לגבינה פירורים ולאונן. 

שני הדברים היחידים שירימו לי כרגע זה אוכל ואוננות. 

ורצתה להגיד שלום 🙋‍♀️

"האמת ששמנת קצת מאז החתונה" . 

(תבינו שהיא פופוטם. כן? אבל אף פעם לא אמרתי לה חצי מילה על המשקל שלה).

לענייננו, מאחר וטרם סיפרתי בעבודה...

חייכתי בחן והשבתי: "מה אני אעשה? אני אוהבת אוכל" 🤷‍♀️🥐🧀🧇🥞🥯🥩

במקום: "אני בהיריון יבת זונה". 

אני נכנסת לפה בשביל לקרוא את הבלוגים. 

בכלל בשבועות האחרונים מצב הרוח שלי נע משנטי בנטי לחרדה תהומית. 

ככל שהשבועות מתקדמים, מפלס הלחץ עולה. 

שכחתי לציין את אימא שלו-הבן אדם הלחוץ ביותר בעולם. מאז שסיפרנו לה היא מתעניינת בי יותר מבבן שלה.

הדבר בא לידי ביטוי בהודעות מוזרות שבכל סוף הודעה היא דואגת לצרף: "תשמרי על עצמך" בלי קשר לתוכן הנכתב. 

כמו: "אתם מגיעים לארוחת ערב היום? תשמרי על עצמך".

בעבודה עדיין לא סיפרתי ואתמול מישהי קרובה סיפרה לי שהליך הפונדקאות שלה ושל בעלה, לא צלח.

בסקירה הראשונית של הפונדקאית ראו שהאיברים אחד בתוך השני. הכבד בתוך הריאות. Wtf. 

יש דברים שאתה מעדיף לא לדעת. 

מאז התמלאתי מחשבות ופחד. גדל בתוכי משהו (אני מקווה שעדיין) שאני לא רואה כל הזמן, אבל ממש מקווה שיהיה בסדר. 

וכל פעם ממליצים על איזו בדיקה שיכולה לגלות תסמונות; ולפעמים את רוצה לדעת ולפעמים מעדיפה לעשות את הפרוטוקול המקובל ולדעת כמה שפחות.

וההשלמה עם זה שהגוף שלך הופך לאינקובטור /מעבדה. 

דבר נוסף שצריך לציין זה ההורמונים. איזה כיף שיש "הורמונים"... הייתי משוגעת כבר קודם. בשביל מה לתת לי לגיטימציה להיות עוד יותר? 

כשהיינו בחו"ל בוקר אחד קמתי חסרת סבלנות ששלחתי אותו לטייל חצי יום לבד. 

לא הייתי מסוגלת לסבול אותו ו/או אנשים סביבי.

רבצתי במיטה במלון וראיתי את הסדרה הזו בנטפליקס עם הלב של האצנית שגונבים.

ראיתם את זה? אז סחר באיברים בשוק שחור זה סבבה. 

לי זה עשה חשק להפסיק לרוץ. 

ההבנה (יחד עם הפחד) שאין וודאות בשום דבר בחיים, מחלחלת וגורמת לחלחלה.

אולי רק המוות והמיסים וודאיים. 

נגמר החופש מחר יום א' בעבודה.

שומרת על אופטימיות, למרות שאני לא אוהבת את המקום.

בינתיים שוקלת לצאת לרוץ בנמל-המקום האהוב עליי. 

שבת מנוחה. 

למי ששולח הודעות בפרטי. תסתכלו בפרופיל. 

.When life gives you lemonade, make lemons

 🍋🍋?! Life will be all like whatttt

לראשונה מאז שאני בחו"ל, אוכלת טוב, ישנה טוב ולא במשרד.

תמונה להמחשה:

בלי פילטרים, לפני שיוצאת הבטן 🤩

וחזרתי רעבה אחרי היוגה. 

אז הזמנתי פסטה רוזה, סלט ומרק...

ועכשיו בא לי קינוח. 

הצילוווו 🙈🤦‍♀️