פטל ענבים

בימי חמישי אני חוזרת הביתה. אני עוזבת את העיר הצפופה הזאת ומשאירה בה חלקים של עצמי. שעון הקיץ הזה מזכיר לי שיש עוד איפה לחיות ולמרות שמאוחר וקריר השמש עדיין איתי. ואלו תמונות-יום-חמישי שלי: מדרכה וצללים שמתארכים בשקיעה השורפת הזאת, ריח של רתמים ועצי תפוז בסוף השביל, אמבטיה סגולה ומיטה רכה. אוקאפי של הסופשים שונה מהעצמי של היום-יום, אני מחושבת פחות, עצובה פחות, לבושה פחות. שמחה יותר. אני מפנה מקום לשלוש-עשרה שעות שינה, ספרים פשוטים ומנוחה עצלה וארוכה. הלב שלי רחב ויש בו מקום לכל השדים והמלאכים ואף פעם לא אגמר. 

והנה עוד משהו אחד: זה לא משנה מה אמיתי ומה לא. מי אני מתחת להכל. אני כל השכבות האלו וזה כל מה שחשוב.