הוא מכיר אותי אבל הוא מזלזל ביכולות שלי, בערמומיות ובאינטליגנציה שלי, הוא חושב שאני טיפשה, ועד לא מזמן ניסיתי והשתדלתי להוכיח לו שאני לא, ניסיתי להראות לו מה אני שווה, עד כמה הוא לא מעריך וכמה שהוא טועה בזה.
אנחנו שונים, צורת חשיבה, התנהגות, גישה ואפילו דיבור, אבל בדבר אחד אנחנו די דומים, שנינו שתלטנים, שנינו מתקשים להוריד את האגו אחד מול השניה, אחד למען השניה, ועדיין אני זאת שלרוב מנחמת אחרי ריב, מתנצלת ומסדרת את העניינים.
הוא חושב שאני חלשה. כי בתכלס כל אחד רואה חולשה בעין אחרת, בשבילו אני חלשה כי אני רגישה, בשבילי הוא חלש כי הוא חסר רגישות.
הוא חושב שאני טיפשה, שאני לא מודעת למה שקורה במציאות, חושב שאני עיוורת, חושב שאני חירשת, ואני כרגע רק אילמת. הוא לא מודע למה שקורה לי בראש, לא מודע למחשבות, לתכנונים, הוא לא מודע שכשזה יגמר אני אדבר, וכשאני אדבר הוא ישתוק. הוא יתחרט. הוא יבין שהוא טעה.
אני סבלנית, תמיד ידעתי שאני סבלנית, אך לא תיארתי לעצמי שאני יכולה להגיע לרמת סבלנות כזאת.
