פאי סזיפים .

נדמה כי בכל מקום סביבי ישנן המון  נקודות..

3 בסוף משפט ,

כזו למחשבה , וזו היחידה  מלאת חן וגם את ההיא מלאת האור אני רואה.

בארוני שמלה אדומה מנוקדת לבן, 

בחיי שקניתיה לפני בואה של הקוסאומה הנפלאה.(כרטיסים היו רק לאמצע  דצמבר) זו לא הנקודה . 

הנקודה היא  שכרגע לכל דבר מסביבי אין סוף  פסוק..

 יש מנקד בקהל? 

 האם להיות בחשיבה ממקום של שלמות, זה אפשרי?

לעיתים מוצאת עצמי מנהלת דיאלוג בין הלב לשכל
בין הרצון להיסחף,

להרפות לאבד שליטה,
לבין הצורך להיות מחושבת לשקול כל פעולה, לדעת מראש.
הלב אומר תאמיני בטוב באנשים בחוויה,
הראש דורש :היי בעירנות
בדקי מהיכן תבוא הסכנה.

חשדנות -מאפשרת ניהול סיכונים,
חדשנות -מייצרת אפשרות לסיכויים.
ואולי אהבת החכמה וחוכמת האהבה היא לשלב בין הלב והראש,

בין תבונה לתובנה.?

ועניין ההוליזם שמדבר על הסינרגיה החיבור של הניגודים,

כאשר הלב והראש הולכים ביחד ניתן להוריד חלומות לאדמה!
אם כך אני מאמינה באופן רציונלי שכדי להפוך רעיון לתוכנית ישימה עלי לסגל
חשיבה של שיתוף פעולה
חשיבה שמייצרת אחדות בין הניגודים
ואז ...

הרגליים יהיו נטועות באדמה כשהראש בעננים!
כשרציונליות ואמוציונליות ניפגשים:
החיים הופכים מסרט שחור לבן,לסרט בצבעים!

אז למה אני זקוקה לתרגום?

 אפילו שעון החורף על שעתו הנוספת בליל זה לא אפשר  לשאון המילים להניח  לי לנוח .

השיר הזה  המושר עי הפרברים התנגן באזני  בלופים והותיר רצועותיו במעגלים כמו בתקליט ויניל שחור של פעם..

 33.3 מחט נקיה  וזרוע אחת מורמת ומונחת בדיוק רב על הרצועה הנכונה. 

מחלקת ממנו כאן :

מכל השתיקות אני אוהב את שתיקתך שהיא יפה שהיא סולחת

ללב קולחת כמו היתה היא דף משיר
ללא מלים,

עץ נשיר ללא עלים
שתיקה של אהבה.

מכל הצחוקים אני אוהב רק את צחוקך
שהוא פורץ ומתבדח
ללב נוגע כמו היה הוא פרח חן
עדין ורך, ללא מגן,

צחוקך שלך
הוא צחוק של אהבה.

מכל הדמעות אני אוהב את דמעתך
שהיא רכה ולא תובעת
כמו יודעת את הסוף המתקרב
שלום שלום,

לב אל לב דמעת חלום
דמעות של אהבה.

אני אוהב אותך בשקט כמעט בסוד
רק עוד ועוד ממך לצקת אל תוכי
רק עוד ועוד.

מוצאת עצמי מתעסקת בנסיון לפענח את  קסמם של סודות היחסים. 

בין בני זוג. 

הורה ילד

רופא חולה

מאהב נאהבת 

שולט נשלטת 

נגיד , אבל רק נגיד .שמשהו הבנתי כי לא באמת הצלחתי. 

אבל אז מתעורר בי צורך עז לחקור לפלוש להתפלש  להתגלגל ולדמוע  את הקשר בין 

כאב ל סבל. 

האם חייבים לכאוב כדי לסבול? 

האם סבל הוא ערך שנתון לשינוי? 

האם הוא מקדש מטרה? 

מה יותר ? 

ומה בא קודם? 

מה מזין את מה ? 

ומי עומד בזכות עצמו ? 

וכמה פולניה אני ? 

זה כואב לסבול בשקט. 

אני רוצה לצרוח. 

והוא אומר שזה לא פשוט. 

אם תשאלוני איזו מילה אני הכי אוהבת בעיברית , ללא ספק אומר שזו המילה ערגה. 

 הניתוח הדקדוקי אומר
כתיב מלא:ערגה
'הגייה:erga

חלק דיבר: שם עצם

מין:נקבה

שורש:ע.ר.ג

משקל קִטְלָה

לפי המילון הפרוש הוא:

רצון חזק. געגועים עזים. התרפקות על זכרון דבר נעים והתאוות אליו במחשבה.

ולפי הגוף?

מרגישה שזה מטפס מלמטה כמו גל חום שלוהט את שריגיי ורידיי ועולה עד הצוואר , בדרך זה כואב בלב במן כאב  קטן שמקמט ומכווץ  ואומר אינה לך.. אינה לך.. 

מה תעשי לי? הא!  .. אני מגיע , תופס לך ת'לב  ככה, חזק.. מקמט.. ומשחרר. 

ואני? 

אני

מתמסרת . 

מתמסרת לתחושה, לרגע הזה שבו יש בי כמיהה עזה , כאב.

מנסה להבין היכן בדיוק זה בגוף .. בבטן? בחזה בעור , באור של כולו ..  

נהנית מהאפשרות לחוש הגם שזה כואב נהנית ומברכת כי זה אומר לחיות. להרגיש.  לנשום. אפילו שכזה. 

והשבוע .. אולי כי סתיו, 

ושנה חדשה 

ושינויים

והתחלות חדשות ישנות . .. 

משהו בי עורג. 

מי אמר כאב ולא קיבל?

 את ליל אמש ביליתי בהתהפכויות במיטה , לא הצלחתי להרדם , השקט בבית הרעיש לי את המוח , מצאתי אותי   מתחבטת עם  שתי שאלות   בנושא הנ"ל

1. ביחסים בינאישיים, האם אני חושבת מה הם הרצונות שלי או מה הן הציפיות ממני?

2.האם אני מגיבה למה שהשני אומר או מגיעה עם אג'נדה משלי?

פוסעת אל עבר המקרר החדש ..שנראה כמו חללית עם כל האורות היפים. ..  אשכול ענבים ירוקים . אחד אחד אל תוכי.

ועכשיו בואו נרחיב.

 ההבנה הידועה היא שהצורך שלנו בתחילת החיים בהתקבלות  על ידי סמכויות שונות כמו הורים,מפקדים ומנהלים בונה אצלנו משוואה בין ביטחון ריגשי לעמידה בציפיות.

ידוע! 

במהלך תהליכי ההתפתחות אמורה להתפתח אישיות שלומדת להתחזק מתוך חיבור לרצונות וליכולות שלנו.

ואני רוצה עכשיו גלידה מוקה  עם כף  ולא מהקרטונ זז 

חושבת שמבינה ש:

התחזקות כזו מייצרת חוויה של ביטחון בעצמי והפחתת התלות ביחס שבא מבחוץ.

שהיחסים עם אחרים משתנים מיחסי תלות ונחיתות ליחסים בגובה העיניים.

הפסקה לגימה ארוכה של סודה קרה, 

אם עדין בבגרות אני עסוקה בלרצות ולעמוד בציפיות של אחרים ממני ,

יתכן וישנה אפשרות שעדין לא השלמתי את אותה אוטונומיה נפשית שמאפשרת לחוות ביטחון מבפנים?.

מישהו אמר לי פעם שמומלץ ביחסים להחליף ציפיות ברצונות.

כמו שלי יש רצונות שמופנים לזולת גם לזולת יש רצונות כלפי.

שיח של רצונות הדדיים מאפשר התייחסות מעמדה של נפרדות ולא של תלות ומאפשר יחסים של הדדיות המבוססים על ערכים של כבוד הדדי ושוויון ערך.

 כמעט הכל אני מבינה . 

בחיי ,  כמעט הכל . 

גם את  הגעגוע. 

אולי עוד כף  של גלידה תעזור? 

תארו לכם עולם כזה

מן בועה של זמן

כזו שבה אפשר לשבת על כסא מרופד עור לבנבן ללא שריטות וכתמים , בצדו ממול וליד מציצים

 כפתורים בחום  בהיר שאתם אפשר לכוון את תחושות הרגע בכל חלקי הגוף , 

וגלגל אחד עם פקדים נוצצים שאומר 

שקט מתחילים. 

יצאתי למסע  מלא ריגושים  אל  עבר  כיבוש  הפחד  וגילוי האומץ  להרגיש והיכולת לדמוע. 

משהו שאל אותי מה קורה עם שעור מס

2?. 

עניתי  ש רגע

רק שניה

בודקת  ש צבעי הרמזור  לא החווירו 

אדום

צהוב 

ירוק

הנה הבט :על כביש 22 נוסעת מרכבה משובחת  9000 כוחות סוס  ללא שוט 

ובה רק חגורת עור  רכה   שמונפת אל עבר  כיבוש היצר .

ואז.. הכחול הגדול. 

נצפו כאבים  במקום של ההתישבות העובדת. 

מול הים שאוהבת  עם הפנים  אל  השמש השוקעת. 

הכחול הופך לאט לכהה מאוד 

והאדום כמעט נעלם. 

כך גם הכאב. 

הודעה בווטסאפ  מחבר יקר שלא פגשתי המון זמן:

מחכה לך ביום א בשעה שקבענו, 

תבואי עם כולך וקולך 

נדבר על החיים על מה שכבר מת  ו מה שתכף יגדל, 

את תשתי קמפרי מריר ביופיו

ואני אגע לך בקפלי הזמן של

השד הימני 

וגם של השד השמאלי.

וכשאומר שעורך נותר  חלק כשהיה  תחשפי את הלב האמצעי 

ובין חדריו כשרק לרגע   אחד תבכי על כתפי

אאסוף רטיבותך אל תוך  כוס הבירה 

ואתבע  זכרותי בך. 

ובלי מילה אחת על ס. 

מעולם לאות ס לא היו ככ הרבה פרושים. 

 בוודאי כבר הבנתם שאני אוהבת מילים , זה לא סוד ,,,

לגלות סוד שנחבא בינהן זה כמו להכנס הביתה ולמצוא  על המיטה תיבת הפתעות נוצצות..

אתמול גיליתי מילים שכתובות 

בקול רם וברור 

ובתוכן עטופים סימני גוף  

שמספרים על  עוצמת התחושה , כאב ההחמצה ,על 

שמחה ועצב שחבל דק

 נכרך  סביבן ומתהדק 

לכדי מופע מרהיב של  קשרים. 

ניסיתי לחבר קצוות , להרפות  סוגרים

להבין.. 

את הסוד  שנצעק בקול גדול

קשרים שקרים

איך לא הבנתי שהכל כרוך ומחובר 

על קוצו של ז?