את ליל אמש ביליתי בהתהפכויות במיטה , לא הצלחתי להרדם , השקט בבית הרעיש לי את המוח , מצאתי אותי מתחבטת עם שתי שאלות בנושא הנ"ל
1. ביחסים בינאישיים, האם אני חושבת מה הם הרצונות שלי או מה הן הציפיות ממני?
2.האם אני מגיבה למה שהשני אומר או מגיעה עם אג'נדה משלי?
פוסעת אל עבר המקרר החדש ..שנראה כמו חללית עם כל האורות היפים. .. אשכול ענבים ירוקים . אחד אחד אל תוכי.
ועכשיו בואו נרחיב.
ההבנה הידועה היא שהצורך שלנו בתחילת החיים בהתקבלות על ידי סמכויות שונות כמו הורים,מפקדים ומנהלים בונה אצלנו משוואה בין ביטחון ריגשי לעמידה בציפיות.
ידוע!
במהלך תהליכי ההתפתחות אמורה להתפתח אישיות שלומדת להתחזק מתוך חיבור לרצונות וליכולות שלנו.
ואני רוצה עכשיו גלידה מוקה עם כף ולא מהקרטונ זז
חושבת שמבינה ש:
התחזקות כזו מייצרת חוויה של ביטחון בעצמי והפחתת התלות ביחס שבא מבחוץ.
שהיחסים עם אחרים משתנים מיחסי תלות ונחיתות ליחסים בגובה העיניים.
הפסקה לגימה ארוכה של סודה קרה,
אם עדין בבגרות אני עסוקה בלרצות ולעמוד בציפיות של אחרים ממני ,
יתכן וישנה אפשרות שעדין לא השלמתי את אותה אוטונומיה נפשית שמאפשרת לחוות ביטחון מבפנים?.
מישהו אמר לי פעם שמומלץ ביחסים להחליף ציפיות ברצונות.
כמו שלי יש רצונות שמופנים לזולת גם לזולת יש רצונות כלפי.
שיח של רצונות הדדיים מאפשר התייחסות מעמדה של נפרדות ולא של תלות ומאפשר יחסים של הדדיות המבוססים על ערכים של כבוד הדדי ושוויון ערך.
כמעט הכל אני מבינה .
בחיי , כמעט הכל .
גם את הגעגוע.
אולי עוד כף של גלידה תעזור?
