לפני שנתיים. יום ראשון, 12 במאי 2024 בשעה 18:10
השנה נר זיכרון נוסף אל השניים שמדליקה כל שנה.
כבר מאז היותי חיילת הבנתי שהחיים הם לא לנצח..
שלום הגליל 84 נהרג החבר שלי .
שנה אחרי גם חברו הטוב .
40 שנה אחרי ממש עכשיו הבן היפה של חברתי .
והחיים?
ממשיכים..
ממשיכים?
איך?
ומה צריך לעשות כדי להקל על הכאב
והאם אפשר?
כי הכאב הוא הצורה החדשה של האהבה שהייתה.
הדרך היחידה לא לכאוב את האובדן הבלתי נתפס,
היא להפסיק לאהוב ולזכור. לזכור את שהיה , לזכור את החיים.
האם אפשר שהרי
זה כמו לבקש להפסיק להיות מי שאנחנו,
להפסיק לחיות או לנשום.
ובלי לנשום האם אמות?
אז להפסיק לחיות
אני רוצה לחיות.
איך??