החיים על סף תהום

בדרך לטיפול עברה לי מחשבה האם לדבר על השלישיה שעשינו השבוע או לא, אף פעם לא הרגשתי כך לפני טיפול בעבר. אבל זה בהחלט היה סימן נוסף שאני בדרך הנכונה לסיים את הטיפול.

 

חשבתי על זה שאנחנו מסיימות את הטיפול בעוד שתי פגישות

עולים בי הרבה רגשות סביב זה.

מצד אחד אני רואה את ההתקדמות המטורפת שעשיתי, איך תפקדתי בימים הקשים של המשבר ואיך אני עכשיו שומרת על המרחב המיני. על השלישיה שעשינו השבוע שהיא הייתה שונה לגמרי מהפעם הקודמת, לאחר כל הלקחים שהופנמו.

שהוא פרטנר טוב לאימון, הוא לא מערר את עולמי, הוא נותן לי את מה שאני צריכה.

מציבה גבולות, תוחמת בזמן, הופכת את ונוס לחלק פעיל ומלא בסיטואציה.

בפעם בזכות הרצף המיני היה מאד קל וזורם, גם בימים שלפני המפגש, בהכנות לקראת המפגש ולאחר מכן.

מאז שאנחנו שומרים על רצף מיני, אנחנו המון מדברים על סקס גם במרחב המיני וגם מחוץ למרחב המיני וזה מאד חשוב עבורי, זהו הזמן שלי לרקום תוכניות, שואלת בצורה בריאה שאלות.

אני בשליטה ועל זה שהמיניות תעבוד בצורה מעולה ומספקת.

 

אני מספרת על הלוח השנה שלנו, שבכל יום של אינטרקציה מינית אנחנו מסמנים כדי שנדע ויהיה תיעוד.

המטפלת: ״זאת החזקה מאד יפה של המרחב המקודש הזה, כל כך חיוני ומשמעותי עבור שניכם״

אני: ״אני גאה בעצמי על מה שקיבלתי כאן, מה שהצלחתי לעשות פה.

כל הסיפור עם ההורים שלי, ואני מספרת על כך שהשבוע החלטתי להתקשר לאמא שלי ואז שבדקתי מתי הייתה הפעם האחרונה שדיברנו, ראיתי שעברו 10 ימים מאז״

המטפלת: ״והיא לא יצרה קשר?״

אני: ״אולי היא כתבה איזה הודעה או משהו, אבל היא לא התקשרה לשאול לשלומי.

זה לא קיים אצלהם, החלטתי שאני אעשה איתם שיחה, כדי לשים דברים על השולחן, בהנחה ותהיה איזשהי התקדמות בקשר בנינו אז זה פתח למה שהשיחה הזאת תעשה.״

 

המטפלת: ״את רוצה התקדמות? את יכולה להבנות את זה, בצורה שאת רוצה במסגרת הנכויות שלהם, ויש מצב שתגידי שכזה את לא רוצה״

אני: ״ברור לי שהקשר בנינו חייב להיות עם גבולות ואם הקשר הזה לא יכול להיות עם גבולות אז סימן שאין לו באמת מקום בחיים שלי.

כי אני עד גיל 38 ניהלתי קשר ללא גבולות איתם ואז החלטתי לשים גבולות ששומרים עליי״

המטפלת: ״מה שהם לא ידעו לעשות כל החיים ואת גם לומדת את זה במרחב המיני לשים גבולות שהם לא עושים משהו רע, להפך הם מאפשרים.״

 

אני: ״היה לי ברור וגם לונוס ברור שאחרי שקבעתי עם הבחור ליום ראשון, יום שני זה יום לזמן זוגי מיני שלנו, וגם בשלישי היה לנו זמן אינטימי ביחד.

ביום ראשון אחרי שהבחור הלך אז דאגתי לתת לונוס ולי אפטר קייר, מרוב שהיה לי נעים זה נמשך לכמה שעות שישבנו בסלון, התחבקנו והיינו מאד ביחד. הייתה יכולה להתפתח בקלות סיטואציה מינית אבל שחשבתי על זה לעומק הרגשתי שאני מעדיפה שלא תהיה כי המיניות שלי ושל ונוס צריכה את הבדס״מ שלה והאפטר קייר לא חייב את הבדס״מ אבל הוא חייב להיות״

המטפלת: ״זה נורא חשוב הגבולות האלו שאת אומרת, האפטר קייר זאת האהבה של איזה כיף שיש לי אותך״

אני: ״איך אני מעריכה אותך.

עוד בהתחלה שחשבתי על הבחור שיתפתי את ונוס האם להזמין אותו שוב, הוא הרגיש עם פוטנציאל טוב.

בעצת ונוס כתבתי לו ואז הזרימה הייתה חזקה, הקראתי לונוס את ההודעות תוך כדי שהוא יורד לי, תיאמנו פגישה ונוס אמר כמה דברים שחשובים לו, כמו הגבלת הזמן והציע שאשתף את הבחור בכך שאת האורגזמה שלי לרוב אני מגיעה אליה על ידי המג׳ק והוא זרם עם זה.

האקט היה כמעט שעתיים, ונוס היה פעיל והייתה לי אורגזמה מטורפת״|

המטפלת: ״שונוס ראה ונהנה מזה גם, הוא יכל לשמוח בשבילך״

אני: ״כן לגמרי.

ואחרי שהבחור הלך נשארנו לשבת איזה שעתיים/ שלוש ואפילו שונוס אמר לי שזה בסדר ואני יכולה ללכת לישון, אמרתי שהכל טוב ואם ארצה אלך לישון אבל כרגע מאד נעים לי איתך.

עד לא מזמן היה לי מאד קשה עם הקונפליקטים שאני האישה שכל כך אוהבת את ונוס, דואגת לו, מטפלת בו, שומרת עליו ואז עושה לו דברים מאד קשים במיטה ופוגעת בו, מכאיבה לו. והאם אני באמת אוהבת אותו כי אני חייבת להכאיב לו וכך אני תוחמת את זה.

אני מכאיבה לו במסגרת הסקס הבדס״מי שלנו ולא מכאיבה לו בזמן הזוגי שלנו.

וברגע שאנחנו מסיימים את הסשן ואני נותנת את האפטר קייר אני עפה עליו הכי בעולם והוא מרגיש את זה״

המטפלת: ״איזה יופי תראי איזה שינוי בדבר שהוא כביכול קטן אבל הוא ממש לא קטן. זה להגיד לדבר הזה שלנו יש התחלה, אמצע וסוף.״

אני: ״בזכות זה שאנחנו יושבים בסלון אז יש המון אהבה מופגנת אחד כלפי השניה ובכלל לאורך היום, בזמנו לא חשבתי כמה מהותי הוא עבורי הרצף המיני.״

המטפלת: ״זה לא סתם רצף מיני, זה רצף שמוחזק טוב״

אני: ״כן, עם התכוונות, מחשבה מה עושים.

בנוסף לכל הרצף המיני שאנחנו מחזיקים אני גם קובעת לנו כל מיני מפגשים חברתיים וונוס משתף עם זה פעולה, אני רואה שזה עושה לנו די טוב״

המטפלת: ״איזה יופי ואיך המצב רוח שלך?״

אני: ״עכשיו הרבה יותר טוב.

ביממה האחרונה היה משהו עם השינה של ונוס וגם אני התעוררתי באמצע הלילה והייתי ערה שעתיים.

אני מודה שיש כאן משהו שאני פספסתי ואולי הוא גם התפספס כאן בטיפול.

הקטע של השינה של ונוס, זה משהו שלא טופל כאן וזה יצר תיסכול מאד גדול עבורו״

המטפלת: ״הוא העלה את השינה כמטרה טיפולית?״

אני: ״לא״

המטפלת: ״הוא מתישהו רצה לטפל בשינה שלו? הוא הלך למומחה שינה? אני לא מומחית לשינה.

את יכולה להעלות את זה כהצעה, -״מאמי אני רוצה שתטפל בשינה שלך״ את יכולה לעזור לו למצוא איש טיפול אבל הוא צריך לרצות״

אני: ״אני חושבת שהכל סביב זה הפך להיות די מבולגן בעצם מאז שחזרנו מהמלדיביים, מבחינת השינה, כי אז הוא התחיל את הכדורים ואז השילוב של הלחץ בעבודה והשתייה של האלכוהול ואני באתי כאן בטיפול ואמרתי שאני לא רוצה שהוא ישתה יותר והוא מיד חתך עם זה כמו שהוא חתך עם העישון״

המטפלת: ״אבל לא טיפל בזה, בלי לתת אלטרנטיבה טיפולית כלשהי״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״אני חושבת שהוא לא ממש מטפל בעצמו, הוא מחזיק את עצמו עם מדיטציה, תרגילי מוח וכו אבל האם הוא מטפל בנפש?

הוא כאילו לא נותן לאף אחד להחזיק את הנפש שלו רק לך.״

 

אני מספרת על הזמן איכות שהעברנו בימים האחרונים וכמה זה לא משהו מורגל עבור ונוס סתם לרבוץ איתי בסלון.

 

אני: ״בזמנו שלונוס התחילו בעיות השינה והוא אמר לי שלא להתעסק בזה יותר מידי אז פשוט הנחתי לזה, לא התעקשתי על לטפל בזה וזה לא היה הדבר הנכון לעשות.

היום בדיעבד הייתי צריכה להתעקש יותר על לעשות עם זה משהו, להגיד לו -״מאמי עברו שלושה לילות שאתה לא ישן טוב בוא נחשוב על רעיון מה עושים״

המטפלת: ״שונוס אומר לך לא, אני מבינה שמה שאת אומרת שזה בנאדם בוגר, אחראי שיש לנו המון דברים טובים להגיד עליו ושהוא אומר עזבי בואי לא נחפור על זה, הגיוני שתקבלי את זה כאמירה שמנחה את ההתנהגות שלך.

אני חושבת שהיום את מבינה שהוא צריך קצת אמא טובה, ומה הכוונה שעברו יומיים שלושה אין איזה שיפור ואת מעלה את העניין, באמירה דואגת״

אני: ״כן, אבל לא במשהו מבטל, של - בוא נחשוב ביחד מה עושים.

 

 

 

המטפלת: ״מה חשבת על זה שאנחנו בקרוב מסיימות את הטיפול? מה הרגשות שלך סביב זה? זאת חתיכת תקופה״

אני: ״בהתחלה מאד פחדתי, הרגשתי שנשמטת לי הקרקע מתחת לאדמה.

אני מודה שכבר איזה זמן עוברת לי המחשבה להתחיל לסיים את הטיפול, זה לא לגמרי נחת עליי משום מקום.

חשבתי על איך אנחנו עושות את זה בצורה נכונה ובוגרת.

קיבלתי המון דברים כאן אבל אני מרגישה שאני צריכה עכשיו להתמודד עם החיים גם קצת לבד״

 

המטפלת: ״כמו ילד שעוזב את בית ההורים״

 

אני: ״זה לא בדיוק התיאור הנכון עבורי, כי אני ברחתי מהבית של ההורים שלי מתי שרק יכלתי, זה קצת אחרת״

המטפלת: ״את צודקת, את ברחת על נשמתך״

אני: ״כאן אני מסיימת ממקום בריא שרוצה להתפתח, זה יותר כמו שעוזבים מקום עבודה, עבדתי במקום עבודה היה לי מאד טוב, קיבלתי הרבה דברים, למדתי הרבה דברים אבל העתיד שלי הוא קצת אחרת.

דווקא מתחום הקריירה יותר לי נסיון הרבה יותר נכון וטוב על איך נפרדים נכון״

 

המטפלת מדברת על הפרקים שלנו ״בבואו לאכול איתי״

ונוס היה כמו שאני יכולה לדמיין אותו, מאד קליל, מאד מצחיק, מאד חמוד יחד עם מאד מאד חד, ברור לא נותן מאד בקלות לאנשים לחצות את גבולותיו.

את שראיתי אותך זאת לא אותה אחת שהגיע לטיפול, זאת תהום שעכשיו אני רואה אותה בגרסה יותר בוגרת. נשמע שאת יודעת לנהל שם גם אם משהו לא יוצא לגמרי לרוחך. היה משהו חריף מידי ואמרת שצריך לעדכן על זה ולא מגישים ככה פלפל בלי להגיד שהוא חריף.

שדיברו איתכם על הסקס, בדס״מ ושונוס הגיע מחופש

נראה שהיה בך משהו אחר, לא ילדה בועטת שזורקת כל מה שלידה, איזה נינוחות מסוימת.

את לא הגעת לכאן נינוחה, הגעת חרדה, מנותקת, מבוהלת, לא מבינה, לא יודעת, מרגישה את עצמה מאד לא שווה.

שם הייתה אישה

 

אני: ״אני חושבת שכאן בטיפול וגם בתקופה שלפני, פגשתי את החרדות שלי, את הכישלונות שלי, הצדדים האפלים של הבדס״מ שלי, הצד הנוטש, המזניח.

המטפלת: ״לא ידעת את כל זה״

אני: ״אני אפילו לא ידעתי שגרתי בבית כל כך גרוע, למשל הקטע עם החשבון בנק היום שאני מספרת את זה לכל בנאדם שיוצא לי לדבר על זה, התגובה של כולם היא -״מה?! למה?!״.

אפילו לפני כמה שבועות שסיפרתי על זה לחבר שהוא בעצמו אבא לבנים גדולים שלפרקים די הסתבכו ועדיין אין לו ולא הייתה לא הרשאה לחשבון שלהם.

זה כל כך נורא שבכל פעם שהייתי מבקשת עזרה, אבא שלי היה נכנס לחשבון בנק ומתחיל לתת לי בראש, -״למה ככה? ולמה את משלמת על זה וזה״ זה נוראי.

הרבה פעמים אמרתי שאני כועסת על אבא שלי ואני יודעת למה אני כועסת עליו כי מצד אחד הוא לא שמר עליי מפני אמא שלי שהייתה מאד אלימה ופוגענית כלפיי בהמון דברים, חדירה למרחב הפרטי, אלימות שהיא מעיפה את הדברים מהשולחן, צועקת מלא, מזניחה, לא דואגת לאכול כמו שצריך, תחזוקה של הבית.

שלפעמים זה לא דבר פשוט וקל אבל אפשר לבקש עזרה.

לפני איזה שבוע הייתי בנס ציונה היה לי שם איזה סידור והגעתי קצת מוקדם יותר אז הסתובבתי במרכז וראיתי מקום שיש בו אוכל מוכן שיכול לגמרי לסגור פינה אם לא רוצים לבשל, נכון זה עולה כסף״

המטפלת: ״נכון, אבל גם לבשל עולה כסף וגם להעביר את הבת שלך מתזונאית אחת לשניה זה עולה כסף״

אני: ״זה היה נורא עם כל התזונאיות שהיו לי אז, כי אני לא הבנתי מה הן רוצות ממני״

המטפלת: ״והן לדעתי לא הבינו מה אמא שלך רוצה ממך, זה לא היה להן ברור מה הסיפור כי היא הייתה מביאה לתזונאית במקום להגיד אין אוכל בבית.

התזונאיות ידעו שאין אוכל בבית? את יכלת להגיד לה שאין לך מה לאכול, שאם את לא תבשלי לעצמך, אני מבשלת לי ולאחותי״

אני: ״כנראה שלא.

לפני כמה ימים ונוס ואני צחקנו על השניצלים הקפואים שיש בסופר, ואמרתי שאני אפילו לא זכיתי לזה.

אמא שלי כן אומרת שהיינו במצוקות כלכליות אבל אני לא לגמרי בטוחה כמה מצוקה כלכלית באמת הייתה״

המטפלת: ״מה הקשר, שקית אורז, פסטה, תפו״א זה לא הוצאות מאד גדולות.

עוף, לא סטייק פילה בקר.

היא אפילו יכלה לבקש מאמא שלה לקנות לה עוף, שניצלים משהו.

היא לא שמרה אותך פה (מצביע על הראש) היא כן הייתה עושה את זה בתחום הלימודים״

 

אני: ״בזמנו דיברתי על זה עם אחותי והיא אמרה שאמא אף פעם לא ישבה איתה על שיעורים

איתי היא כן ישבה על הלימודים עד כיתה ה׳ או משהו כזה״

המטפלת: ״את זוכרת את זה כמשהו נעים?״

אני: ״לא! זה היה נורא ואיום״

המטפלת: ״אז זה לא נקרא שהיא עזרה, משהו חודרני שלא מתאים לך בדיוק כמו דיאטנית כאילו משהו טוב אבל זה היה לך משהו נוראי כי זה לא היה מותאם לך״

אני: ״כן, לפני איזה 7 שנים החלטתי ללמוד אנגלית, האנגלית שלי הייתה סבבה למבחנים אבל אני רציתי שהיא תהיה טובה יותר, כי אני לא הרגשתי שהיא טובה עבורי.

ואז ונוס  עזר לי למצוא מורה שהיא הייתה המורה הראשונה שהסבירה לי שאני לומדת טוב יותר תוך כדי שמיעה כדי להבין אותם.

זאת השיטה שעובדת לי

וזה מאד עזר לי וקידם אותי ליכולת לדבר באנגלית, לכתוב באנגלית ולעבוד בחברות בינלאומיות שרק מדברים באנגלית״

המטפלת: ״פתאום הבנת שיש לך מושג על העולם, שאפשר לשמוע סיפורים ולהפנים דברים.

היא הייתה מקריאה לך סיפורים?

אני: ״דווקא אני כן זוכרת שהיא הייתה מקריאה לנו סיפורים״

המטפלת: ״אני חושבת שהיא לא הייתה נקלטת כמשהו נעים ולא יכולת להפנים אותו״

אני: ״יכול להיות.

אני כן זוכרת איך ונוס היה מקריא לבן שלו סיפורים, זה היה כזה כיף, הם היו מקריאים ביחד״

המטפלת: ״במה זה שונה?״

אני: ״אני חושבת שזאת ההקדשת זמן שנדרשת, עכשיו חצי שעה או שעה לפני השינה מקריאים סיפור, אני רק איתך שום דבר לא משנה כרגע.״

המטפלת: ״איך הבן שלו היה כלפיך?״

אני: ״דווקא מאד חמוד, אני חושבת שלא ניסתי להיות אמא שלו, תמיד ראיתי בו סוג של אחי הקטן ואני מכירה את התחושה הזאת מאחותי, העתקתי את הרגשות האלו אליו.

השתדלתי להיות החברה הכי טובה שלו, לשמור על ערוץ פתוח מולי, להראות לו שיש לו תמיד מקום אצלי בלב״

המטפלת: ״איך זה שאהבת אותו?״

אני: ״לא יודעת״

המטפלת: ״זה כי הוא אח קטן ולא הבן של ונוס?״

אני: ״כן הפער הוא 12 שנים בנינו, אז זה מסביר״

המטפלת: ״אף פעם לא הרגשת שום קנאה, רגש מסוים? שונוס מוכוון אליו?״

אני: ״לא מה פתאום, זה מקום אחר.״

המטפלת: ״נכון, אבל את יודעת כמה אנשים לא מבינים את זה.

את פשוט לקחת את המקום מאחותך והעברת אותו לבן של ונוס.״

אני: ״כן, אני דואגת לו, שומרת עליו, יש בנינו תקשורת חופשית שלא בהכרח עוברת דרך ונוס״

 

להתהלך בבית וכפות הרגליים שלי נשארות נקיות.

הרצפה, השיש, המקלחת והשירותים מבקרים בטירוף.

יש ריח טוב בבית של חומרי הניקיון בהם השתמשת.

אין אבק במקומות המועדים לפורענות.

המראות נקיות ואני רואה את עצמי בהן ללא הפרעות של כתמים.

השטיחים מצוחצחים,

הכל מסודר במקום.

 

הבית נעים ומזמין

לכבודי 😈

 

כמה שאני אוהבת שונוס מנקה לי את הבית.💞

אני מספרת על הסקס שהיה בסופ״שׁ שפעם ראשונה מזה כמעט 20 שנה ואני וונוס מכירים והפעם נכנסתי במיינד שונה, נכנסתי לסקס בידיעה שאני האישה הגדולה, החזקה זאת שיודעת מה היא עושה.

האישה הזאת שבמשך שבועיים בערך תיפעלה את הדברים כאן בבית שלה שחווה את אחד המשברים הקשים, האמנתי בעצמי שאני יכולה.

 

המטפלת: ״מה איפשר לך להיכנס לעמדה הזאת?״

אני: ״אולי כי נכנסתי בידיעה שאני לוקחת את זה ועושה את זה, לפני האקט שאלתי את ונוס כמה שאלות על דברים שלא לגמרי הייתי בטוחה לגביהם, תוך כדי שאלתי האם הוא בסדר וגם אח״כ שאלתי האם הוא בסדר, איך היה, איך הוא מרגיש. הבאתי לו מים

הייתה לו אורגזמה מטורפת לדעתי איזה כמה דקות רק של האורגזמה.

ידעתי בוודאות שאני נותנת אפטר קייר והוא גם אמר שהוא צריך. ולמעשה האפטר קייר היה בעצם אותו המשך של כל השבוע שבו הוא שתה, ליטפתי אותו, חיבקתי אותו, שיבחתי אותו, הרגעתי אותו והרמתי אותו לאט לאט.

ראיתי אותו, הבאתי לו פרי קטן לאכול כדי להחזיר סוכר לגוף, המגע היה חם ואוהב, הודתי לו על הסשן שהוא נתן לי, שאיפשר לי לעשות את זה, כי אני חייבת אותו לא פחות ממה שהוא חייב אותי.

והצלחנו לשמור על רצף מיני השבוע ועוד כל מיני פעילויות חברתיות שהיו טובות, התקשורת בנינו זרמה והייתה טובה.

 

היו לי המון תובנות בסופ״ש על המיניות, על הטיפול ועליי

במיניות אני לא פועלת מהמקום של הילדה שהפילה את העגלה עם אחותה אני עושה את זה אחרת. הילדה שהפילה את העגלה זה משהו אחד ואני אתן לה את המקום שלה עד לרגע שהיא מפילה את העגלה אבל אז בנקודה הזאת אעשה שינוי, זה לא יהיה הרסני.

 

אם לפני שנתיים וחצי הייתי באה ואומרת שלום אני תהום, גדלתי בבית הכי מוזנח שיכול להיות, ההורים שלי כל כך הזניחו, הפקירו אותי, נטשו אותי פעם אחר פעם על ידי קביעות לא ברורות של דברים, כל פעם הייתי תחת ההרגשה ש״לא הבנת נכון״ ״התכוונתי אחרת״

נטשו אותי המון כמעט בכל פעם שהייתי צריכה אותם, אני לא זוכרת מקרה ספציפי אבל הגוף, הנפש שלי מכירים את התחושה הזאת כל כך טוב וראיתי בסקס עם ונוס שאני מחליטה -״אני לא נוטשת, אני איתו, אני נשארת, אני רואה את מה שהוא צריך ואני נותנת לו את מה שהוא צריך כי אני רוצה, כי הוא יקר וחשוב לי״

אני מצליחה לראות את מה שהוא זקוק לו ולא מפחדת מהאחריות הזאת או בורחת ממנה.

ההורים שלי הם ההורים הכי גורעים שיכולתי לבחור לעצמי, ואני חושבת שהמערכת יחסים עם ונוס היא סוג של הפיצוי של אלוהים כלפיי. על ההזנחה ההורית שעברתי.

ההורים שלי כל כך הזניחו אותי שהם חשבו שיש לי בעיות עם השמנה ולקחו אותי לדיאטניות בגיל 8 ובגיל 10 נתנו לי רטלין כי חשבו שהיו לי בעיות בלימודים, היום אני כבר לא כל כך בטוחה שבאמת היו לי בעיות של קשב וריכוז. ויכול להיות שאם היו נותנים לי פסיכולוג בגיל 5 או סביב הגילים האלו הדברים היו נראים אחרת לגמרי היום.

וחשבתי על זה שכאן ונוס ואני לא הגעתי באותו רמת בשלות או טיפול, את בעצמך אמרת את זה הרבה פעמים, שונוס הוא הרבה יותר עשוי, מלומד מהטיפולים שהוא עבר בחייו.

ההורים שלי היו כל כך מזניחים שהם לא לקחו אותי לטיפול שהייתי ילדה וונוס לקח אותי לטיפול שהם לא עשו. במקום מסוים הטיפול כאן הוא הטיפול שלי, לי היה הרבה יותר מה ללמוד כאן, אני עברתי תהליך טיפולי מאד גדול.

בגיל 12 נדרתי נדר שזה משהו שאף פעם לא עשיתי לפניכן, ונדרתי לעצמי שאני לא אהיה כמו אמא שלי, אני כל כך סבלתי ממנה, כאב לי ממנה ולא היה לי טוב איתה ואמרתי לעצמי שאני לא רוצה להיות ככה.

בגיל 20 שעזבתי את הבית זה היה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים, היום אני יודעת להגיד מה קרה וזה שאמא שלי הפסיקה להיות אלימה כלפי, זה לקח זמן ולא מיד.

היא לא הרביצה לי או נתנה לי סטירות או מכות ואם הייתי מקבלת את זה, אז היה הרבה יותר קל להגיד  -״אני עוברת התעללות בבית, מכים אותי״ אבל לא חוויתי את הדברים האלו וכן חוויתי המון דברים ליד זה, שהיא הייתה מעיפה את הדברים מהשולחן, צועקת, לא דואגת לאכול. ואלו גם לא דברים שמספרים ליועצת בבית ספר ואז היא מבינה שמשהו לא בסדר בבית הזה.

אבל אחרי גיל 20 שעזבתי את הבית היא לא הפסיקה לנטוש אותי או להפקיר אותי אבל היא כן הפסיקה להיות קצת פחות אלימה כלפיי וזה קצת עזר לי, להיות פחות עם אלימות מצידה.

חשבתי שבחיים לא הייתי מגיעה לדברים האלו לבד וזה מאד משמעותי עבורי, לראות את הילדה שמקבלת ונותנת אלימות ומעבירה את זה בסקס שלה, היכולת לראות את זה זה מדהים״

 

 

 

המטפלת: ״ואת אומרת ונוס לקח אותי לטיפול, כלומר הטיפול הזה קשור אליך ולונוס הוא המקום שלכם.

היו לי הרבה מחשבות כאלה גם בתוך כל התכתבויות האלו, ואני עשיתי טעות, לא רגשית לא נפשית, זאת הייתה טעות בהסתכלות על התהליך הטיפולי שהסכמתי שתמשיכי לבוא לכאן בלי ונוס, את זוכרת שאמרתי את זה כמה פעמים, זה לא תקין הטיפול הוא שלך ושל ונוס היה. וונוס לא נפרד הוא אמר שהוא משאיר לך קצת לעבוד לבד, היה לו קצת עומס ואז אמרנו ש…״

אני: ״אנחנו משנים פאזה״

המטפלת: ״לא, הלוואי והיינו אומרים את המשפט הזה, אם היינו אומרים את המשפט הזה אני מאמינה שלא היה קורה מה שקרה, ההתדרדרות של ונוס.

אני חושבת ונוס ננטש קשה, כי הטיפול הזה היה גם שלו, המקום הזה היה שלו והוא במאין לארגיות בהתחלה אמר -״תלכי את, לך יש על מה לעבוד, מה לעבד״ בתקווה שגם יעזור במיניות איתך, במקום האינטימי שלכם.

אבל אני לא הייתי צריכה להמשיך, אני הייתי צריכה להתעקש וכמו שאמרתי אז או ונוס בא להיפרד ואנחנו מסיימים את הטיפול הזוגי, בצורה מאד ברורה ואת ממשיכה בטיפול אישי או שאנחנו מסיימים את הטיפול. וכל אחד הופך להיות מטופל אצל מישהו אחר, אבל ונוס הפסיק לבוא לכאן עם איזשהי אמירה פנימית שלו, שגרמה לו להתדרדרות הנפשית, שאני נטשתי אותו, אני ואת שאלו שתי דמויות נשיות משמעויות היום בחייו, ואת סיפרת לו שטוב לך בטיפול ואנחנו עושות תהליך״

 

אני: ״אם אני הולכת אחורה לשבועיים האחרונים, עד הטיפול האחרון כל מרחב מיני שנכנסתי אליו זה היה ממקום לא ברור, וכל פעם זה היה אותו הדבר.

אז נכון קידמתי סקס כי היה קיפאון והרבה זמן לא היה, כדי להיכנס לעניינים ובגלל שזה לא היה מפסיק חזק אז זה נפל בפעם הבאה שנכנסתי. וכך היה הסקס בנינו.

וונוס אומר שאחרי שנתיים וחצי של טיפול זוגי מיני זה הסקס שלי?!

ויצא לי לדבר על זה עם אנשים מהתחום, וגם את אמרת שיש החמרה לפני שיש שיפור״

המטפלת: ״כן זה ברור, לי זה ברור״

אני: ״לא מצד המטופל זה ברור״

המטפלת: ״אני יכולה להבין את הציפיה והאכזבה, הרי אתם משקיעים המון משאבים, בייחוד מטופלים שלוקחים חלק פעיל בטיפול. אני יכולה להבין את האמירה הקשה שאחרי שנתיים וחצי אין שיפור.

ואני שמחה שדיברת עם עוד אנשים.

אבל אני אומרת כאן משהו היה קשה בהתכתבויות, היה קשה במובן של רגע מה בעצם אתם רוצים או צריכים ממני ומה אני יכולה לעשות בשבילכם, מצד אחד את כותבת לי שרע פה ממש והוא שותה, ואת מצטערת שאת פונה אליי בחג ואני מבינה שאת פונה אליי באיזשהו מצב חירום, כי זה לא מאפיין אותך לכתוב לי, כי פנית אליי פעמים בודדות במצוקה נורא גדולה ואני מבינה שאת פונה את לא פונה סתם ואני שומעת את מה שאת משתפת אותי, שהוא עם כדורי שינה ואלכוהול ואני לא יודעת אם ראית את כמויות המיילים ואורכם ששלחתי לו, ואני כותבת לו כמה וכמה פעמים -״ונוס תדבר איתי״ ואם אתה לא מוכן לבוא אז תדבר איתי כי דאגתי לו, והוא שולח מיילים קשים ולא רק שהוא לא מוכן לדברי איתי הוא מציג אותי כבנאדם, הוא כתב לי אם אני אוהבת אותו אחרי כל מה שהוא כתב שם?

והוא ממש עושה לי שיימניג ברשת, הוא מדבר על המטפלת שלו שכל מה שהיא רוצה זה הכסף שאני כתבתי במפורש, תתכתב איתי למרות שחג אני אתכתב איתו, רק כי אני דואגת לך.

ואני שומעת היו שוטרים, מד״א את אומרת שהבנאדם שותה בלי הכרה ועם כדורי שינה יש לנו כאן שילוב מאד מסוכן וכותבת לי שהיה מאד רע ושולחת שני פוסטים שלו שבאחד מהם הוא כותב -״לקחתי הרבה כדורים, ביי״

עכשיו כל האנשים שהגיבו שם נלחצו, אני נלחצתי אני לא הייתי היחידה, כולם נלחצו, זעקו בטח התקשרו ואני כותבת לך שאם את מרגישה שיש מצוקה וסכנה בבקשה תדעי שיש לי יכולת לעזור. ובסוף מה הוא כותב לי וגם כותב ברשת לאנשים, אני לא ברשתות חברתיות או בכלוב ואנשים כותבים לו תתקשר למטפלת שלך והוא כותב היא רק רוצה ממני עוד פגישה בתשלום ומאשפזת אותי בכפיה וכותב לי מייל שהוא לא רוצה לשמוע ממני יותר ואוסר עליך לכתוב לי ואם עוד פעם אחת תאיימי עליי באישפוז בכפיה אשכור עו״ד שיגמור אותך או משהו כזה.

(בוכה) זה היה טו מאצ׳ כי כל מה שאני עשיתי זה היה בכל כך אהבה, ואני הבנתי שהוא פגוע מאד, היה לי ברור שהוא פגוע ואני חושבת שהוא התדרדר כי את היית כאן ואני ואת ניהלנו קשר קרוב שבו אני דואגת לך, אכפת לי ממך, את כותבת לי אני עונה לך, על הסיפור עם אבא שלך.

וונוס עטוף בישראל היום זרוק לכלבים, חוץ מזה שהוא שלח לי מטופלים, היו כאן כמה שאמרו את השמות שלכם, יש שם מטופל שלי והוא קורא עליי בעצם, והוא לא מספר את זה שהמטפלת שלו נלחמת עליו בחג, גם לא מטפלת שלי.

האמת אולי עשיתי מעשה שאסור היה לעשות, הוא לא מטופל שלי הוא הלך ואני ביקשתי שהוא יבוא להיפרד, הוא היה כאן שנתיים וחצי והוא לא ענה לי למייל הזה.

עכשיו אני מבינה שכל זה קרה כי הוא היה נורא פגוע ואני אוהבת אותו עדיין״

 

אני: ״אני יודעת והוא יודע את זה, תראי גם אני לפעמים מתמודדת עם מצבים כאלו ממנו״

המטפלת: ״אבל הוא עשה לי שיימנג ברשת, הוא אמר שהמטפלת שלו מאשפזת אותו בכפייה ורק רוצה ממנו כסף, כי אני כתבתי במפורש תתכתב איתי, אל תבוא אם אתה לא רוצה, תתכתב איתי ועוד אחרי זה שניכם אומרים לי שזאת הייתה יצירה, יצירה? בנאדם כותב לקחתי כדורים ביי, כולם קפצו אני לא הייתי היחידה ואם את מעבירה לי פוסט שהוא כתב בכלוב ובפייסבוק ושאני מגיבה ממקום שברור שאני לא רוצה שהוא יתאבד והוא כותב לי שהוא ישכור עו״ד שיגמור אותך, לא יגמור אותך אבל מילים קשות. ואת והוא אומרים לי שזאת הייתה יצירה והוא כתב לי שהוא ייצור מה שהוא רוצה וזה ברור אני הבנאדם האחרון שיגיד משהו על היצירה, אני שומעת על היצירות המיניות שלכם הרבה דברים, שהראש שלו באסלה שעה וחצי ואין לו שום דבר להגיד אני רק בודקת שזה טוב לכם, אבל הפעם היה בנאדם שהדאיג את כל העולם ואישתו דואגת כותבת לי את המייל הזה, אז זה חדר את גבולותיי ואני מבינה למה הוא עשה את זה, כי הוא נפגע מאד מאד מאד, אני לא חושבת שהוא עשה את זה מרוע, אני מאד אוהבת אותו גם היום ואני חושבת שהוא צריך טיפול, כי בהתחלה שהוא עזב את הטיפול אני הרגשתי מאד לא בנוח בכיסא, לא עושים דבר כזה, לא בוחרים בבן זוג אחד ונוטשים את האחר, זאת בעיה קשה, אני מודה שלמרות שביקשתי ממנו להיפרד אבל הייתי צריכה אז להפסיק את הטיפול, הייתי צריכה להגיד לך או שהוא בא להיפרד ואנחנו מסיימים את הפאזה הזוגית.

אבל יש לי פה שני ילידים שאחד אמר -״אמא אני לא רוצה לבוא״ ופשוט הלך הוא לא אמר כלום, הוא לא כתב לי תשמעי ככה וככה שפניתי אליו הוא אמר לי שאנחנו נהיה בקשר, את בנתים עושה עבודה טובה עם תהום, כלומר הוא לא נפרד ממני הוא לא סיים את הטיפול, כלומר אני ניסיתי לעשות את זה והייתי צריכה להתעקש״

 

אני: ״בזמנו דיברנו על זה ואמרתי לו שאני צריכה את הזמן הזה וגם אולי כן צריך לסגור את הטיפול״

 

המטפלת: ״מה שקרה שאת ואני שתי נשים שאוהבות את ונוס מאד והוא מאד יקר לליבנו, המשכנו באינטימיות שלנו, בקרבה שלנו, את נעזרת בי אני עזרתי לך, אהבת אותך, המשכנו ושכחנו אותו״

 

אני: ״אני לא יכולה להגיד ששכחנו ממנו, אני באמת לא יכולה להגיד את זה, כי הזכרנו אותו כמה וכמה פעמים, בבית אני מדברת איתו על הטיפול, מעבדת איתו את הדברים״

 

המטפלת: ״את מבינה שיש פה אמא ויש פה שני ילדים שילד אחד אמר או סוג של אמר -״אני הולך״ ואני ממשיכה, אני מבינה כמה זה הגביר את הפגיעות שלו, אני לא יודעת אם הוא יודע להגיד את כל המשפטים האלו״

אני: ״המצב שהוא הגיע אליו, נראה רגע את התמונה הגדולה, דבר ראשון המצוקה של השינה שמונה וחצי חודשים שהוא לא מצליח לישון כמו שצריך, הוא לא יודע מה לעשות הוא בפלונטר עם עצמו זה מגביר חרדות, מגביר חששות״

 

המטפלת: ״הוא צריך טיפול פסיכולוגי אישי, הטיפול הזוגי לא לו נתן מקום, מה שלך קרה טוב ואני נורא שמחה שהתחברת לילדה הזאת שזורקת את העגלה שאת לא רוצה להיות מהמקום הזה ואת רוצה להיות מעמדה אחרת, אוהבת, דואגת, אכפתית רואה.

את התחברת למקום הזה שפגשת אותי לבד, שאני הייתי האמא היחידה שלך ואני חושבת שזה מה שהוא צריך גם.

אני לא יודעת אם את שומעת את זה שאני אומרת אבל לא נוכל להמשיך, ככה לא נוכל להמשיך, משהו צריך לקרואת.

ונוס נזרק מאהבה אף אחת לא פגעה בו בכוונה והלב שלי שקט לגבי זה שאני באמת ניסיתי הכל״

אני: ״אני יודעת, אבל חשבתי על זה שראיתי את חילופי המיילים בניכם ויכול להיות שהיית צריכה להגיד לו בוא נדבר עכשיו בטלפון שיחה קצרה 10/20 דקות״

המטפלת: ״אבל הוא לא הסכים לדבר איתי״

אני: ״עם מישהו כמו ונוס צריך להיות קונקרטית לגבי זה ולהיות ברורים -״בוא נדבר כמה דקות בטלפון 10 דקות בטלפון עכשיו, אתה יכול? אני דואגת לך אני רוצה לראות אותך נעשה זום אולי 10 דקות״

המטפלת: ״ומה זה היה שונה מכל שכתבתי לו?״

אני: ״דברים בשיח עוברים אחרת״

המטפלת: ״באיזה מנדט יש לי? הרי הוא לא מטופל שלי״

אני: ״לא משנה, זה מתוך דאגה של גורם מוסמך״

המטפלת: ״שהוא לא נמצא איתי בשום ברית, את נמצאת בברית הוא הלך ולא הסכים ליצור קשר הוא ניתק איתי כל מגע ולא הגיב לי, אז בתור מה אבקש לדבר איתו? הרי ברור שאני מטפלת ולא חברה״

אני: ״כן נכון, אבל כמו שעושים את השיחה הראשונה לפני שמתחילים טיפול ומדברים רגע להתאים ציפיות אז אולי מהמקום הזה״

המטפלת: ״ולבדוק מה הציפיות שלו ממני?״

אני: ״גם יכול להיות.

שדיברנו על זה כמה פעמים אני יכולה להגיד דברים אחרים לגמרי על הטיפול ממנו, כי לי הטיפול עזר מאד״

המטפלת: ״הוא גם אמר אחרי כל מה שעוללתי לו, מה עוללתי לו, מה עשיתי לו, כל האהבה הגדולה שנתתי ובאמת מה עשיתי לו, אני חושבת שהמשכתי לטפל בך בלעדיו.״

אני: ״הוא ממש לא היה נגד זה, הוא לגמרי היה בעד״

המטפלת: ״בראש״

אני מתעקשת: ״לא הוא גם אמר את זה״

המטפלת: ״מה את חושבת שעשיתי לו חוץ מזה שלא הצלחתי לעזור לו אחרי שנתיים וחצי של טיפול, אבל בגדול גם את כאן, אולי כי הוא חשב שאני עוזרת לך יותר מלו,

במה פגעתי בו? במה אני כמטפלת שניסיתי לעשות נאמנה את המנדט שננתם לי, שמתם את הדבר היקר הזה פה אצלי, הכי אינטימי הכי פגיע, הכי חשוף והיה נדמה לי ככה אני מתייחסת למרחב מיני כמשהו מאד פגיע וחשוף ואני עוטפת את זה ומנסה לשמור על זה מכל מקום.

יש לו משהו איתי שאני מרגישה שזה לא מודע, כי בפועל לא פגעתי בו״

אני: ״יכול להיות ואני אומרת את הדברים שלי וזה על סמך דברים שהוא אמר ועל סמך דברים שלי, הוא בא עם אמונה שהטיפול יעזור ואני לא חושבת שהוא ציפה לכזה פרק זמן וזה התחיל להתארך והתארך והוא בעצמו אמר שהיו פריצות דרך משמעויות ברגע שהוא עזב, שאני ואת התחלנו לעבוד ביחד״

המטפלת: ״כלומר הוא הוא שאני לא עזרתי לו למרות שאת חלק מאותו מרחב מיני״

אני: ״ונוס אמר פעם שבזכות הטיפול הוא קיבל הבנה, הוא הבין שזאת הנכפות שלי הסדיסטיות והוא כן קיבל מודעות להרבה דברים שקשורים אלי, והוא גם אמר שכל מה שהיה לו לקבל מהטיפול כאן הוא קיבל ב 20 טיפולים הראשונים״

 

המטפלת: ״ומה הטענות שלו כלפי?״

אני: ״אולי זה לא היה טיפולי עבורו, אבל זה לא שנטשת אותו שהוא עזב כאן אלא עוד קודם לכן אני לא יודעת איפה נקודות המשבר הזאת״

המטפלת: ״אבל אני מרגישה את הזעם שלו כלפיי ואני לא ידעתי, הוא לא כתב ולא אמר הוא רק נעלם, הוא לא הסכים לבוא לכאן להיפרד משהו, תבוא תגיד לי וזה עשה משהו נורא רע אני מרגישה שהפגיעה הייתה קשה מאד גם בי אבל בו, הסיפור האחרון הזה.

אני: ״אם אני מסתכלת על השבועיים האלו וכל מה שהיה, אז דבר ראשון את מצוקת השינה,

המטפלת: ״הסקס שהיה לכם״

אני: ״זה לא הסקס שהיה בנינו זה איבוד התקווה על הסקס בנינו שהוא מנסה ועושה״

המטפלת: ״את המשכת לבוא גם לך היה איבוד תקווה, אבל המשכת לבוא״

אני: ״לא היה לי איבוד תקווה״

המטפלת: ״את היית תקועה, אמרת איך אני יוצאת מזה, מה אני עושה המון פעמים שאלת את השאלות האלו ועברת איזשהו משהו בפנים.

זה שיכלת לבוא ולשבת כאן ולהגיד שהאישה שמקיימת סקס עם ונוס זאת האישה שהפילה את העגלה והצלחת להבין שאת נכנסת לעמדה אחרת זה ברור לך שזה מהטיפול״

 

אני: ״כן בוודאי״

המטפלת: ״הסיפור עם אבא שעשיתי ואיך הוא הגיב המון המון דברים היו שם, מנענו מונוס לעבור את זה? אף אחת לא מנעה ממנו לעבור את זה, זה קרה שאחרי 20 פגישות ראשונות הוא סיים את התובנות שלו ואת המשכת לקבל תהליך ותובנות גם אחרי אז יש מצב שהוא מרגיש נטוש בתהליך הזה, שכאילו טיפול זוגי שהוא היה מגיע אליו, משתף פעולה, משלם ודואג לעדכן אם הוא לא יבוא, הוא מתנהג מאד יפה ובנימוס ואני לא נותנת את החלק שלי.

עכשיו יש אנשים שנעזרים בדר אחד ויש אנשים בדרך אחרת, יש מצב שאם הייתי יודעת אחרי 20 פגישות שאני לא עוזרת לו, אולי לך זה כן עוזר אבל לא לו, אולי היינו עושים עצירה ובודקים מה צריך, אולי היה צריך לבוא שבוע שבוע כמו שניסינו באיזשהו שלב״

אני: ״הוא אמר שהפגישות ביני לבינך היו טובות, שהוא היה מגיע לבד זה לא היה לו טוב״

המטפלת: ״את מבינה יש כאן שתי נשים יקרות לליבו שהוא סמך עליהן וממני הוא הכי ציפה כי אני האמא כאן בסיטואציה הזאת כי אני אמורה לדעת מה לעשות בסיטואציה הזאת ולא רק שלא ידעתי, לא עזרתי לו ולא עשיתי עם זה שום דבר, לא עצרתי את הטיפול ושאלתי ושהוא הלך אני ויתרתי.

אני לא התעלמתי כי אני ביקשתי ממנו ואמרתי לך והוא לא עשה את זה והשאיר אותי במקום של הפוגעת בו בלי שאני יודעת מזה״

אני: ״במשבר עכשיו, בנוסף לענין השינה ומשבר איתי פתאום גם הרבה דברים מהסביבה התחילו לקרוס, הייתה הסיטואציה איתך, היה הסיפור עם הלקוח שלו ואז היה הקטע עם הבלוג.

 

אני מספרת על האירועים שהיו באותו שבוע

אני: ״הוא אמר שאם מציעים למישהו אישפוז אז זה לא חברי״

המטפלת: ״לא הצעתי לו, הצעתי לך שאם את מרגישה שהוא בסכנה יש את האפשרות הזאת,

בנאדם אומר שהוא הולך להתאבד מה אני אמורה לעשות? אם הייתי את או חברה שלו, הייתי יושבת שם לידו מחזיקה לו את היד ואומרת שאת לא זז ממני לשום מקום״

אני: ״את יודעת אני עשיתי דבר כזה בהתחלה שנגמר האלכוהול והוא היה צריך ללכת לקנות ואמרתי לו שהוא לא הולך לקנות אלכוהול ישבתי על כיסא וחסמתי את הדלת״

 

המטפלת: ״אלופה כל הכבוד לך ״

אני: ״זה לא אלופה בכלל, הוא אמר תזוזי את מפריעה לי אני הולך להביא אלכוהול ואם לא תתני לי לצאת אז אעשה משהו גרוע יותר ואפגע בעצמי או בך״

המטפלת: ״זה מעשה חמור״

אני: ״נכון, אבל אני אגיד לך משהו, הדבר הנכון הוא שאני לא יכולה להילחם בדברים האלו, אני יכולה להגיד -״מאמי אני לא אוהבת שאתה שותה״ -״אני רוצה שתפחית את השתייה, שזה יהיה ביטוי אחר״

לבוא ולעשות פעולה כזאת זאת פעולה אלימה אלו הפעולות של אמא שלי״

המטפלת: ״ומה שהוא עשה זה לא אלים? לכתוב לאנשים בר׳ש גליי, אני לוקח כדורים ביי, בנאדם כל כך מוכר, כל כך ידוע כל כך אוהב זה לא נשמע לך מוזר, אנשים הזדעזעו שם, קראת מה כתבו לו? ומישהי כתבה לו שם אתה עושה משהו שלא עושים תן לעזור לך.

מה שאני באה להגיד זה האופן שבו הוא פעל הוא היה מתוך מצוקה איומה, פגיעות גדולה מאד״

אני: ״נכון, אבל הוא הרגיש שלא רואים אותו״

המטפלת: ״אני רוצה להבין מי לא ראה אותו פה? יש מצב שאני בחוויה שלו, אני יודעת שראיתי אותו, לא יודעת אם שמת לב שאני כן אוהבת אותו, אבל הוא לא ראה.״

אני: ״אני לא חושבת שהוא לא ראה״

המטפלת: ״אם הוא חושב שאני הולכת לפגוע בו?״

אני: ״אני יודעת שהוא יודע שאת יקרה לנו והוא יקר לך״

המטפלת: ״אבל הוא כועס עליי על משהו, הוא זועם עליי על משהו ואני תוהה אם זה לא על זה שאני לא שמתי לב שלא טוב לו.

תראי אני צריכה לעשות עבודה פסיכולוגית, אני כאן בתפקיד הנפשי בשביל זה אני יושב כאן ואני יודעת שאני יודעת לעשות את זה. הוא כתב על הטיפול הכושל שלי ומזל שיש לי ביטחון בתוכי כי זה מעשה מאד חמור מה שהוא עשה ואנשים יודעים מי אני.

כי אתם שלחתם ואמרו את השמות שלכם כאן אבל העוצמה של הפגיעות שלו הייתה מאד מאד גבוהה וזה בעיקר היה כלפיי.

והוא הרי מכיר אותי מכאן זה לא שאנחנו מכירים מסיטואציות אחרות זה לא שפעם הייתי אמא שלו ואם הוא זועם עליי כל כך משהו בטיפול קרה, משהו בטיפול גרם לו לזעם הזה ולא ניתנה לי אפשרות לברר, לקחת אחריות ולשנות ואני מאד מקווה שהוא ילך לטיפול. (בכי) כי הוא באמת צריך טיפול אולי טיפול אישי כי לך זה כן עזר״

אני: ״אני בכלל שעברתי המון דברים מאד קשים בילדות שלי, אני יודעת להסתיר את זה.״

המטפלת: ״ונוס לא עבר?״

אני: ״לא ונוס לא יודע להסתיר את זה, כי שונוס היה בכיתה ז׳ כבר שלחו את כל המשפחה שלו לטיפול. אני ידעתי להסתיר את זה, ידעתי להתנתק, ידעתי לחלום הביאו לי רטלין.

שלוש מטפלות לפניך לא הצליחו לגעת ברבע מהדברים האלו, אני מאד מתעתעת״

המטפלת: ״כן אני יודעת את גם מאד אסופה וכאילו אי אפשר לגעת בך, מה את רוצה להגיד בזה?״

אני: ״אם ונוס לא היה מתעקש שתראי את הצדדים האלו, כמו שהוא אמר שבאחד הטיפולים שזאת לא הילדה הזאת שבוכה היא זאת שמכאיבה לי בסקס, זאת שמכאיבה לי בסקס היא בנאדם מאד סדיסטית״

המטפלת: ״אני מסכימה, את אומרת שבשביל שאת תסכימי לעבור את הטיפול בצורה הטובה היית צריכה את ונוס כאן״

אני: ״נכון, כי ההורים שלי לא לקחו אותי לטיפול וונוס לקח אותי לטיפול״

המטפלת: ״אני מסכימה, המצב הוא כרגע שאני ואת בלי שינוי פאזה לא נוכל להמשיך ובראש שלי כבר חשבתי שאנחנו נפרדות כי זה פוגעני מה שקורה, כי זה ימשיך לפגוע בו.

ואני מאד שמחה על הדבר החדש שאמרת שבאת מעמדה אחרת כלפי ונוס בסקס.

כי משהו צריך לקרואת שונוס צריך לבוא להיפרד ממני להגיד כל מה שיש לו לסגור חשבון איתי, יש כאן גבולות שנחצו גם על ידי שהמשכתי לראות אותך בלי להתעקש. הייתי צריכה להתעקש ולא הצלחתי כי ראיתי כמה את זקוקה וצריכה אותי ורציתי להמשיך כי עשינו המון עבודה מבחינתי לעצור משהו זה לא היה בסדר אבל יש כאן עוד מישהו.

ואת אומרת משהו יפה ששלוש מטופלות לפניך לא הצליחו, כלומר שאם היינו נפגשות לבד זה לא היה קורה וזה קרה כי ונוס היה חלק מהמערכת. וזה מדגיש את זה שהדבר הזה פה קרה כי ונוס היה חלק מזה והוא לא פה ואני ממשיכה איתך כאילו הוא לא פה.״

 

אני: ״תראי אני חוויתי ילדות נוראית והייתי במצוקות קשות ורק כאן הבנתי שזה לא בסדר, כל הסיפור עם אבא שלי לכל מי שסיפרתי את זה הוא ישר התסכל עליי בהלם שלמה הוא צריך להיות חלק מהחשבון בנק שלי.

והרבה פעמים פגשתי את הדמות הזאת של האישה החזקה הזאת בתוכי, זאת שיודעת לשים גבולות, זאת שיודעת להוציא אותנו ממצב קשה, כמו בפעם ההיא שהיינו במדבר ואני הובלתי אותנו למקום בטוח יותר ששרתי לונוס וזה עזר לו להתגבר על החרדה.

ובמהלך החג אחרי שחסמתי את הדלת והבנתי שזה לא בסדר ושאני פועלת כמו אמא שלי ואני לא רוצה לפעול כמו אמא שלי. אז בניתי בית, בית חזק ויציב דאגתי שיהיה אוכל, כוס מים ליד ונוס, שיהיה מסודר ונקי, לא יהיו כלים ולא יהיה מוזנח, דאגתי ללכת להתאמן בכל יום, לעשות מדיטציה, תרגלי מוח וכל מה שעוזר לי. ובכל ערב לקראת השינה שלו דאגתי לסגור את החלון, לסדר את המיטה, לקרר עם המזגן ולעמם אורות.

ואני דברתי עם הלקוח הגדול שלו שונוס שמע את השיחה, ושבוע שעבר שידעתי ונוס ישתה בערב וירצה להתפרק ואני צריכה לבוא לכאן לטיפול ואגיע מאוחר ביקשתי מחבר טוב שלנו, שידעתי שהנוכחות שלו תעשה לונוס טוב, הרי שכולם כתבו לי אם אני צריכה משהו וכו׳ וגם שהוא כתב לי ידעתי מה וממי אני מבקשת וזה באמת מאד עזר.

ביום חמישי בבוקר היה לי חשוב לבוא עם ונוס לרופא כדי לעזור לפתור את בעית השינה שהיא לא פחות גם בעיה שלי, כדי לדעת מה אני יכולה לתרום כאן ולו רק בלבוא איתו, וביום שני הייתה לו ביקורת בחיפה וקבעתי לו עובדה שאני באה איתו.״

 

המטפלת: ״את עשית תהליך טיפולי עם עצמך, זה מרגש אותי״

אני: ״ומהמקום הזה אני עושה סקס היום, כי פעם היו לי המון קונפליקטים שאין לי הפרדה בין הסקס לזוגיות והאינטימיות, ועושה משהו מיני מתי שאין צורך, נגיד באפטר קייר ודווקא אז צריך את החיבוק הנשיקות, הרוך.

הפלירטוטים יכולים להיות אח״כ אבל קודם תתני את זה כי זה מה שהוא צריך ומה שאת צריכה״

 

המטפלת: ״תקשיבי אנחנו לא נוכל להמשיך, אני מאד אוהבת אותך ואת ונוס מצד אחד אני לא רוצה לנטוש אותך מצד שני משהו צריך לקרואת.

לא נוכל להמשיך כאילו כלום לא קרה, צריך לעשות פה משהו״

אני: ״כמו מה? למשל פגישה משלושת?״

המטפלת: ״או לעשות סיום של תהליך זוגי שונוס ישמע ממני את מה שאני חושבת שקרה, שאני מבינה שכבר אחרי 20 פגישות היה לו לא מדיוק, אז למה הוא לא דיבר איתי?! איך אני יכולה לדעת״

אני: ״זה משהו שרק הוא יכול לענות עליו״

המטפלת: ״מה שקרה כאן זה שנטשתי אותו בתהליך, אני מבינה את זה ככה, משהו יש לו איתי, טיפול כושל.

אבל לא נוכל להמשיך ככה. אנחנו צריכות להיפרד או שאנחנו עושים סיום של כל התהליך הזוגי שונוס שומע ומדבר את הדבר הזה״

אני: ״אני חושבת שאוכל לבקש מונוס דבר כזה רק אם בתנאי אחד הוא ירגיש כאן אהוב, לא מותקף״

המטפלת: ״אבל אני בבעיה, כי הוא מאד אלים אליי, אני מסכימה איתך.

הוא גם איים בתביעה ואני חושבת מה אפשר לעשות במצב כזה, אני כבר לא יכולה להיות בקשר איתו, כאילו אסור לי, מישהו אומר לי אל תדברי איתי, אני לא רוצה לשמוע ממך ואתבע אותך אם עוד פעם אשמע ממך.

את לא צריכה לשכנע אותו כי אז בשבילך הוא מוותר על עצמו.״

אני: ״אגיד את האמת חשבתי להגיד לך שנסיים בקרוב את הטיפול״

המטפלת: ״ליבי עם ונוס ואני מאחלת לו רק טוב, אבל אחרי שהוא אומר לי שהוא יתבע אותי, אני לא יכולה״

אני: ״אני יודעת ומבינה מה את חווית מהצד שלך״

 

בסוף הפגישה סיכמנו שבקרוב נסיים את הטיפול שלנו

היחסים תקינים 🩷

 

בגיל 12 בערך בעקבות איזה ריב עם אמא שלי, נכנסתי לחדר, הסתגרתי עם המוזיקה שלי ונדרתי נדר שאני לא אהיה כמוה.

נדר זה לא משהו שהיה נפוץ בשפה שלי, שלנו.

אני לא זוכרת על מה היה הריב שהחלטתי שמה שהוא עושה זה לא בסדר ואני חייבת לפעול אחרת לכן ברחתי משם מתי שרק יכולתי, גם ככה הרגשתי שלא רואים אותי אז אולי במקום אחר יראו אותי יותר.

 

אני זוכרת שזה היה משהו ממש נחרץ הבטחתי לעצמי שאני לא אהיה כמוה.

עם הזמן פיתחתי דרך להדחיק את המצוקה על ידי התנתקות וזה לא משהו שאני גאה בו אבל אני די טובה בזה.

ההתנתקות עזרה לי להסתיר את האגרסיות, הכאב, עצוב למעשה הכל.

הסתרתי כל כך טוב שאף גורם חינוכי חיצוני לא ראה, גורם כזה שאמור לראות בעיות כאלה ולעזור.

וגם גורמים טיפוליים לא ראו שלוש מטפלות/ פסיכולוגיות לא ראו וגם היכולת של המטפלת האחרונה הייתה בקלות יכולה להתפספס.

כמו שהסתרתי את זה מהסביבה הסתרתי את זה מעצמי והייתי משוכנעת שאם לא אתן לזה במה זה ייעלם (התמימות שלי…)

 

בגיל 15 היה לי את החבר הראשון וכמעט כל הזמן הייתי אצלו כי אפשר היה להיות שם וכך גם עם החבר בגיל 17

שהייתי בצבא המצב בבית כבר היה בלתי נסבל ורק חיכיתי לרגע הזה שאוכל לעזוב את הבית, זה היה יוצר חשוב לי מלימודים, קריירה, הטיול הגדול רק רציתי לברוח ושתהיה לי יכולת להחזיק את עצמי איכשהו.

אחרי גיל 20 שעזבתי את הבית לקח עוד זמן אבל הקשר עם אמי קצת יותר התייצב אולי כי הפסקתי להיות מאויימת ומותקפת ממנה.

אבל עדיין נשארו בי צלקות בנפש ממנה וגם מאבי, אני לא מסוגלת לחבק אותה, לקבל או לתת לה מגע ואם אני צריכה להראות לה שאני שמחה לראות אותה אז אחייך.

 

עד לא מזמן לא ידעתי מה אני צריכה לעשות כדי לא להיות כמוה ואני מקווה שעכשיו יש לי יותר כיוון מה לעשות אחרת.

 

הגעתי טעונה לפגישה וישר התחלתי, אולי אני אגיד את המילים של ונוס, אבל אני שנתיים בטיפול מיני זוגי ועוד חצי שנה בטיפול מיני פרטני, ונוס ואני השקענו המון ואין תוצאות, המצב יותר גרוע ממה שהתחלנו משמעותית, כאשר ראית את הפרקים של ״בואו לאכול איתי״ ראית שם זוג מתפקד, היה סקס, הייתה זוגיות אולי היה מקום לשיפור, היום אנחנו לא מצליחים לשכב, שיחזור הטראומות המציאות שנמצאת כאן לפנינו, כואבת ונוראית.

אני נהגת שנוסעת על 200 קמ״ש עם עיניים מכוסות ודוהרת לתוך קיר ולידי נמצא ונוס שגם אותו אני לוקחת לתאונה שאני עושה פעם אחר פעם.

גם לונוס יש את החלק שלו, אבל עכשיו אני זאת שעוצרת את הרכב ולא נותנת לאף אחד להיכנס כי אני מבינה שאני מדרדרת את עצמי ואת ונוס איתי בגלל השחזור של הטראומות שלי.

שונוס עושה איתי סקס הוא עושה סקס עם הילדה שהפילה את העגלה עם אחותה בתוכה, הילדה שהוציאו לה את היד מהמקום באימפולסיביות. אני לא יכולה לעשות ככה סקס. 

ואני לא יכולה להגיד טוב אני אתנתק מהילדה הזאת והשאיר את זה בצד, כי זה מגיע אליי בדרך אחרת וזה כל הזמן חיי, קיים ובועט ואני חייבת לתת לזה ביטוי, הכלה והתמודדות כדי שהזוגיות שלי והמיניות שלי עם ונוס שהוא אהוב ליבי והגבר הכי חשוב לי בעולם.

הוא הבנאדם הזה אני אלחם בכל דרך אפשרית כדי שהוא יהיה מאושר, יהיה מסופק, יקבל את העונג שלו איתי ואני לא מצליחה לעשות את זה אחרי שנתיים וחצי של טיפול ועשרות שעות של השקעה בתהליך, אני חייבת תוצאות.

 

המטפלת: ״לעשות סקס אחר עם ונוס?״

אני: ״לעשות סקס בצורה מענגת לשנינו״

 

המטפלת: ״את חושבת שכל מה שאת אומרת היום בצורה מאד מרגשת וברורה לך, נגישה לך רגשית ונפשית, שאת כתבת שהאישה שונוס עושה איתה סקס זאת אותה ילדה שדחפה את העגלה עם אחותה, את חושבת שלפני שלוש שנים היית יכולה להגיד אותו? גם לא לפני שנה?״

אני: ״כנראה שלא״

המטפלת: ״את וונוס צריכים להבין כי ונוס למרות כל הטיפולים שעבר והבשלות שלו הוא לא לגמרי מבין מה זה טיפול. בשביל שאת תשבי כאן היום ותגידי את המשפט לגבי הילדה, אני אמרתי וואו סוף סוף.

כשאת היום אומרת בצורה כל כך מחוברת והיום אני יודעת שיש הרבה יותר אפשריות שתוכלי לטפל באותה אישה שעושה סקס עם ונוס אחרי שחיברת אותה לילדה שהפילה את אחותה, את צריכה להבין שהחיבור הזה לא היה קורה לך לפני הטיפול.

אני לא מסכימה עם ונוס שאין תוצאות, זה לא נכון. אני מסכימה שיש החמרה אבל היא קריטית לשם בניה של מערכת יחסית טובה יותר.

בפרקים של בואו לאכול איתי, לא פניתם לטיפול נראתם מעולה, הוא לא היה בדיכאון ואת היית מחוברת לעצמך שאמרת -״צריך לעדכן על חריפות כזאת״ זה לא היה משפט שלך הגעת לכאן.

כאשר הגעתם לטיפול המצב שלכם היה רע, כשהגעתם לטיפול היה יושב כאן זוג שהאישה לא מדברת כל כך, או מדברת ולא מבינה מה לא בסדר במה שהיא אומרת. ונוס היה מזועזע מכל מיני דברים שאת לא מבינה.

ישבו כאן שני אנשים שאת היית בתפקיד הילדה, שלא יודעת לשמור על עוף בחוץ או סלמון שהופשר, אוכל את הסוף של הקינואה ולא דואגת להכין חדשה או שיהיה לונוס משהו אחר במקום, לא עושה ביטוח לנסיעה לחו״ל, או כל מיני דוגמאות שהוא היה מביא כאן פעם אחר פעם.

אז אי אפשר להגיד שאין תוצאות.

יושבת כאן אישה שיודעת להחזיק את הבית שאין קשר בין האישה שהייתה לפני לזאת שיושבת כאן עכשיו, יושבת כאן מישהי שיודעת לדאוג שתהיה לו כוס מים, שמה בקבוק ליד המיטה לפני שהוא נרדם, זאת שנוכחת איתו במצב הקשה שהוא עובר עכשיו המפחידה והנוראית הזאת.

מור דאז בתחילת הטיפול לא הייתה יודעת לעבור את מה שאת עוברת עכשיו, את עכשיו בנוכחות מלאה.

אני לא מסכימה שאין תוצאות לטיפול, לא כי זה טיפול שאני עושה, לא בגלל זה.

אני לוקחת אחראיות על המון כשלים, ועל המון דברים, ואנחנו נשב כאן ואני אתנצל על כל כשל שעשיתי ואמרתי ואבקש שתלמדו אותי ואחזור בי ואגיד בכל מקום אפשרי שכשלתי בנקודה הזאת.

אני לא מסכימה שאין תוצאות מה כן יש?

יש תוצאות לא בתחום המיניות ולמה כי מה אמרנו בתחילת הטיפול, המרחב הכי אינטימי בבגרות מתבטא במיניות.

יש לנו פצעים, טראומות מאד קשות במרחב הראשוני של החיים שלנו, לשניכם יש פגיעות מאד קשות מרחב הראשוני של החיים, אז הייתם תלויים בהורים שלכם, כמו שתינוק שוכב על שידה ושהוא ערום ושוכב לפני ההורה וכל מה שההורה יעשה הוא יקבל, הוא במצב הכי פגיע וכל מה שהוא יכול לעשות זה לבכות ואם אין שם הורה קשוב מספיק שירצה לשמוע את הבכי וישאל את עצמו מה הוא עושה לא בסדר, יקח את עצמו לטיפול, הדרכת הורים כל מיני דברים הוא ימשיך לפגוע בתינוק אם הוא לא יבין מה הוא עושה.

היו לכם הורים מאד פוגעניים שלא לקחו אחריות על הטראומות שלהם וההורות של עצמם והם פגעו לכם במרחב הכי ראשוני, אינטימי ותלוי שהייתם בו כאשר הייתם תינוקות וילדים קטנים.

לכן מצאתם את הפתרון לדבר הזה בבדס״מ, הוא כנשלט ואת כשולטת.

 

אני: ״אבל את חייבת להבין שכמו שהצורך שלי הוא להכאיב, לא לתת לו לגמור, להתעלל בו, לייסר אותו ולגרום לו לקנא בטירוף, לחרפן אותו, הצורך שלו זה תני לי עוד״

המטפלת: ״ומה הוא היה אומר כאן? אני רוצה להתמסר אליה במלא אבל היא לא מחזיקה, היא עוטפת בישראל היום וזורקת בפח זבל.

צריך להבין שזה לא נכון שהטיפול לא עזר, יש כאן אישה אחרת שיושבת כאן.

אני מסכימה שונוס לא עבר טיפול כמו שאת עברת״

אני: ״נכון, אבל לא באנו מאוזנים״

המטפלת: ״ונוס לא מוכן להסתכל על חלקים שהוא תורם, אני מתווכחת איתו על זה והוא לא מסכים. אין בעיה אני מקבלת אותו ואומרת בוא תלמד אותי והוא לא מוכן.

אבל מה שקורה ההחמרה שאתם מתארים שאתם לא מסוגלים לשכב, זאת החמרה ידועה בטיפול מיני, כי כמו ששכבתם עד עכשיו זה לא טוב״

אני: ״בפעם האחרונה שעשינו סקס זה היה ביום שני שלדעתי כן היה לי נעים וטוב ולדעתי גם לונוס אבל אני לא לגמרי זוכרת כי עברו הרבה דברים מאז ואחרי זה עוד פעם ביום שלישי, שהיא הייתה פעם לא טובה, ונוס היה עם עיניים עצומות ואני שמתי לב לזה וזה היה סקס לא טוב, אני לא זוכרת מתי ונוס עשה איתי סקס בעיניים עצומות אי פעם בכל ה 20 שנה שאנחנו מכירים. הוא שכב שם ורק רצה שזה יגמר.״

המטפלת: ״את זוכרת שאמרתי שאתם צריכים רגע לעשות הפסקה״

אני: ״אני אגיד לך מה הבעיה כאן, מצד אחד לי הייתה חרדה לשמור על הרצף, לדאוג שלא יעברו יותר מידי ימים ללא סקס, זה הכניס אותי לחרדות ושאני הייתי בחרדות פעלתי לפי האוטומט שלי שהוא דפוק, פוגעני, הורס אותו ושובר אותו״

המטפלת: ״עכשיו את יכולה ללמוד ולהגיד את זה, כמה פעמים לימדנו אותך לעשות סקס עם ונוס? חודשים דיברנו כאן על איך את עושה איתו סקס, הוא כתב שלושה עמודים ולך לא היה חיבור לילדה הזאת, אולי עשינו טעות שלא התעכבנו על זה יותר״

אני: ״אז בואי נעשה את זה עכשיו״

המטפלת: ״עכשיו את מכירה את הילדה הזאת שהפילה את העגלה.

בואי נבין מה עבר עליה אז, מה קרה לה ומה את חושבת שהיה צריך לקראת אז, את זוכרת מה היה שם״

אני: ״יצאנו מהבית של דודה שלי״

המטפלת: ״מה היה בבית של הדודה?״

אני: ״לא זוכרת בדיוק״

המטפלת: ״כולם היו סביב אחותך? קינאת?״

אני: ״לא נראה לי, גם לא היו הרבה אנשים, אני, אמא שלי, אחותי, דודה שלי ובן דוד שלי.

הם גרו ליד ההורים שלי והלכנו לביקור.

אני זוכרת שבאנו ללכת ויש שביל שהוא יציאה מהבית למדרכה, עברנו שם וכבר הגענו לרחוב שהוא היה רחוב שקט בלי הרבה תנועה ובכלל זה היינו על הכביש ולקחתי את העגלה והתחלתי לסחוב אותה״

המטפלת: ״למה? את זוכרת באיזה סטייט אוף מיינד היית? האם זאת הייתה הזדמנות לבטא את הזעם שהיה בך או שקרה משהו בבית של הדודה? אני מנסה להבין האם זאת הייתה סתם סיטואציה שהזדמנה לך להוציא זעם על מישהו שתלוי, מישהו שהוא הכי פגיע״

אני: ״אני זוכרת שחשבתי מה יקרה״

המטפלת: ״מתי חשבת על זה?״

אני: ״לפני שהחלטתי לקחת את העגלה״

המטפלת: ״מה יקרה אם?״

אני: ״מה יקרה אם העגלה תיפול״

המטפלת: ״ולמה המחשבה הזאת עברה?״

אני: ״אני זוכרת שהייתה ילדה בשכונה שאמרו שהיא נפלה מהעגלה והיא לא גדלה, משהו בגדילה שלה נפגע״

המטפלת: ״אז הייתה לא תשובה של מה יקרה אם היא תיפול, היא לא תתפתח, היא לא תגדל תהיה נכה או בעלת מום. זה זעם ואת רוצה להטיל מום.

הסדיזים הוא לפגוע מאד מאד, בבדס״מ שלך את לא מטילה מומים.

אני: ״פיזית לא, אבל בלב ובנפש זה נראה שכן״

המטפלת: ״אבל את רוצה לעשות את זה״

אני: ״אבל מה שקורה זה לא בצורה מבוקרת״

המטפלת: ״תתארי לי איך זה צריך להיות מבוקר, בתפיסה שלך הסדיסטית בדס״מית שלך איך זה צריך להיות מבוקר, תעשי לי סאנה שהיא טובה״

אני: ״אני נפגשת עם דן או מי שזה לא יהיה, אני אומרת מה אני רוצה לעשות, מקבלת את הסכמתו, נותנת לו מילת ביטחון״

המטפלת: ״את רוצה לתת מילת ביטחון? זה באמת מה שאת רוצה? או שאת מתארת מהספר? לעולם לא הייתה לך מילת ביטחון״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״את אף פעם לא ביקשת מילת ביטחון״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״אז למה את מתארת את זה״

אני: ״אבל מה רצית שאתאר?״

המטפלת: ״את מה שעונה לך על הצרכים הרגישים מיניים שלך, אבל נגמר טוב״

אני: ״אז שכן תהיה מילת ביטחון אם אני רוצה שזה יגמר טוב״

המטפלת: ״כן?, את חושבת שיש דרך למצוא את המקום הזה?

כי את כאילו רוצה להיות ללא מילת ביטחון, זה למה אף פעם לא היית עם מילת ביטחון, כי מבחינתך כשולטת את יודעת שככה זה אמור להיות, זה הנוהל, מה הסברת לעצמך תמיד?״

אני: ״לא הסברתי״

המטפלת: ״מישהו שאל אותך אנשים שנכנסו איתך למערכת יחסים בדס״מית?״

אני: ״לא אף אחד לא שאל משהו על זה״

המטפלת: ״ברחת את אלו שלא מבקשים, ונוס דיבר איתך על זה מתישהו?״

אני: ״לא, מה שכן ונוס היה נותן לי מילת ביטחון שהוא היה שולט בי״

המטפלת: ״אבל זה בתור שולט אבל לא בתור נשלט״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״שאת נכנסת לסיטואציה בגדול שהיא לגמרי בשליטתך, לא מתעוררת בך שום תהיה או מחשבה על כך שצריך להגן על מי שמולך״

אני: ״לא תמיד״

המטפלת: ״כלומר מה שיקרה יקרה, אין ביטחון, את צריכה את זה לעוררות מינית אם הייתה מילת ביטחון זה היה מוריד לך?״

אני: ״אני לא יודעת להגיד לך״

המטפלת: ״את זוכרת שדיברנו על מילת ביטחון ושניכם התנגדתם״

אני: ״נכון, כי זה קצת מאולץ לפעמים.

אבל אם זה על מנת לשמור על ונוס ועליי וזה מה שצריך אז זה מה שצריך״

המטפלת: ״אבל ונוס ישתף עם זה פעולה?״

אני: ״יכול להיות אבל שתהיה לו מקסימום שלא ישתמש בה״

המטפלת: ״את צריכה להבין, את לא לבד שם, יש שם מישהו שנכנס איתך לאוטו הזה והוא לא דורש מילת ביטחון. הסיטואציות שנוצרות הן לא באחריותך המלאה יש שם שנים שמשתפים פעולה,

מסכימה איתי שונוס יכל לדרוש מילת ביטחון, שונוס יכלת להגיד די, כמו שבאחת הפעמים זיינת אותו במשך שעה עם הראש באסלה, למה הוא לא יכל להגיד די?״

אני: ״כי הוא לא רצה״

המטפלת: ״אז למה הוא מתלונן אחרי זה? ולמה הוא מאשים אותך אחרי זה? הוא הרי ישב כאן ואמר״

 

אני: ״רגע, זאת לא הנקודה, אני רוצה להתעכב על מה הגבולות שלי, כי הגבול שלי, את רואה מהו זה להפיל את העגלה״

המטפלת: ״אין לך גבול, יש גבולות של זעם, סדיזם זה זעם שהוא בלתי נגמר, זעם ללא תחתית את באמת גדלת בסביבה מאד מופקרת, עם הזנחה גדולה, כל מה שאנחנו נצטרך לעשות על מנת שזה לא יקרה במין בניכם זה לשים גבולות, אבל עכשיו בואי תגידי לי איך תרגישי עם הגבולות.

כל גבול שאני ניסיתי לשים אתם התנגדתם אליו, על גבול אחד הסכמת שזה בלי צעצועים אבל זה לא מפריע לי.

אני ניסיתי להכניס גבולות, רציתי להכניס משהו שאפשר יהיה להגיד זה. כן זה לא.

את עושה סקס בלי גבול, ונוס עושה סקס בלי גבול לכן אתם מצויינים יחד.

ואת בחרת לך בני זוג שהיו מאד מוזנחים ומזניחים את עצמם, מופקרים״

אני בנחרצות: ״ונוס הוא לא בנאדם מוזנח! הוא לא בנאדם מוזנח. מה שקורה בשבוע האחרון זה משהו שונה״

המטפלת: ״יש הזנחה רגשית לא גופנית״

אני: ״ונוס הוא בנאדם שמאד מאד דואג לעצמו״

המטפלת: ״הוא מתעורר ב 5 בבוקר, עושה ספורט, שומר על אוכל, הוא דואג לך.

הוא שומר על האוכל בשבילך, שיהיו לך ציפורניים הוא עשה עבודה הורית נהדרת כלפיך, את חושבת שמי שנכנס איתך לאוטו על 200 קמ״ש זאת לא הזנחה? זאת הזנחה אחרת בלי גבול ונוס לא מוכן לשים גבול בהתמסרות, הוא רוצה התמסרות בלי גבול בשביל זה הוא צריך שולטת שלא מוכנה לקבל את זה והיא צריכה להציב את הגבול.

יש הרבה שולטות שלא מוכנות להיכנס למרחב מיני בלי גבולות, לא מוכנות להיכנס ללא מילת ביטחון.

ובצדק.

עכשיו יושבים לי כאן שנים שלא מוכנים למילת ביטחון, אני נאלצתי ללכת איתכם בקצב שלכם, בלי גבול, בלי, הפסקת מין.

הדבר היחיד שהסכמתם היה לסגור את הקשר לפרק זמן, כי אני רציתי שתהיה איזשהי אחזקה ואסביר את ההיגיון מאחורי זה, כי את גדלת בלי גבולות וונוס גדל בלי גבולות, הגבולות שהיו היו כואבים, מכאיבים ופוגעניים.

שלך משכו את היד המקום היא כנראה משכה אותך, היא רצתה לשים גבול היא שמה גבול כמו שאת שמה במיניות עם ונוס, אין שם גבול ומצאת מישהו שגם לא שם גבול.

הוא לא אומר לעצמו די, זה לא אומר שהוא פחות מתמסר אבל הוא צריך להתמסר עם גבול״

אני: ״אני לא יודעת אני לא חושבת שזאת בכלל הנקודה, העניין של הגבול.

אני חושבת שצריך שיהיו גבולות בלי שום קשר.״

המטפלת: ״בסקס שלכם אין גבולות.

אתם רוצים לעשות סקס בלי גבולות תהנו כל עוד טוב לכם אבל אתם לא מצליחים.

ולמה אתם לא מצליחים לשחק כדורגל בקומה הגבוהה של עזריאלי?״

אני: ״אני חושבת שהבעיה העיקרית, גם הילדה וכו׳ וגם בפנטזיות שלי הוא לא נהנה, הוא לא גומר אין את העונג שלו״

המטפלת: ״והוא רוצה לגמור״

אני: ״הוא רוצה להתענג״

המטפלת: ״ואת יודעת איך לגרום לו להתענג?ֿ חוץ מהתמסרות טוטאלית?״

אני: ״אני לא בטוחה אבל אני צריכה לשאול אותו, מה יגרום לו להתענג?

המטפלת: ״אוו, ומה עם השלושה העמודים שהוא כתב?״

אני: ״העמודים זה לא רלוונטי, כי אני אחזיר אותך למה דיברנו לפני כמה פגישות על האימוג׳י שבעלך שולח, כי אם אני אצליף כמו שהוא כתב בדפים זה עדיין לא בהכרח מה שיגרום לו להרגיש שאני מענגת אותו״

המטפלת: ״כי מה ההבדל? מה חסר שם? את זה שאת רואה אותו? המבט בעיניים הרואה שלך אותו. עכשיו שתינו יודעות שיש לך את המבט הזה״

אני: ״בוודאי שיש לי, אבל זה לא מתבטא בסקס. אני לא רואה את העונג שלו, בפנטזיה שלי הוא לא מתענג הוא לא גומר, אין מחמאות.

זה בדיוק כמו שכתבתי בפוסט ששלחתי לך שגם אם טוב לי ואני נהנת מזה הוא לא ידע מזה. אבל אתה תדע שאני עם אחרים ושוכבת איתם כדי להכאיב לך ולא שלך״

המטפלת: ״מה הסיפור של לא שלך לעולם?״

אני: ״אני לא אהיה פגיעה״

המטפלת: ״אז בזמנו שהייתם ביחד וכל פעם מישהו מכם היה הולך, אני חושבת שהיית מרגישה חרדת אינטימיות ובמקום לבוא ולדרוש את זה, לריב את זה.

שאת הרגשת פגיעה אז ונוס אמר בואי נתחתן, נעשה את זה שאני שלך ואת שלי לתמיד משהו חיצוני במטרה לפתור את חרדת האינטימיות, יש אנשים שחתונה פותרת את חרדת האינטימיות שלהם. אבל בגלל שחרדת האינטימיות שלכם היא מאד טראומטית הרי את לא רוצה להתמסר לאבא שלך, ניסית רק לדבר איתו קצת ותראי מה הוא אמר לך״

אני: ״כן שהוא עזב אותי עם המקרר״

המטפלת: ״את מבינה שאי אפשר להזדקק?״

אני: ״אני יודעת שאי אפשר להזדקק״

המטפלת: ״אבל את רוצה לעשות סקס בצורה אחרת, אנחנו נלמד, אבל אי אפשר לעשות מין אחרת שלמדת מרחב אינטימי ראשוני פגיע כל כך.

והוא רוצה שאת תהיה האמא הטובה ואת רוצה ממנו שהוא יוותר על הפנטזיה שלו להזדקק למשהו גם עבור עצמו, שהוא רק יהיה אובייקט, שרק יעשה את מה שאת רוצה.

הרי אז בהודעה הוא הרגיש שזה נחת עליו פתאום כי כתבת שאת רוצה ככה וככה ואת לא רואה אותו שם ואת היית מסתכלת ולא מבינה ואומרת - ״אבל אני רוצה לעשות את זה איתך״ והסיפור הוא שהוא רוצה שאת תראי אותו ואת אם תראי אותו את לא תהיה משוחררת במין כי בפנטזיה האמיתית שלך שבה את גומרת באמת את לא סופרת אותו ואת הגברים האחרים״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״זה לא רק סדיסטית פיזית וזה גם סדיסטית רגשית, זה אני יודעת שאתה רוצה אותי, אני יודעת שאתה כמהה אליי ואני דווקא אראה לך שאני לא צריכה אותך.

ולא אגיד לך איזה כיף גם אני רוצה איתך, הרי זאת אינטימיות וזה מנוגד לך לפנטזיה המינית האולטימטיבית שלך, בשביל שתעשי סקס שהוא אינטימי ורואה בונוס סובייקט ולא רק אובייקט את צריכה לעשות כרגע סקס מחושב ולא משוחרר״

אני: ״הבעיה היא שזה לא מצליח לי״

 

 

מספרת על אירועי החג, הארוחה שהכנתי שתהיה חגיגית ומשהו קצת אחר. שיהיה מאד נעים

המטפלת: ״זה לא היה לפני שנתיים וחצי״

אני: ״נכון, זה גם לא היה לפני שנה״

המטפלת: ״אז אל תגידי שלא התשנה כלום בטיפול.״

אני: ״אבל זה שאני מחזיקה את הבית, שיש אוכל והבית מסודר זה לא בהכרח מה שונוס צריך״

המטפלת: ״אני מסכימה איתך אבל *את* היית צריכה לעבור את כל התהליך הזה, את לא יכולה מילדה עזובה, נטושה, מופקרת ולא נתנו לה כלום ממה שהיא צריכה להפוך בשניה למאהבת מושלמת לבן זוג אינטימי, יש דרך לעבור והדרך הזאת כוללת את כל התחנות שאת מציינת.

את רואה איך זה לא קשור שמהילדה הזאת אי אפשר להפוך לאישה הזאת שאת רוצה לעשות סקס.

תעני רק מה שאת מרגישה ולא את מה שאני רוצה לשמוע.״

אני: ״אבל למה זה ככה?״

המטפלת: ״כי נפש נבנת בתהליכים, כי שאנחנו עושים סקס אנחנו חוזרים להיות הילדים, תלויים, פגיעים, זקוקים ורוצים משהו מדמות אהבה שלנו.״

 

אני חוזרת לספר על ערב ליל הסדר

שבאותו ערב נגעתי המון בונוס ובאיזשהו שלב עטפתי אותו מאחורה מיזמזתי אותו ופתאום הרגשתי איך משהו משתנה בי, מאין זיק של משהו חייתי, ואני קצת מאבדת את האחיזה שלי, לא מסוגלת לעצור, מאין פרץ אדרנלין שממלא את הגוף, ואני אומרת לעצמי ״רגליים על הקרקע״

המטפלת: ״תישארי שניה עם הפרץ הזה, את בשניה מתהפכת מאינטימית לסדיסטית בשניה, כי אצלך אינטימיות קשורה בסדיסטיות כי בבית שבו גדלת, היו סדיסטים כלפיך כי אם ילדה בת 3 מקבלת כוויה בטוסיק, את מבינה כמה זה כואב?״

אני: ״כן אני עדין זוכרת את הכאב״

המטפלת: ״את מבינה שהיד שיוצאת מהמקום זה סדיסטי לא בהתכוונות, הם פשוט הפקירו והזניחו.

באותו רגע שאת אוהבת ויש אינטימיות ופקצ׳ מתעוררת הסדיסטית, והיא מתעוררת כי אצלך אהבה ואינטימיות קשורה לבית שבו את גדלת ומה זה הבית הזה הוא בית שהפקיר, לא רואה אחרים.

זאת הנוסחה הנפשית שלך, על מנת שאת לא תפגיעי בו, לא תפגיעי בכם, לא תפגיעי במרחב האינטימי שלכם, את באותו הרגע צריכה לפעול בצורה מחושבת ולא אוטומטית, אני עדיין לא יודעת מהי הדרך הנכונה ואנחנו צריכות למצוא אותה, באיזה אופן שאת תוכלי לעשות סקס עם ונוס בהתחשב בצרכים הבדס״מים של שניכם, אבל שהוא לא יהיה סדיסטי מידי כלפי ונוס״

אני: ״הבעיה בקטע הזה עם ונוס, שגם את וגם אני מפספסות אותו ולא רואות אותו, אנחנו צריכות לראות אותו ולתת לו מענה״

המטפלת: ״את יודעת מה הוא צריך במין?״

אני: ״לא לגמרי״

המטפלת: ״למה את לא יודעת? את כמעט 20 שנה איתו?״

אני: ״כי אני יודעת שיש דברים שאני חושבת שהם עובדים ואני נדבקתי עליהם״

המטפלת: ״והוא אמר את זה כאן, שאת אומרת לו בוא אני רוצה שתרד לי״

אני: ״ואני חשבתי שאני מפעילה אותו מינית אבל בפועל זה לשרת אותי מינית״

המטפלת: ״והוא לא היה אוהב את זה, את זוכרת״

אני: ״אני לא יודעת אם הוא לא היה אוהב את זה או לא.

את זוכרת שפעם ונוס הסביר את זה כחלפיניו, שהוא אמר שזה רק זה החלפיניו זה לא ההמבורגר עם הצ׳יפס ואם זה רק הקטע שהוא יורד לי ואין מעבר לזה אז זה בדיוק רק החלפיניו.

 

אני מספרת על הסקס שהיה השבוע

שביום שני זה עוד היה נעים אבל בשלישי כבר התחלתי להקצין את הפנטזיה ועשיתי אותה מאד לא נעימה

המטפלת: ״מה היה לא נעים בפנטזיה? אני צריכה שאת תדעי מה לא נעים בפנטזיה״

אני: ״שאמרתי לו שאשפיל אותו עם בגדי נשים לוחצים וקטנים״

המטפלת: ״וזה עשה לו רע?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״את מבינה שאנחנו מדברים על גבול, כי קצת זה בסדר כי x זה בסדר אבל x+1 זה כבר לא בסדר, את מכירה את ה x?״

אני: ״לא״

המטפלת: ״אבל למה את לא מכירה את ה x את שוכבת 20 שנה עם אותו הגבר, את אוהבת אותו ושנתיים וחצי את בטיפול מיני למה את לא מכירה את ה x?״

אני: ״לא יודעת״

המטפלת: ״מה הוא היה אומר לך למה את לא מכירה את ה x?״

אני: - שקט

המטפלת: ״את לא מכירה את ה x משתי סיבות, כי לא לימדו אותך שיש x שיש גבול לא ההורים שלך ולא ונוס.

ונוס לימד אותך שיש גבול בכסיסת ציפורניים, באוכל״

אני: ״זה לא רק בזה ונוס לימד אותי שיש גבול.

כי שאני חוצה את הגבול כמו לשכב עם מישהו זר והוא גומר לי בתחת בלי קונדום ומסכנת אותו״

המטפלת: ״אבל איפה הגבול? הוא רחוק מידי.

אני לא קובעת את הגבול זה אתם תעשו אני רק מלמדת שצריך לשים גבול, אם הוא יגיד שהגבול הוא שם בסכנה של מחלות מין אז זה גבול.

לדעתי זאת הזנחה זה לא לראות אותו, הרי מה היה את אמרת לו ללקק את התחת שהיה בו שפיך של מישהו אחר שאולי אני אדבק במחלות ממנו, את מפקירה אותי״

אני: ״זה לא רק זה,

זה גם את מכניסה לגוף שלך שאני כל כך אוהב שפיך של מישהו אחד, ועכשיו את יכולה להיות חולה ואז להדביק אותי.״

המטפלת: ״את מאמינה שהגבול של ונוס הוא רק במחלות מין?״

אני: ״לא, זה לא רק זה יש עוד דברים בעיקר כי זה לא בנאדם שאני חולקת איתו אינטימיות״

המטפלת: ״ברור לי, אבל אנחנו חייבות להבין איפה ה x של ונוס כדי שאת תדעי כי לך אין גבול.

אני יודעת שבכל בדס״מ הכי מתמסר של נשלט, שולט חייבים גבולות.

לא משתמשים במילת ביטחון בסדר תמצאו גבולות אחרים, גבולות של הבעת פנים, גבולות של פתאום יורדת התשוקה.

שאת אומרת שאת לא מוכנה לנהוג באוטו הזה יותר שאת נוהגת ב 200 קמ״ש, כל הכבוד לך את ענקית, אבל זה לא אומר שאת לא תנהגי יותר באוטו, הרי את לא מוותרת על סקס עם ונוס.

את צריכה לנהוג באוטו הזה רק בואי נשים גבולות, כמה נוסעים, מתי נוסעים, איך אנחנו שומרים אחד על השני, להיות בעלי שיח.

את צריכה להבין שאת עושה סקס עם אדם שמאפשר לך חוסר גבולות, כי אין לו גבולות ואת לבד לא תצאי מהסיפור הזה.

את תצאי מהסיפור הזה רק אם תכריחי אותו לשתף איתך פעולה בהצבת גבול.

איך תכריחי אותו אם הוא לא כאן והוא לא מוכן לדבר איתי כאן לבד,  כי אם את והוא נכנסים לרכב ושניכם בלי גבולות יש סכנה של ממש. מספיק שאת תתחילי לשים גבולות ונפחית את הסכנה. אבל בשביל שתדעי לשים גבולות יש פה שנים שאת צריכה להכיר את הגבולות שלהם.״

אני: ״בסדר אז אני אשאל אותו״

המטפלת: ״אוו ואל תסמכי לקבל משהו שהוא לא ברור לך כתשובה״

 

אני מדברת על השבוע האחרון ועל כך שלמרות שונוס במצב מאד קשה הוא מתפקד ועובד ועושה הרבה דברים תוך כדי.

ואנחנו מדברות על הסקס הלא טוב שהיה ביום שלישי.

 

המטפלת: ״את מבינה שהסקס הלא טוב הוא שיחזור של פגיעה ינקותית״

אני נאנחת: ״אני מבינה את זה אבל זה לא עוזר לי שאני יודעת שזה שחזורים, אני צריכה תכלס לדעת מה אני עושה עם זה״

המטפלת: ״לא עושה מין בלי שאת יודעת את זה״

אני: ״אבל אני לא יכולה לא לעשות מין אני אוהבת לעשות סקס איתו״

המטפלת: ״רגע שניה זה כמו שתגידי שלא יכולה בלי לאכול ממתקים, כי את אוהבת לאכול ממתקים אבל ממתקים עושים לך רע, אז בואי נמנן בואי נעשה איזשהו גבול.

את לא יכולה לרצות לעשות משהו בלי שאת ממננת לך את זה באיזשהי צורה, אני לא אומרת שלא תעשי מין, תעשי אבל עד גבול שאת יכולה לשלוט בזה.

למשל כמו שתארת ביום שני באת מאחוריו, נגעת ועטפת אותו ואז פתאום מתעוררת לך הסדיסטית ברגע מאד ברור, שזה השניה שהפכת להיות אינטימית, בשניה שהפכת להיות מעורבת באינטימיות עם דמות אהבה והיה לך נעים, הרגשת אהבה והרגשת טוב, חום, חיבור ובאותו הרגע התעוררה הסדיסטית ואת מבינה שהסדיסטית פוגעת בך באותו הרגע?״
אני: ״כן, אבל אני לא יכולה להגיד לה -״אל תבואי״״

המטפלת נחרצת: ״לא! לא אל תבואי כי היא מסבה לך אושר״

אני: ״כי אני חייבת אותה בשביל העונג שלי״

המטפלת: ״ברור, אבל רגע בואי נעשה לה גבול, אי אפשר להגיד לסדיסטית לא כי אז לא יהיה לך עונג ואנחנו לא רוצות שתישארי בלי עונג״

אני: ״הבעיה היא שעכשיו אני גם לא נותנת עונג לבעל שלי״

המטפלת: ״כי הוא לא מוכן לקבל ממך שום עונג, אבל את מבינה שהוא לא מתענג כי הוא בקונפליקט מזוכיסטי?״

אני: ״זה לא משנה עכשיו״

המטפלת: ״אבל למה זה לא משנה? אני אלך איתך, מה כן יגרום לו לעונג?״

אני: ״אחד הדברים שהוא הכי אוהב שאנחנו עושים בסקס בנינו ה שאחרי שהוא עינג אותי אז אני משקיעה בו ונותנת לו תשומת לב, רואה אותו, מכאיבה לו בצורה מוחזקת״

המטפלת: ״את יודעת לעשות את זה?״

אני: ״כן בוודאי, אני לא יודעת למה אני לא עושה את זה תמיד״

המטפלת: ״למה את לא עושה את זה תמיד יש לנו תשובה, כי את לעולם לא גדלת בסביבה אינטימית שראתה את צרכייך, מין עם ונוס עד עכשיו היה מין שלא ראה גם את הצורך שלו, ניסינו במשך כל הזמן שהיה פה, לדעתי הוא כועס עליי וחושב שזה היה כושל כי לא הצלחנו להביא אותך למצב שאת תראי את הצרכים שלו, ולא הצלחנו להביא אותך למצב כי יש זמן התפתחות אי אפשר היה לזרז משהו, לי זה ברור לא הייתה דרך שתשבי היום ותגידי על הילדה הזאת שעושה סקס, ואת עם דמעות בעיניים.

 

ונוס איתך הוא שומר על עצמו, שהוא מתמסר הוא נפגע איתך, הוא הכי מת להתמסר לך ושהוא מתמסר הוא משחזר את ההתמסרות שלו לאמא שלו והוא נפגע ואת עכשיו לומדת להיות אמא טובה ולמדת להיות אמא טובה ולכן בכל התקופה הזאת מיום שני שעבר, את יודעת להיות שם באמת עם בנאדם שמתפקד שם עם כאב וסבל נוראי ואת היחידה שיודעת להיות שם.

כולם נבהלים האנשים שהוא מתכתב איתם, המטפלת שלו הקודמת כולם נבהלים ואת לא, את היחידה שיודעת איכשהו להחזיק את זה שם ולכן אמרתי שלא סתם הוא בחר בך כדמות אהבה.

אני רוצה לעזור לך להבין שאם את תנסי רק לשנות משהו בך את לא תצליחי את צריכה להסתכל על עצמך ועליו בו זמנית, ומה הכוונה.

על עצמך, זה להבין שאת הופכת להיות -לא רואה את האחר- האחר הופך להיות רק אובייקט לשימוש לעונג שלך כמו כל הגברים האחרים שהם ויברטורים למינהם, הם אנשים שאת משתמשת בהם לפאן שלך לחוויה שלך להרגיש כמה את שווה, עם ונוס את יכולה לעשות את זה פרק זמן מוגבל את צריכה לראות אותו, בשביל לראות אותו את צריכה להבין ממנו מה זה מבחינתו לראות אותו, אם את יודעת איך נראה חלק של מגע שנקרא לראות אותו אם את יודעת תעשי אותו, את המגע הזה ואם את לא יודעת את צריכה לנהל איתו את השיחה הזאת וסביר להניח שהוא מאד מאד יתעצבן שאת אחרי 20 שנה לא יודעת, סביר להניח שהוא יהיה מאד פגוע, מאד כועס ואולי אפילו לא יסכים לענות לך על השאלה הזאת.

כי יכול להיות שהוא יענה לך את מה שהוא ענה לי פה, כתבתי שלושה עמודים ואת צריכה לא להבהיל מזה ולהתעקש -״מאמי אני רוצה לדעת איך אני מענגת אותך שאני רוצה לעשות לך טוב.

פעם חשבת שאת מענגת אותו ועושה לו טוב שאת נותנת לו כל מיני פקודות שאמרת לו לנקות תריסים וכו׳.

הוא אמר שהוא עשה את זה בשבילך למרות שהוא עבד מאד קשה ולא ישן טוב וששאלתי אותו האם הוא קיבל עונג, הייתה תמורה הוא אמר שלא.

ולמה לא? כי את כאילו לא פרגנת לו״

אני: ״לא ידעתי להראות לו את זה בצורה שהוא ירגיש את זה״

המטפלת: ״איך?״

אני: ״אני לא יודעת, אני צריכה לשאול אותו״

המטפלת: ״אוו, אבל תתעקשי לקבל תשובה, כי מה שקורה עם ונוס הרבה פעמים שהוא חושב שהוא נותן תשובה״

אני: ״לא נכון, הוא נותן תשובה״

המטפלת: ״ומה את לא שומעת את התשובות?״

אני: ״לפעמים כן״

המטפלת: ״את לא שומעת כי הן לא נקלטות לך?״

אני: ״יכול להיות״

המטפלת: ״כי אין לך את ההדדיות הזאת בתוכך.

את משחזרת משהו מאד פוגעני כלפי בן הזוג שלך״

אני: ״אני עושה את מה שאבא שלי עשה לי ואת מה שאמא שלי עשתה לי ואולי גם את מה שאני לא יודעת שהם עשו לי״

המטפלת: ״כמו מה?״

אני: ״אני לא יודעת״

המטפלת: ״הם לא שמרו על גבולתיך בשום דרך, לא גופניים שהתערבו באוכל שלך ודימוי גוף. חשפו אותך לדברים שלא היית אמורה להיחשף אליהם.״

אני: ״אני חושבת על זה שהרבה פעמים הם היו רבים בניהם ואז באים אלינו ומספרים לנו -״אווי אמא עשתה ככה וככה״ ולהפך ואני כל פעם חשבתי מה אני יכולה לעשות עם המידע הזה, לשנוא את אבא שלי/ לשנוא את אמא שלי. זה לא רלוונטי אליי״

המטפלת: ״אוו, זה לא שומר על גבולותיי כילדה.

אני הילדה כאן, לכו לטיפול תשברו את הראש בקיר אבל מה אתם רוצים מאיתנו?! ממך שאת הבכורה ששמרת על אחותך, שניצלה הרבה פעמים בזכותך״

אני: ״אבל אני חטפתי את כל האש הזאת״

המטפלת: ״נכון, אני רוצה שונוס מאשים אותך בכל הדברים האלו תגידי לו -״מאמי סביר להניח שאתה צודק, אני מסכימה ואני מצטערת יש לי כרגע המון כוונות טובות ללמוד את זה, ואני עושה את זה ואתה צריך להבין שמעצמי אין לי את זה בנפש באוטומט, אני רוצה ללמוד את זה כי אתה מספיק חשוב לי, אתה הכי חשוב לי בעולם הזה אחריי, אתה ואני הכי חשוב לי אז בשביל שיהיה לנו טוב ואתה לא תסבול אני מוכנה ללמוד דברים שלא למדתי ולא רק שלא למדתי אלא לימדו אותי את ההפך.

את צריכה פעם אחר פעם להגיד לו את זה שאת באמת מבינה שבלי לרצות לפגוע בו את פוגעת בו״

אני: ״נכון, אבל אז הוא אומר ובצדק מה זה עוזר לו?! שהוא כל פעם נפגע מחדש״

המטפלת: ״זה עוזר כי אז הוא צריך להבין שהוא נפגע מאמא שיש לה אפס מודעות או מאישה שמשקיעה המון משאבים בטיפול, בעצמה, לומדת ומתקדמת ועושה דברים זה שונה.

לקחת אישה שבמשך 17 שנים למדה משהו אחר, 17 שנה הושפלה, הוזנחה, הופקה קיבלה חוסר גבולות של מידע, ציפיות, ירדו עליה על זה שהיא לא יודעת להשתמש בכרטיס אשראי מבלי שלימדו אותה, כל מיני דברים שאין לה את זה אוטומטית עכשיו היא מתחילה והעכשיו הזה הוא ארוך.

אף אחד לא אמר שטיפול של שנתיים וחצי הוא קצר או ארוך מידי בשביל לטפל בפאקים המאד מאד קשים שבאתם איתם לעולם.

פעם אמרתם כאן, אז מה שצריך עוד 17 או 30 שנה של טיפול, בגדול כל מטפל שתשאלו יגיד שעומק הפגיעה כך אורך הטיפול ויש אנשים שנמצאים המון שנים בטיפול ועדין לא נוגעים בעומק של הפגיעות.

אז היית בטיפול ולא נגעת בעומק.

אני חושבת שאת היום בזכות המיניות, בזכות המרחב המיני שהוא המרחב הכי אינטימי.

מה שאני מציעה בשביל שלא תשחזרי את הפגיעה אלא תהיה אחראית יותר ואולי פחות סדיסטית ופוגענית אלא סדיסטית במידה תגידי לו אני אוהבת להיות סדיסטית אבל אני רוצה להיות סדיסטית במידה שמתאימה לך, כי המטרה שלי היא לעשות סקס טוב איתך.

בפנטזיות שלי אני אפנטז כל מה שאני צריכה כדי להתענג כדי להגיע לאורגזמה כיפית אבל שאת עושה סקס עם ונוס, הרי את לא יכולה לעשות סקס רק בפנטזיה את צריכה גם את האדם בפעול, והוא צריך לדעת שהוא צריך לתת גבולות ואם הוא לא נותן תשמרי עליך ועליו.

ומה הכוונה איך תהיי אמא טובה?״

אני בנחרצות: ״לשאול אותו אם הוא בסדר?״

המטפלת: ״אוו, אני לא יודעת אם באותו הרגע את מצליחה להיות סדיסטית״

אני: ״זה לא משנה״

המטפלת: ״את מסכימה שיש כאן ניגוד אינטרסים.

אמא שלך הייתה צריכה לשמור עליך ועל הבת הקטנה שלה ולא לתת לילדה בת 5 להסיע עגלה. היה איזה פרק זמן שאמא שלך רואה שאת רצה עם העגלה עד שהעפת אותה.

אמא שלך לא הייתה מספיק טובה כי היא לא שמרה עליך ועל אחותך. את תהיי אמא טובה ואת תשמרי עליך ועל בן הזוג שלך, איך תשמרי עליו? שתוודאי איך הוא, מה קורה? מה אתה צריך עכשיו ותגידי לו לפני שאתם נכנסים לסיטואציה שאת רוצה לדעת מה הגבולות שלו כי את לא יודעת״

אני: ״אני אגיד לך מה הבעיה עם זה, אני יודעת וגם ונוס יודע שאני יכולה לעשות עליו מניפולציות מיניות רגשיות ואז אני יכולה לכופף לו את הגבולות, ואם הוא יגיד שהוא מסוגל להתמודד עם בזיון בתחת שהראש באסלה 20 דקות, אז אני אגיד לו אבל מאמי בא לי עוד 10 דקות זה חשוב לי והוא יתן לי את העוד 10 דקות ואז אני אגיד לו שאני רוצה עוד 5 דקות והוא יתן לי את זה. כמו אז שהפלקתי לו על הביצים ואמרתי עוד 5 ועוד 5 ולא שמרתי על זה״

המטפלת: ״איך אנחנו שמות לזה גבול?״

אני: ״אני אשים את הגבול, כמו שאני שמה בג׳ים ואם אמרתי 45 דקות אז זה יהיה 45 דקות״

המטפלת: ״אוו, אחרי 45 דקות תשאלי אותו -״מאמי איך אתה?״ ואם הוא יגיד תעשי מה שאת רוצה,  אז תגידי אני רוצה עוד דקה ותשימי גבול בתוך השולטת.

כמו שאני כאמא מקלחת את הבת שלי, אני גם מסתכלת על השעון, אני רואה שכיף לה ומצד שני אני צריכה לשמור לה על שעות שינה, לשמור על עצמי כי אני עייפה, אני רוצה להיות נורמאלית שאקריא לה סיפור וככה בתוך שולטת את צריכה לשמור על כולם, עליך, עליו, על אינטראקציה אז מה שאני עושה אני אומרת שאתן לעצמי גמישות ואתן לה עוד 3 דקות במקלחת לעשות גליצים וב3 דקות האלה אני נושמת עמוק ולא מתעצבנת ואני יודעת להגיד לעצמי שלקחתי עוד 3 דקות ולא מתעצבנת באמצע קריאת הסיפור.

זה נקרא להיות הורה פשוט לא היו לך הורים כאלה לכן את לא יוכלה לעשות את זה אבל זה מה שאת חייבת לעשות, את צריכה לשים גבול ותשאלי אותו -״מאמי איך אתה?״ ואם הוא יגיד לך מה שבא לך אז תגידי שאת רוצה עוד דקה ולא לעבור את זה.״

 

אני: ״אני חייבת להגיד משהו לפני שאנחנו מסיימות, למרות המצב הקשה שונוס נמצא בו הוא לא באמת רוצה להתאבד, הרי הוא לא כתב שהוא הולך להתאבד ולפגוע העצמו, הוא מאד מאד כאוב, מאד מאד סובל והוא מבטא את עצמו.

את יודעת ונוס הוא דרמטי, הוא אומן, הוא יוצר והוא הולך עם האמת שלו״

המטפלת: ״ידעת את זה?״

אני: ״כן ואני לא חשבתי שהפוסט הזה בעייתי, ואני יודעת שהדבר שהכי קשה לו להתמודד איתו זה שאין את התקווה ואני כן יודעת שיש בו תקווה״

המטפלת: ״את תתני לו את התקווה, תגידי לו יהיה טוב כי אנחנו נעשה שינוי״

אני: ״אני אומרת לו את זה, אם היית רואה מה עובר עלינו כל ערב זה פסיכי, כמה כאב וכמה אהבה.״

 

בסוף הטיפול המטפלה הייתה גאה בי על ההתמודדות והציעה חיבוק וסירבתי כי ממש קשה לי לקבל מגע מנשים.

 

כאשר הגיעו השוטרים וגם מדא אף אחר מהם לא הציע סיוע נפשי, אולי הדבר הנכון לעשות במקרה כזה הוא לשלוח מטפל מתאים שיקשיב לכאב והסבל שהבנאדם מתמודד איתו ובעיקר לתת לו מקום להתבטא.

 

עוד תובנה היא שלאנשים מאד קשה להסתכל על כאב.

לראות שאנשים שסובלים ומתמודדים עם מצוקה נפשית  והרבה פעמים ינסו לדחוף לטיפול כדי שלא יצטרכו לראות את מה שלא נוח להם

ואולי פשוט צריך רגע לעצור ולאפשר לביטוי לצאת, להקשיב להבין עם מה מתמודדים כאן ואפשר להביע חמלה.

 

 

 

 

 

בסרט Dark Water הגיבורה מבינה שאין ברירה והילדה המפלצתית לא תפסיק לפגוע בה ובמשפחה שלה עד שהיא לא תקבל את האמא שלה היא זקוקה ואז היא עוזבת את המשפחה שלה ומצטרפת אל הילדה וכך אני צריכה לעשות לצד האפל, המרושע והסוער כדי שאוכל לאסוף אותו ולייצור איזון.

אז מהו הצד האפל שלי

מהן הפנטזיות הכמוסות שקשה לי לבטא אותן כי אני לא יודעת איך הן יתקבלו בצד השני

אלו מילים שמאד קשה לי לכתוב אותן כי זה לחשוף משהו מאד עמוק שאני לא שלמה איתו אבל הוא שם וקיים כל הזמן וזה הרגע שכדי שאוכל לטפל בעצמי ובקשר שלי עם ונוס כמו שצריך הוא חייב לצאת החוצה.

אז כדי להבין נלך לבייסיק שהוא הסקס אידאלי זה לשכב עם מישהו חדש לעשות את כל מה שהוא בחיים לא חלם, שיהיה סקס אדיר ואחרי זה איעלם.

אתה תבער מהשתוקקות כדי להיות איתי שוב ואני אחרפן אותך מזה, המון חוסר וודאות האם אני רוצה להיות איתך או לא, תמיד אשאיר פירור קטן שממנו תוכל להמשיך לפנטז עליי.

אני אהיה איתך רק אחרי שזיינתי את כל העולם ואתה תדע מזה ואז אחליט שניפגש כדי לראות מה יש לך לחדש לי אם בכלל, אבוא כמו סערה ורוב הסיכויים שאראה לך שאני לא מרשמת.

אני אגמור מזה שלך יהיה כואב, משפיל ואפילו מרסק ולא תגמור. גם כאשר תהיה בתוכי תדע שאני לא שלך ולא אהיה שלך אף פעם.

ההנאה שלך תהיה מזה שהסכמתי להיות איתך שוב ואז שוב אעלם ותישאר עם המום עם לב שבור.

לא יהיו מחמאות מצידי אולי תהיה מדורג אצלי גבוה ברשימה אבל אתה לא תדע מכך.

וכך חוזר חלילה עד הפעם הבאה, אם תהיה.

אני זאת שאבוא אליך ואלך מתי שארצה ושלא בטעות תיכנס אליי הביתה כי אז אולי תיכנס ללב.

זה מדהים שאני רואה את הדפוס הזה בכל כך הרבה קשרים רומנטיים מיניים שהיו לי שמצד אחד יש אותי הסדיסטית הרעה שאני צריכה לעשות לונוס את מה שההורים שלי עשו לי כולל מה שאני לא יודעת.

ליצור משברי אמון.

לייצור אי ביטחון.

לא לתת הרגשה של יציבות שהכל יהיה מבולגן ולא ברור.

להרעיב.

להבטיח ולא לקיים, לתת לו לחכות בחלון.

למנוע צרכים בסיסיים.

שלא יוכל לסמוך עליי.

לגרום לו לקנא לי בטירוף עד כדי שיעלה באש מקנאה אליי.

להכאיב לנעוץ את השיניים והציפורניים בבשר החשוף.

ומצד שני יש את הילדה האבודה שרוצה חיבוק והכלה לאוהב בכל העוצמות כמספר הכוכבים בשמיים ושהיא עושה את הדברים האפלים האלה היא מבינה שפגעה ומצטערת על כך בייסורים וכל הזמן מפצה על כך.

אני בטיפול מיני כשנתיים וחצי וחווה שיחזור מטורף של הבית המשוגע בו גדלתי

בבית שבו לא שמרו עליי

לא שמרו על גבולותיי

בבית בו נפגעתי פעם אחר פעם מחוסר תשומת לב, חוסר אכפתיות והזנחה נוראית

בית שמצד אחד ביקר אותי וירד לנשמתי ומצד בית שלא נתן לי כלים להתמודד

הבית אותו עזבתי באופן רשמי בגיל 20 ובנפש עזבתי הרבה קודם לכן

אני בקושי רב מצליחה לעצור שניה לפני שאני פועלת לפי האוטומט ההרסני שלי

וזה מרסק אותי עד ליסודות ופוגע באהובי

המיניות שלי חבולה מלא בחרדות, חששות, חוסר ביטחון וחרדת ביצוע.

אחרי המון שנים בעולם הבדס״מ אני מבינה שאני לא באמת יודעת כלום, בעיקר לא בדברים מהותיים הקשורים להחזקה, שמירה וביטחון

אני מבינה שיש פער עצום בין החשקים הסדיסטים שלי לבין היכולת להגשים אותם ולא מצליחה לגשר על הפער מבלי לחרב את כל העולם בדרך.

 

בעלי ונוס אהובי היקר לי בעולם הרוס, שבור ומרוסק ממני האמון שלו בי הולך ודועך וזה שובר אותי לראות מה אני עושה לו.

הבית לא נקי כמו שאני רוצה שיהיה.

וכל אלו מתנקזנים אל השינה הדפוקה שלי שבה אני מתעוררת כמה פעמים בלילה.

 

לפני מספר שנים שרק קיבלתי רישיון נהיגה הסעתי את אבא שלי לת״א לאיזה מקום שהיה צריך. כאשר הגענו לת״א והתחלנו להיכנס לתוך הרחובות הוא ביקש ממני לעשות פרסה באיזה מקום, אני מודה שלא בדקתי לגמרי את הצומת אבל הנחתי שאם הוא המבוגר האחראי הוא בדק ולכן ביקש ממני

איך שאני עושה את הפרסה מגיח שוטר ואומר שעשיתי פרסה במקום שאסור, אני מקבלת דוח ו5 נקודות כי אני נהגת חדשה.

קצת בהלם הרי סמכתי על שיקול הדעת של אבי וחטפתי מזה.

אחרי קבלת הדוח אנחנו ממשיכים בנסיעה ואבא שלי מתרגז ואומר שהשוטר היה בתוך השיחים וקפץ משום מקום כדי להחשיל אותנו, ואני אמרתי שראיתי את הניידת ואני לא בטוחה שהוא הגיח משום מקום הוא המשיך לרטון ולהאשים את כולם חוץ מאת עצמו שלא בדק את הצומת. 

ואני קיבלתי עוד חור בנפש ומכך שסמכתי על בנאדם שקרוב אליי והוא פגע בי.