ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

מעמקי ליבי שאני בוחרת לחלוק
לפני 16 שנים. 14 באוקטובר 2008 בשעה 8:19

קשה לשנוא ייצור כמוך.
בלתי אפשרי , לבן אדם כמותי.
המשחק שלך כל כך יפה,
כמעט מושלם.
אתה ממש נותן את כולך.
שחקן אמיתי,
עזרת לי להבין את עצמי.
אני מעריכה כל שנייה שהקדשת לי מזמנך.
לימדת אותי להסתכל על החיים בדרך אחרת.
הצגה מעניינת,
מושקעת ואיכותית.
נהניתי מכל רגע.
בבקשה, אל תנסה לשכנע אותי אחרת.
לא הייתה אהבה, לא הייתה תשוקה.
רק הצגה, מאוד מרשימה.
העניקה לי אשליה שטנית.
כאב מתוק, נדיר בעוצמתו.
זיכרון שיישאר איתי לנצח.
השגת את מטרתך.
תודה.
נבלה




בלי הסברים, בלי נמענים.
טקסט ישן עוד מימי פורום הדאנג'ן
אבל מרגיש לי הכי נכון עכשיו.

לפני 16 שנים. 4 באוקטובר 2008 בשעה 13:47

כן, אין על הכלוב בדברים האלו.
הכל אותו ג'יפה.
אבל כאן זה כאן.
ואחרי שלושה שבועות שלא הייתי כאן היום חזרתי.
אין מה לעשות העבודה מחייבת וזה תפקידנו.
אני מודה שכבר חשבתי שזה סופי אבל מסתבר שטעיתי.

אני מנהלת רומן מסעיר עם סלב, הקשר התחיל כונילי לגמרי ופתאום התגלה לו סאדומזוכיסט לא קטן בכלל. כל בוקר שאנחנו ישנים ביחד הוא מעיר אותי בליקוקי רגליים, סף הכאב שלו ממש גבוה. הוא מאד רוצה לבוא למסיבה אבל זה יכול להיות יותר מידי בעייתי, בכל זאת פפרצי וכל השטיות האלה. אז הפיתרון הוא מסכה כדי שאף אחד לא יזהה. אבל בנתיים זה רק בגדר רעיון.
ואני נהנת. לא מחיובת וכל השיט הזה אבל בהחלט נהנת.

היה לי ערב לילה ובוקר מאד נחמדים היום. לא פלא שהתעוררתי רק עכשיו.

ואני באמת שמחה לחזור.

\\\

לפני 16 שנים. 13 בספטמבר 2008 בשעה 7:00

ואולי מישהו שומר עליי שם למעלה.
ודואג לי שבסופו של דבר אני לא אעשה שטיות.

לפני 16 שנים. 11 בספטמבר 2008 בשעה 6:38

כמה שאני אוהבת את הלילות האלו, שבהתחלה מסתמן שהלילה הולך להיות רגוע וללא תוכניות ואז איזה משהו קורה והכל תופס כיוון אחר.
אתמול אחרי העבודה ישבתי עם חברים על ספסל דיברנו וצחקנו ואז נפרדנו לשלום.
בדרכי הביתה עוצר אותי אופנוען חמוד עם כלי כבד ביותר ושואל אותי איך הוא מגיע לאחד הרחובות שכאן בשכונה, אני מתחילה לגמגם כי מבחינת המרחק הרגליי זה ממש הרחוב המקביל אבל ברגע שהסיבוב מתבצע עם אופנוע ואם נוסעים לפי החוקים אז הדבר יכול להיות מסובך.
ואז הוא אומר לי קחי ותעלי ומציא לי קסדה. אני שמה את הקסדה ועולה על האופנוע ואז הוא אומר "יש לי על האופנוע בלונדינת כוסית". נוסעים ומדברים מכירים קצת. ואז הגענו ליעד המבוקש. אני יורדת מהאופנוע דיברנו עוד כמה דקות והוחלט שאחרי הסידור שיש לו ברחוב ניפגש לדרינק.
החלפנו טלפונים ונפרדנו לשלום.
לקראת אחת הפון מצלצל והאופנוע מודיע לי שסיים ואם אני לא עייפה ורוצה שניפגש. שמחתי כי כמו שכבר אמרתי לא היו לי יותר מידי תוכניות הלילה והצעתי לו שניפגש בבית שלי לדרינק. אחרי חמישה ימים שבהם לא הפסקתי לשתות הייתי חייבת מנוחה קלה. מהר התקלחתי התלבשתי סקסי אבל עדיין ביתי ואירגנתי את הבית. לאחר כמה דקות שסיימתי הוא הגיע. קודם על האופנוע לא שמתי לב כמה שהוא יפה בלונדיני, שחום, 1.88 רזה אבל לא מידי, עיניים חומות. כבר הרגשתי הרבה יותר טוב. ישבנו על הספה הכנתי לנו משקאות והתחלנו לדבר. סיפרתי לו על הנטיות המיניות שלי והוא הביע המון עיניין ורצון. לאחר הדיבורים החלטתי לעבור למעשים והעיניינים התחילו להתחמם היו לו שפתיים בשרניות בדיוק כאלו מהסוג שאני חייבת לנשוך אותם אחרי הנשיקות והחירמון הלוהט הובלתי אותו למיטה השפטתי אותו לתחתונים. הוצאתי את הקרופ והתחלתי להצליף בו בעדינות. הוא בטח בי והרגיש בנוח ולאט לאט הגברתי את העוצמה והגוף התחיל להיות אדום ובצורות של תלתן. ואז לקחתי נר ובזהירות רבה טיפטפתי עליו שעווה חמה. הסשן היה קליל דיברנו תוך כדי והכל זרם מאד נעים. כדי להרטיב את הסשן התקרבתי אל הפנים שלו והתיישבתי עליו. אויי זה היה מדהים.
אחר כך הפשטתי אותו לגמרי ועליתי עליו. זה היה כל כך כיף. עשיתי המון תנוחות מאד סקסיות והוא נגנב ממני. ואז גמר. אחר כך ישבנו וסיימנו לשתות והמשכנו לדבר על עוד כל מיני דברים מדליקים שאפשר לעשות. אחר כך עשינו עוד מספר קטן שבו גמרתי חזק ובסוף נפרדנו לשלום בתחושה שחייב להיות המשך.

לפני 16 שנים. 9 בספטמבר 2008 בשעה 7:57

קמתי הבוקר בתחושה טובה,
אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי ככה. מן תחושה של שלמות.
לאחרונה יוצא לי הרבה לדבר, לחשוב על שני צצדים עיקריים (יש הרבה יותר משניים אבל נתמקד בשניים עיקריים) שקיימים בי.
צד אחד זאת תהום הנועזת, החופשייה, אותה בחורה חסרת מעצורים וחסרת גבולות שמחפשת לנצל את החיים מכל מה שהם מצעים לי, אוהבת את העולם. טורפת.
והצד השני זאת תהום שקטה, ביישנית, חסרת ביטחון עצמי, שעל כל חוויה שאמורה לשמח אותי היא מוצאת את כל הסיבות ללמה לא להיות שמחה, אותה תהום לא מעריכה הרבה כי הכל חסר ערך בענייה. היא לא אוהבת הרבה כי את עצמה היא לא אוהבת. נטרפת.

אבל אני מאמינה שבשביל להגיע לשלמות עם עצמי אני צריכה לאהוב את שתייהן כדי באמת לקבל את עצמי כמו שאני וכדי לבחור בצורה ברורה מה אני רוצה להרגיש. ולאן אני רוצה לקחת את זה.

אני רוצה להיות תהום הראשונה שמשפריצה את העוצמה שלה לכל עבר, זה היה נכון אפילו להגיד שאני רוצה להיות רק אותה תהום. אבל זה בלתי ניתן לקבל את כל טוב בלי איזה עוקץ קטן. אבל הכוח שלי הוא שגם אני מרגישה בצורה השניה לקחת את זה למקומות שעושים לי טוב.

ועכשיו המון מטלות על הבוקר, המון סידורים המון המון מהכל.

יום מקסים לכולכם.

לפני 16 שנים. 8 בספטמבר 2008 בשעה 6:21

זה ממש לא פייר, אני מרגישה עכשיו כמו ילדה קטנה שמתבכיינת
אחוז הגברים השווים לעומת הנשים שנראות טוב כל כך קטן.
אני מדברת עם מתחלף נחמד השיחה זורמת
אני מבקשת תמונה ובום מזה הדבר הזה???
למה יצא לי להכיר מכאן הרבה נשים יפות, מטופחות לעומת מספר זעום של גברים שבאמת נראים טוב. ולא 1.85 לא עושה אותך יפה.
אני דורשת שינוי ומהר.
זה לא יתכן הדבר הזה שבחורה כמוני שבסה"כ נראת טוב מחפשת גבר שיתאים לדרישה הזאת ובסוף אני עצמי שוב ושוב נופלת בפח.

שינוי ומהר!!!!!!!!!!!!!!

לפני 16 שנים. 4 בספטמבר 2008 בשעה 12:23

כן, אז לא התגברתי עדיין על הפרידה.
לא חשבתי שזה יהיה קל, אבל לא תארתי כמה זה יהיה קשה.
וכן עדיין לפני כל צעד שיכול לקחת אותי קדימה אני מהססת, בודקת ובוחנת ולרוב נסוגה.
אין מה לעשות ללב רצון משלו, ורגשות זה בטח שלא דבר שניתן לשלוט בו.
אחרי קשר של שנתיים וקצת עוד לא קרה שבוקר אחד קמתי ואמרתי "וואלה אני לא מרגישה כלום"
וכן תשעה חודשים אני עדיין חייה אותה והיא כואבת ונותנת המון סימנים.
אני מתנחמת כי זה רק תשעה חודשים ויש פרידות שלא מתגברים עליהם שנים.
אני כמובן מקווה שלא להיות במקום הזה.
אבל זה תהליך שאני צריכה לעבור ויש לו את הקצב משלו.

לפני 16 שנים. 18 באוגוסט 2008 בשעה 14:07

טוב אז לא להרבה זמן רק שבוע,
מקווה לצבור אנרגיות חדשות ולהתנקות מכל השטיות שיש לי כאן.

תתגעגעו אליי,
כי אני כבר מתגעגעת.

לפני 16 שנים. 13 באוגוסט 2008 בשעה 20:56

ולפעמים אני מנסה לראות איך זה ביחד,
וזה די נחמד וגם נחמד שאני עושה הפסקה וחוזרת לבית שלי.
ואני בודקת ויודעת בדיוק מתי כן ומתי לא.
ומה אני אוהבת ומה אני לא אוהבת.
ואפילו בימים כאלה שהוא מתרחק מכולם יש לי הצעה בשבילו והוא מסכים.
ואני מרגישה געגוע להיסחף איתו.
כי הוא היחיד שאני באמת רוצה ושבאמת הכי מרגש אותי.
ואני קצת פוחדת להיסחף איתו ולפעמים יש גבול לכמה דחייה אפשר לקבל.
אבל פאק אוף אני נסחפת.

לפני 16 שנים. 11 באוגוסט 2008 בשעה 23:47

לאחרונה אני לא מצליחה להירדם בשעות רגילות,
הפכתי להיות חיית לילה, אבל למען האמת כל כך הרבה יותר כיף בלילה.
הרבה פחות חם ולילה יש את הקסם משלו.
כמובן שיש מיגבלות ונגיד אי אפשר לדבר בפון עם אנשים ובכלל מגיוון האפשריות בלילה יחסית מוגבל.

וחוץ מכל זה אני מאד גאה בעצמי.
אני עובדת ממש טוב, המשכורת שנכנסת גורמת לפקידים להגיד לי שלום בצורה מנומסת ויפה.
יש לי דירה מתוקה ואני מאד אוהבת אותה.
יש לי חוויות מגניבות שקורות לי בפלורנטין.
יש לי חברות טובות שאני אוהבת אותם.
יש לי מישהו שעושה לי נעים בלב.
ואני די מרוצה מהחיים שלי.

שבוע הבא בשעות האלו אני אהיה במטוס, אני נוסעת לחו"ל לשבוע.
אני מקווה שאני אשרוד, לא יצא לי הרבה לטוס לחו"ל לעומת חברות שלי ואנשים בני גילי.
אני מקווה להנות מזה.

כן האלו הם מחשבות הלילה שלי.
תהנו.