ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

מעמקי ליבי שאני בוחרת לחלוק
לפני 16 שנים. 22 בנובמבר 2008 בשעה 23:59

משהו מעניין שקראתי היום על עצמי,

"דגים הוא מזל הכאוס, שמתבטא ביצירה, משחק ומוזיקה, אמפתיה וסלחנות, וגם תלות, אובדן זהות, התמכרות, בלבול והסתבכויות. דגים הוא מזל הנצח והמעגליות. הוא אמנם יצירתי, ורוכש זהות ודמויות על-ידי משחק, אך אינו יודע להתנתק ולהיפרד. מוזיקה מחליפה אצלו מלל ותקשורת. את מצבי ההקרבה, קשיי תקשורת וממד הויתור ראינו אצל משה רבנו, רבין וגורבצ'וב. דגים הוא מזל הנזירות, הפרישות והטוהרה, והוא מזוהה עם מיתוסים של הקרבה כעקדת יצחק וצליבת ישו. למרות הפרישות, שרון סטון, סינדי קרופורד ואליזבת טיילור הן בנות המזל היפהפיות. "

אחרי זה התחלתי לחשוב על כל מה שלא בסדר אצלי,
אני מאד אוהבת יצירה בעיקר מוזיקה וציור.
התמכרויות נפוץ לגביי אני חושבת שכרגע אני מכורה ללבד שלי.

יש לי המון לכתוב עבר עליי המון בחמישי ושישי והיום לקחתי חופש מהכל.
אני גם קצת חולה ויום חופש רק עושה לי טוב.
אני מרגישה שהכוח עוזב אותי כדי להמשיך לכתוב וגם האלבום הלבן של הביטלס מערפל את החושים, אז אני אמשיך בהזדמנות.

לפני 16 שנים. 14 בנובמבר 2008 בשעה 14:30

כן כן, אותה נימפת מים מדהימה היא בת חסותי.
וואלה היא מתקדמת מהר, וכבר מכורה כבדה לכלוב.

אתמול קיבלתי תגובה לסיפור שלי מאיש מאד מיוחד וזה מאד שימח אותי.
כבר הבנתי שיש כאלו שאפילו ביצועו את הסיפור שלי.
וזה נעים לשמוע.

למי שלא הספיק עדיין לראות ולקרוא
http://www.thecage.co.il/magazine,2529.html

סופ"ש נעים לכולם.

לפני 16 שנים. 13 בנובמבר 2008 בשעה 0:42

די, מספיק.
תפסיקי להיות שטותית כמו שאת.
חלמונית, מאוהבת,
יש לי לב ענק ואני חולקת אותו עם כולם.

די נו אסור לי להיות ככה,
תמיד אני נפגעת בסוף.

די מה קורה לי.

מזל שאני שיכורה.

לפני 16 שנים. 12 בנובמבר 2008 בשעה 12:19

החדש
האקס

הג'ינג'ית
קוני
האקס והחדשה שלו
אלוהים
הסשן האחרון שלי
נשלטת
הצלפות בכוס
חתול
הבנות מהעבודה
הסאבית המהממת מיום חמישי
שולטת
חדירה אנלית
הצלפות
הילדים שלי
אופנוע
ללכת למפקדת לקנות משהו יותר חזק
הברמן
פוט מסג'
אישתי
המעסה מיום שישי
החדש
האקס
שלישיות


ואז גמרתי
בחיי שאני סוטה.

לפני 16 שנים. 30 באוקטובר 2008 בשעה 20:36

זה דוחה וזה לא משהו שעושים.
לא מזיינים את החברה של האקסית שלך!!!

לפני 16 שנים. 30 באוקטובר 2008 בשעה 0:13

אני באמת שלא יודעת מה אני מרגישה,
אני מחפשת כעס ואין בי.
אני מחפשת קנאה ואין בי.
הפעם כנראה הגבול נמתח מידי ונקרע.

כי באמת אני לא מבינה איך בנאדם יכול להיות כל כך (ואני אפילו לא מוצאת את המילים)
בהתחלה רציתי לכעוס אבל לא הצלחתי.
ואז שאלתי על מי לכעוס עליו? עלייה? על שניהם?
עברה בי מחשבה שעכשיו התחיל איזה פרויקט גמר עליי ואז המחשבה על נקמה מתוקה וכואבת ישר התגבשה אבל זה כבר לא באמת עובד אצלי.

מיום ליום אני מתרגלת לזה יותר ויותר שאני אוהבת פחות ופחות ולבסוף זה יישאר כמו זיכרון מתוק ומר.

יש לי גבול בפרופיל שאומר "לא עושה כל מה שלא טוב לי."
וכנראה שזה לא עושה לי טוב.

זהו זה הקצה מכאן זה רק ידרדר ל...תהום אני די בספק.
כי מתהום זה מתדרדר למטה.

לפני 16 שנים. 27 באוקטובר 2008 בשעה 8:53

היום לפני שלוש שנים שלחתי את ההודעה הזאת:
"קראתי את הפרופיל והתרשמתי קראתי את הבלוג והתרשמתי עוד יותר אז אם בא לך להכיר מישהי שאולי ילדה בשבילך (לפני המודעת הכרות) אני אשמח מאד."

אז הייתי בת 20, בדיוק הכרתי את העולם הזה.
כמעט שנה היינו כאן ולא הכרנו אחד את השני.

המחשבה שאני בקשר עם גבר בן שלושים גרוש פלוס ילד הייתה תמיד שונה וקצת מוזרה בשבילי.
מאותה הודעה והאלה הכל היסטוריה.
עברנו המון, חווינו המון, כבשנו עולמות תמיד ראיתי אותנו כזוג מנצח.

אבל דבר אחד אני ממש בטוחה בו והוא: שנורא קשה לנתק בנינו.

לפני 16 שנים. 22 באוקטובר 2008 בשעה 23:10

היה לי לילה מיוחד אתמול, הרגשתי המון דברים שכבר חשבתי שנעלמו ממני.
ועכשיו אני מרגישה מוצפת ברגשות, אני חייבת להוביל אותם למקום מסוים רצוי שיהיה כמה שיותר חיובי.

זה מוזר אבל הלב שלי פועם.

עובר עליי המון לאחרונה ואין לי ממש שום במה להתבטא או להוציא החוצה
ואני מקווה שבקרוב אני אצליח ואשחרר הכל, התחושה של השחרור היא מדהימה ואני רוצה ממנה עוד ועוד.

לפני 16 שנים. 19 באוקטובר 2008 בשעה 21:45

מחר אני הולכת לארוחת חג אצל אביו של הסלב,
כן אני בטוחה ב100% שאין אחד שלא מכיר אותו ואת האבא שלו.
אני קצת מתרגשת בכל זאת לא כל יום פוגשים מישהו בסדר גודל כזה.
הונילית אמרה שיש לי פטיש לסלב, ויש בזה משהו מאד נכון כי אם מישהו אומר לי שהוא מהתחום אני ישר נדלקת לעומת כל אחד שיספר לי שהוא מתעסק במחשבים וכו'

אני חושבת מה ללבוש אלגנטי\ עוצר נשימה\ מרשים\ נוח דילמות מוזרות.
רציתי ללכת למספרה אבל הספר שלי בתאילנד ואני מאד קשה כשנוגעים לי בשיער.
אני ממש לא בטוחה באיך שאני ארגיש ואיך יהיה.
גם מה שהכי מוזר כל הקטע הזה שאני בכלל לא רואה את כל הקשר הזה כמשהו רציני, אני מראש קבעתי שהוא לא יהיה בעלי, על אף היתרונות הגדולים שלו.

אתמול נסענו לצימר אומנם רק ללילה אחד אבל היה מאד קסום.
השמש הורודה, הנוף המדהים והתאכסנו באבירים מקום מדהים בגליל העליון. מאד מומלץ.
עשינו המון סקס, והמון בדס"מ (למעשה רק פאמדום כי הוא לא מגלה סימני שולט ולי זה מאד טוב כי אני נהנת לשלוט בו.). והיו עוד המון פינוקים, יין מעולה שהייתי תורמת כילה בשבילו, אוכל מטריף לברק ברוטב סרטנים. ועם כל ההנאות האלו אני מרגישה רק בסדר ולא מעולה.
אני שמתי לב שאני לא חושבת עליו שאני לא איתו, אני לא חולמת עליו ולא מפנטזת עליו, לא מתגעגעת, ולא מחכה או מצפה לו כי בשניה שאנחנו נפרדים ככה הוא גם יוצא מהלב שלי.
ואולי זה בעייתי ולא נכון אבל אני לא משלאה אותו, אני לא מספרת לו סיפורים על עוד מעט אני התאהב בך ואני לא משקרת לו לגביי היחסים שלי עם גברים אחרים.
וזה מוזר כי אחרי הכל הוא מקבל אותי כמו שאני, לא מצפה ממני להרים וגבעות.
הכי כנה ופשוט איתי בעולם.

לפני 16 שנים. 15 באוקטובר 2008 בשעה 23:55

אני לא יודעת למה בסוף אני תמיד חוזרת לכאן.
העברתי את הבלוג שלי מכאן, ובכל זאת זה לא אותו הדבר.
אני תהום עם כל השריטות שלי, כל הדברים הטובים והרעים שבי.
העברתי את עצמי למקום שבו התגובות ממש לא מתקרבות לכל השיט שכאן.
מצד אחד שיט ומצד שני השיט שאני כל כך אוהבת.
ובמחשבות שלי אני אומרת שהכל צריך להיות במקום אחד ולא מפוצל.

וגם עם כל מי שאני לא מצאתי איזה קבלה או תקשורות של ממש.
שם אני לא יכולה לכתוב על הנס שקרה לי.
והנס הוא:
שאחרי שכבר השלמתי עם העובדה הכואבת שהויבי הרביעי שלי מת. וכבר הודעתי למלכת הויבירטורים שאני צריכה תחלופה חדשה, ביום שני שהייתי אם הסאב האנלי והצגתי בפניו את הציוד שלי, והויבי פתאום התחיל לעבוד. זה היה כל כך מוזר.
כנראה שהיה צריך לנוח קצת.
מה שעוד משעשע בכל הסיפור הזה שלעבד החדש יש את השם של הויבי הראשון.

כמה שטויות על ויברטורים.

זהו הוצאתי את זה.
משהו בי שמח לכתוב כאן.