לא יכולתי להישאר אדישה ולא לשמור את זה כאן
לא יכולתי להישאר אדישה ולא לשמור את זה כאן
אתמול קבוצת המיקוד שלי טענה שאין כאן מספיק תמונות שלי
אז לטובת הקפה של הבוקר בפינה האהובה עליי.
שאסור שיגיעו אליי לידיים
ותודה למצלמת המהממת על מגוון תמונות יפות.
בתחילת השבוע חברה שאלה אותי על המסקנות שלי מהשיעור שקיבלתי, בימים הראשונים עוד הייתי מכונסת בעצמי אבל עכשיו אני יכולה להרהר בדבר ולהסיק את המסקנות.
ולהלן המסקנות:
1. אף אחד לא חבר שלך בטח ובטח אם הוא אומר את זה שהוא חבר. הוא לא.
2. תסמכי על האינטואיציה שלך, אל תזלזלי בה לרגע.
3. אמון זה דבר שנרכש על ידי מעשים ולאורך זמן. זה בסדר שתהיי בררנית, תחשדי בכולם עד שיוכח אחרת.
4. תשאלי שאלות! אל תנחי הנחות שמתאימות לך.
5. אין דבר כזה אפור בקשר, דברים צריכים להיות ברורים.
6. לאור מצבך כרגע שיקול הדעת שלך הוא לא כמו שאת חושבת שהוא.
7. תתמקדי בעצמך, בדברים שחשובים לך ותהיי מודעת אם את נסחפת אחרי משהו.
8. תחמלי לעצמך.
9. תקראי שוב את הרשימה הזאת מידי פעם, עדיף בכל חודש.
10. תזכרי שאת חזקה ומכל ניסיון את לומדת שיעור חשוב.
לפחות משהו כאן מחייך.
רמת חריפות הרבה קצת פחות משמחת וגרמה לי לעלות בלהבות 🔥
עוברים עליי ימים לא פשוטים ואני עדיין מטפורית מכורבלת בשמיכת הקרח שלי, אבל יהיה בסדר כי אדאג לזה למעשה אני מחוייבת לדאוג לעצמי שיהיה בסדר.
בשבת הייתי במסיבת יומולדת ונילית ופתאום ניגשה אליי מישהי חמודה ושאלה ״את תהום?״ וזה היה חמוד כי לא ציפיתי שיזהו אותי שם כתהום.
היה בחור שאמר שאני ממש מוכרת לו ולקח לנו זמן להזכיר שיצא לנו לעבוד ביחד במסיבות כמה פעמים לפני איזה 15 שנים.
ועוד כמה חברים טענו שאני שמש כי אני קורנת וזה היה נעים לקבל פידבק על הרושם ממני.
הבוקר הייתי גאה בעצמי שהגברתי את הקצב ועשיתי מרחק של קילומטר ב 9 דקות.
ועוד יותר הייתי גאה על כמה החלטות שלקחתי על עצמי אתמול וניקיתי מה שלא צריך להיות חלק גוזל אנרגיה מחיי.
העניין הוא שיש מחיר לשלם בעבור שכר הלימוד שלי והוא כבד ומעצבן וכל מה שבא לי עכשיו לעשות זה להתכרבל במיטה ולתת לזה לחלוף.
אבל כמו שהוצאתי את עצמי מהבוץ כבר לא פעם גם עכשיו אצליח.
לא.
אנחנו הנשים וגם הגברים צריכים ללמוד את זה לעומק.
אבל הזריחה כן
בעקבות השירשור הזה הרגשתי שאני נתקלת בדילמה שאני לא מצליחה לשים אצבע מדויקת על משפט אחד שאני מתחברת אליו במיוחד אבל אולי המשפט הזה עורר בי במחשבות.
״ואדע כי חשבת עלי מרחוק
ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת״
והמילים על המחשבה מרחוק לוקחת אותי לשיר אחר שאני אוהבת עם המילים שמעבר להיות יפות ועמוקות
ומכיוון ההכרות עמוקה שיש לי עם הנמענת אני תוהה לגבי הרלוונטיות שלהן להיום.
״לחשוב עליה מרחוק
ככה היא רוצה
לבעור בלהט הקנאה
ככה היא רוצה
וכשצרחתי מכאב
רק אז היא התרצתה
וכשזעמתי בטירוף
ידעה שהיא ניצחה״
לפעמים זה עצוב, כואב ומשמח שנכתבו ויכתבו עליי הרבה מילים יפות.
לשיר המלא
המאמן אמר לי היום שבלי מוזיקה האימון לא באמת עובד
והוא צודק אבל אני לא בטוחה שהוא התכוון למוזיקה הזאת.
ואם זאת המוזיקה שלך באימון אל תתפלאי שכואב לך הגוף.
במסגרת ההתמודדות שלי עם התוכנית בה אני חברה כבר כמה חודשים בכל בוקר אני מקבלת מסר יומי.
ובתקופה זו כל כך הרבה דברים בחיי לא יציבים, לא ברורים, רוויים בדרמות.
אני מייצבת את עצמי קודם כל כדי שאהיה העוגן לעצמי ולאחר מכן אוכל לעזור לאחרים אם ירצו בכך.
״החלמה היא עניין של זמן אבל לפעמים היא עניין של הזדמנות״