להיות השמש

ושיש הזדמנות לתמונה מעניינת אני הולכת על זה.

תודה ליוהוסטיק

שצייר אותי שוב 🥰

אני חושבת המון על מערכת היחסים המשמעותי כרגע בחיי שהיא עם עצמי.

וכפועל יוצא אני נזכרת במערכת יחסים שהייתה לפני כ 12 שנים עם ה״זאב״ באותה תקופה לא כתבתי כאן וחבל אבל היום שאני חושבת על הקשר שהיה בנינו ובאיזה מצב רגשי הייתי אז וכמה אני מתרחקת מכל מה שהיה שם היום.

את ה״זאב״ הכרתי דרך מכרה שהציעה לי להצטרף לשלישיה אף פעם לא הייתי בקטע של נשים אבל משהו באותה התקופה הרגיש נכון.

היא עשתה את החיבור ונפגשנו שלושתינו אצלו בבית (איפה היו כללי הביטחון שלי אז…) ושם פוגשת בחור גבוה, שרירי מלא בקעקועים, עם קול סמכותי שבדיוק חזר מהודו אחרי שהלך לאפס את הראש לפני שינוי בקריירה, מעורבב חזק בכל חיי הלילה של אותה התקופה.

תוך שיחה העניינים התחילו לזרום, אני זוכרת שהוא עף על הניגודיות שבי, מצד אחד שאני נראת ילדה טובה ומצד שני סוטה מטורפת.

אני זוכרת שהוא היה בשוק ממני שהתקדמנו לתוך הלילה ואני אהבתי את הבלבול שאני יוצרת אצלו.

המכרה פרשה בשלב די מוקדם ואנחנו עם חיבור מיני מטורף המשכנו בשלנו עד הבוקר, לקראת הבוקר התעייפתי והחלטתי ללכת, התארגנתי וידעתי שלמרות החיבור לא החלפנו מספרים אחד של השניה וככה עזבתי אותו.

למשך כמה חודשים…

בכל הזמן הזה המכרה אומרת שהוא מדבר עליי, על המפגש וביקש את המספר ואני מיסמסתי את זה בכל מיני סיבות.

אחרי כמה חודשים איכשהו נוצר הקשר בנינו ונפגשנו, הגעתי אליו לדירה והייתי החלטתי להמשיך מהנקודה בה הפסקתי לפני כמה חודשים, הייתה התלבטות לגבי משהו והוא אמר לי את המילים המחרמנות ביותר שיכולתי לשמוע באותה התקופה ״אני אשמור עליך״ ונמסתי

לשמוע מילים כאלו מגבר גדול ומרשים כמוהו לא מותיר מקום לספקות מכאן מתחילה תקופה של כמה חודשים של קשר עם סיחרור מטורף, עמוס בסקס וסמים.

היה כיף לצאת איתו, הוא הכיר את האנשים הנכונים במקומות הנכונים וכולם מאד אהבו אותו ונתנו יחס מפנק בהתאם.

הוא זרם על כל רעיון שהיה לי והרגשתי בנוח להעיז

הוא הגשים לי פנטזיה בה הייתי עם עיניים מכוסות בכל אותה הסיטואציה בה הוא הביא חבר ואני עפתי לשמים.

או את הפעם בה יצאנו ורקדתי עם שני בחורים חמודים ושהעיניים התלהטו הוא אמר ״יאללה בואו הביתה, ממשיכים.״ והיה לילה מיוחד מאד.

ואני עשיתי לו סאונדינג ועוד כל מיני דברים שרציתי לעשות ולא העזתי.

היה לו מחסומים רבים על המיניות שלו אבל מולי הוא הצליח להיפתח ולהשתחרר.

אני הייתי ה״פולניה״ שלו (למרות שאני לא) ואני הייתי אומרת לו שהוא סוג של אספרגר, אני עדיין די בטוחה בזה.

הוא היה חופן אותי אחרי כל לילה/ יום של מפגש בנינו וזה היה נעים משם הייתי ממשיכה לים עם חברה.

היה לו אופנוע כבד ואני נהנתי להיות עם בחור כמוהו ולחיות באשליה שיש לי כל מה שאני רוצה.

הייתי בכאב גדול בחיי באותו הזמן והקשר איתו עזר לי להדחיק את הכאב, הייתי באשליה שהוא שומר עליי (בסופו של דבר אני שמרתי עלינו) ומרשה לעצמי ללבוש דמות אחרת ברגע שהדלת הייתה נסגרת.

בשלב מסוים הרגשתי מיצוי של הקשר בנינו והתחלתי להתרחק, הוא עדיין שמר על קשר במשך כל הזמן.

פעם אחת עשיתי איתו ועם ונוס שלישיה אבל זאת הייתה חוויה קשה ונוראית מאלפי סיבות אני עוד יותר התרחקתי והוא עדיין שמר על קשר.

שהתחתני הוא ציין כמה פעמים שנעלב שלא הוזמן ואחרי אלפי חיזורים מצידו הסכמתי ונפגשנו למפגש מיני, זה היה כמו רוב המפגשים בנינו חזק ועוצמתי אבל ברגע שיצאתי מהדלת ידעתי שזהו זאת הפעם האחרונה שלנו ביחד, אין לי מה לחפש ובטח שלא למצוא שם, לא תהיה בנינו יותר מיניות.

ובכל זאת הוא עדיין שמר על קשר ושאל לשלומי, לייקים בפייסבוק ואינסטגרם וכו׳

פעם אחד התעצבנתי עליו וחסמתי אותו לכמה שעות ובזכות שיחה עם ונוס הסרתי את החסימה, עד היום הוא אומר כמה שזה פגע בו ומאז אני רגישה לעניין ולא חוסמת אנשים.

לפני כמה שנים, ביום שישי בבוקר הגעתי לנמל ת״א לקנות נעלי ספורט ולאחר השלמת המשימה עברתי בחנות נוספת ליד, אני נכנסת לחנות הריקה המוכר שואל אותי אם אני צריכה עזרה, אני אומרת שלא והוא מתקרב אליי ואז אומר ״ידעתי שתבואי אליי מתישהו״ אני קצת לא מבינה מי אומר לי משהו כזה ואני רואה אותו מולי שלגמרי במקרה החליף את העובד שלו. מיקריות..

מאז ועד היום אנחנו בסוג של קשר חברי, בו הוא עדיין עף עליי ואני האדם שאיתו הוא מתקשר הכי בנוח לגבי המיניות שלו ואני לומדת על עצמי איך אנשים מרגישים בנוח לדבר איתי על סקס ונזכרת מה אני לא רוצה כרגע בחיי.

רגע לפני המדיטציה ושגרת הבוקר שלי אני מנסה להבין מה עובר עליי בימים האחרונים, שבועות האחרונים, חודשים האחרונים.

לפעמים אני חושבת שבגלל שכל כך נורא מסביב אני לא באמת צריכה להסביר את הסיבה לדמעות.

פאק כמה שהלב שלי שבור 

איך מפסיקים לחשוב ברבים.

איך מסגלים ביטוי כמו ״בעלי לשעבר״.

איך מתמודדים עם בדידות מסוג שונה.

איך מתמודדים עם חלומות שכבר לא יתגשמו.

אני נזכרת בבחור הרנדומלי מאתמול שהתעקש שאני מוכרת לו ואז נזכר ושיבח את ההופעה המשותפת שלנו בטלוויזיה מלפני 4 שנים.

וכל מה שאני זוכרת זה את המילים של המטפלת המינית שאמרה כמה זרחתי וקרנתי שם.

ואולי בכל האפלה הזאת יש נקודות אור קטנות וקיבלתי פרחים הבוקר מהבת שבע שלי.

מחר יעברו 11 שבועות מאז שאני גרה לבד בדירה.

אף פעם לא ישנתי כאן לבד לפניכן ועכשיו זאת המציאות.

זה עדיין מוזר ושונה לי להיות בבית לבד ולא לפרק זמן קצר.

זאת הייתה הדירה הראשונה אליה המעבר היה מאוזן ולא שאני הצטרפתי לגור איתו.

זה עדיין מוזר לי להיכנס אחרי יום עבודה לבית ריק שנשאר בדיוק כמו שהשארתי אותו בבוקר.

שלבי הגירושין היו החלק הטכני אבל שלבי הפרידה הם הכואבים ביותר.

איזה אהבה עצומה זאת הייתה

הרגשתי אותה בוערת בתוכי בכל סנטימטר וסנטימטר

יש כל כך הרבה זיכרונות מכאן שכנראה את הטובים אני רוצה לזכור ולשמר לעצמי.

אני מתגעגעת למסיבות שלנו שהיינו עושים, למוזיקה שהיינו שומעים ביחד, לארוחות שלנו, לתוכניות שהיינו קובעים, לשיחות העמוקות, לבדיחות שלפעמים רק אנחנו הבנו.

אני בקושי מצליחה לעשות סדר בחיים שלנו

ברגשות, תחושות ורצונות שלנו.

לפעמים זה מרגיש צפוף מדי, מוצף מידי, לוחץ מדי והרבה מפחיד מידי.

לפעמים יש דברים שמחממים ומאפשרים לנו להיפתח קצת ולפעמים דברים שגורמים לנו להתכווץ.

בגלל שאתה בתוכי אני נוטה לחשוב שאתה קטן אבל אתה ממש לא, אתה עצום וענק ושנינו יודעים בדיוק מה עברנו בשנה האחרונה.

זאת כנראה תהיה תקופה כזאת מורכבת, מבלבלת, מסובכת, כואבת ומרגשת אבל אני איתך ואתה איתי ולא ננטוש אחת את השניה.

בתוך כל התהליך שלי עם עצמי אני חוקרת, בודקת, מסתקרנת

שואלת את עצמי בלי סוף שאלות 

על הניתוקים שלי,

על הכנות שלי מול עצמי,

על דברים שסירבתי לקבל,

על דברים שקיבלתי כמובנים לחלוטין,

על האינטימיות שלי, 

על המיניות שלי, 

על הפחדים שלי.

אחד הדברים שהכי ברורים שלי הוא שאני בתקופה שבה אני הכי מחוברת ואוהבת את עצמי.

שהיה לגמרי סולדי 😁 

ושום דילדו לא שומש

ופתאום שירים קצת פחות כואבים, עצובים וקרים 

לפני חודשיים בערך מצבה של האדנית היה מאד עצוב הכל קמל לחלוטין.

שונוס עזב את הבית הוא החליט להשאיר את כל הצמחיה שהייתה בהחלטה שכאן זה הבית שלהם. ולקחתי על עצמי ברצינות את עניין התחזוקה הצמחיה כאן.

החלטתי שבכל זאת אמשיך להשקות כדי שתהיה קרקע טובה לשתילה של מה שאחליט אח״כ ולאחרונה הבחנתי בצמיחה מחודשת של משהו שפעם היה שם והבוקר קיבלתי נקודה תקווה חדשה ותזכורת צבעונית להשקעה שלי. 

וגם הבת שבע מתעוררת לחיים וזה משמח, נעים ובעיקר מרגש בעיניי

איזה ימים טורפים אני עוברת בעבודה בכל יום שמתפרסמת ידיעה על חברת תעופה כזו או אחרת שמפסיקה לטוס לארץ או דוחה את החזרה לארץ זה אומר שאני צריכה לקחת אוויר ולמצוא פיתרון יצירתי.

המצב הזה כבר כמעט חודשיים אבל השבועות האחרונים הם עוד יותר קשוחים.

וזאת אחת התקופות הכי מאתגרות שיש, אני עובדת בלי סוף כל יום מביא מלא אתגרים משלו, הגבולות מטשטשים, הלחץ עצום ואני מרגישה חדה כמו תער מושחז.

הפעלתי כל קשר הגיוני ולא הגיוני שיש לי כדי לפתור בעיות.

הפלייליסט שלי נע בין מטאל להיפ הופ כל מה שעצבני ומהיר.

אני כן יודעת שאני ממש אוהבת את העבודה שלי אחרת בחיים לא הייתי מצליחה לצלוח את התקופה הזו.

אני כן מתעקשת עם עצמי לחיות קצת בחלונות שבין העבודה לשינה וזה מאד עוזר.

אני קרציה בלתי נסבלת כי אני לא מוכנה לקבל לא כתשובה.

ואני אצליח לעבור את זה כי אין לי באמת ברירה אחרת והחיים שלי תמיד מלאים באתגרים חדשים.