להיות השמש

אני חושבת לפתוח פינה קבוע בבלוג שלי.

תגובות בעד יתקבלו באהבה ותגובות נגד לא יתקבלו.

״מנשימה את נשמתי

משמיעה את הגיגי״

- מאת קרולינה

ואולי עדיין ללא הגיגי אבל כן את נשמתי

כי בזכות המוזיקה אני מרגישה שאני קצת מתחילה לנשום

לפני כמה ימים ראיתי באחד הבלוגים מישהי שהעלתה תמונה חשופת חזה כאשר הידיים מסתירות אותו ומציגה את הלק החדש, שזה אירוע מרגש בפני עצמו.

וזה ההומאז שלי

בערך מאז יום שבת אני בקושי מצליחה לשמוע מוזיקה, היכולת להתנתק לעולם משלי היא מאד לא קלה עבורי.
היום שפגשתי את האחינולות שלי הרגשתי מחויבות גדולה אז השמעתי להן את הפסקול של שיער התחלתי לרקוד איתן ריקודים היפים

וברגע ששמתי את הכתר עם הפרחים והן צחקו הרגשתי שאני עושה משהו טוב וצחקתי גם.

וזאת התזכורת לנו

יש רגעים שאני מרגישה שאין לי אוויר, אני עוד לא מסוגלת לשמוע מוזיקה ולקרוא ספר, היכולת להתנתק ולו לכמה רגעים היא לא פשוטה כרגע

ולכן אני מונה לעצמי דברים שעושים לי נעים ומשתדלת לעשות אותם

ובנתיים תמונה של הפינה הנעימה שלי.

אני זוכרת שלפני בערך כ 20 שנים שהייתי חיילת, היה נוהל חדירת מחבלים שמיד פעם בשגרה היינו מתרגלים, היו פרוטוקולים לנעדרים וחטופים אבל כבר אז זה היה נשמע מוזר ולא לגמרי מציאותי, בחיים לא חשבתי שאי פעם יהיה שימוש בנוהל הזה ובטח לא בסדר גדול כזה.

אני חושבת שאין מילים בעברית או בכל שפה אחרת שבאמת יכולים לתאר את הימים האחרונים, הקושי להתמודד, הכאב העצום, האובדן, ההלם האדיר בו אנו נמצאים, החרדה, לפרקים גם חוסר אונים והדמעות שבכל רגע מוצאות דרך לצאת.

אני בוחרת להמעיט באתרי החדשות למרות זה כמעט בלתי נמנע, לתמוך במי שרק אפשר, לתרום ולהזכיר לעצמי שהעוטף הוא מקום יפיפיה ויחזור להיות מדהים בזכותנו.

התמונות הנהדרות מהצלם המולפא ונוס ממגוון טיולים שעשנו בעוטף בשנים האחרונות

ברור לי שכמעט כולנו מרגישים נורא בעקבות הימים האחרונים.

אני בכל זאת בוחרת לשמור על השפיות שלי ושל היקרים לי סביבי ועל המקום שלי כאן כאסקפיזים נעים

אז לא יכולתי להתאפק וגם לי יש תמונה נהדרת מיוהוסטיק המוכשר

לתמונה בבלוג ועוד תמונות נהדרות יש לכן ולכם את הלינק 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=143313&postid=1480347

למען האמת ממש קשה לי לכתוב על הטיפול בגלל המצב שאנחנו נמצאים בו, אני משתדלת בכל צורה לשמור על השפיות שלי.

בתחילת הטיפול סיפרתי לה על התהליך שאני עוברת עם עצמי בנוגע למיניות הבוגרת שלי

המטפלת: ״זה מעולה שאת חוקרת את השלב הזה בחיים אבל יש שלב לפניכן שצריך לבדוק אותו, יש שלב שבוא יצרת לעצמך מציאות מדומה שהייתה חיונית עבורך כדי לשרוד והבעיה היא שהמיניות יושבת על השלב הזה ולכן דברים לא מופנמים לך״

אני: ״יש תקופה לפני שהמניות התחילה להיות פעילה אצלי עם בני זוג, שקיבלתי תחושה שכדאי לי להעלים את הגוף, הייתה לי חברה שמאד הורידה לי את הביטחון העצמי וגם בבית לא הייתה יותר מידי תמיכה״ֿ

המטפלת: ״השלב הזה הוא מאד קריטי בהתפחות המינית שלך ובגלל זה הוא יצר הרבה בעיות״

אני: ״היום שאני מסתכלת על עצמי, הגוף והפנים אני מאד אוהבת את עצמי, אבל אני כבר 18 שנים מכירה את דן ויודעת להסתכל על עצמי דרך העיניים שלו, למרות שגם פעם לפני שהכרנו אהבתי את עצמי למרות כל התחושות מסביב״

לאחר מכן שיתפתי אותה על התפיסות השגויות שלי שיש לי קונפליקט עם הרצון להיות שולטת ולבקש אנאלי ועל התגובות שקיבלתי על כך וכמה שזה לא נכון אבל בעיקר מפחיד אותי הצורך להיות תלויה במשהו אחר.

בנוסף דיברנו על כך שפעם לא היה משהו שיעצור אותי, תמיד ניתן לדחוק עוד את הגבולות ואז להקצין עוד ובסופו של דבר המצב הזה לא עזר לי כי לא הרגשתי טוב בעקבות הרדיפה הזו.

וגם על כך שכרגע המיניות שלי במקום מאד מוזר, מצד אחד אני לא מסוגלת להמשיך לעשות את מה שלא עושה לדן ולי טוב ומצד שני עוד אין לי תשובות ברורות וזה יוצר בילבול.

ונתבקשתי לחקור את המקום של המיניות שלי מהו הלחם והחמאה שמרכיבים לי את המיניות בייחוד בתקופה שביקשו ממנו לטשטש את הגוף.

תובנות בעקבות הפוסט הקודם

בעקבות כמה תגובות שקיבלתי על הפוסט הקודם אני מרגישה שסתם נאחזתי כל מיני דפוסים מיושנים שבעצם מגבילים את המקום שלי כשולטת.

אני מרגישה שהקונפליקט הזה שבניתי עם עצמי בתוך הראש לא היה מחובר לשום דבר במציאות.

כרגע אני עדיין מארגנת מחדש את הפנטזיות בצורה כזו, שאצא מהתפיסה השמרנית שאימצתי לעצמי, אבקש הגשמה של הפנטזיות שלי, אשמור על המקום שלי כשולטת והכי חשוב על הנשלט שלי.

ביטוי לחשקים

כאשר אני שואלת את עצמי מה הם הרצונות שלי במיניות אני מקבלת תשבות שכבר שמעתי את עצמי אומרת אותן אבל שאני חופרת עמוק יותר אני מגלה את החשקים הגדולים שלא מקבלים את הביטוי הדרוש.

כבר כמה שנים יש לי פנטזיות על מין אנאלי, לפני כמה שנים דן סישן אותי ועשה לי אנאלי מעולה אך אני חושבת שלא הרגשתי בנוח באותה התקופה, לא דיברתי על זה, בטח שלא חיזקתי ודי נתתי קברתי את הפנטזיה אי שם.

בנוסף הרגשתי קונפליקט מסוים כי לרוב אני השולטת ואיך שולטת יכולה לבקש אקט שהוא שייך לצד השני.

פנטזיה נוספת היא שיש פעמים שפשוט בא לי סקס, חזק, קשוח, בלי הקדמות וסיפורים אלא פשוט סקס חזק ומהיר.

את הפנטזיה הזו כן הצלחתי יותר להגשים בכך שאני פוקדת על דן ללבוש את הסטרפאון ולזיין אותי איתו אבל אני חושבת שהייתי רוצה את זה הרבה יותר ממה שזה קורה בפועל וגם על זה חששתי לדבר בצורה כנה.