להיות השמש

לדן אהוב ליבי,🔥💓💞🔥💓💞🔥💓💕🔥💓💕

מאחלת לך רק טוב והמון מזל 😉

שתצליח בהתמדה והתקדמות משמעותית בכל התהליכים בהם אתה נמצא.
שמעכשיו והאלה דברים טובים יבואו שיניבו לך המון אושר וסיפוק.
שתמשיך בהצלחה שלך באימונים הן בגיטרה, שירה והן ג׳ים ולהיות סקסי ברמות. 🫠

אוהבת אותך עד אין קץ.

מטורפת על התחת הסקסי שלך🌸 💖❤️❤️‍🔥💖💥💋🔥🌺🌸💕🌈✨😈💘💜💖

בוא נטרוף את העולם ביחד!

שלך לעולם

 
 

לאורך כל השנים של הפעילות המינית שלי יש כמה דברים שמאפיינים אותה הראשון שבולט לי הוא הצורך בגיוון.

כיצד זה מתבטא, יש תקופות שאני נהנת כל כך שיורדים לי, שעות של ליקוקים, מציצות ומלא מגע.

ויש תקופות שאני לא מסוגלת לסבול את זה, אני חייבת מגע חזק הארד קור, אני חייבת סקס קשוח, אגרסיבי, להרגיש את הפמפום של הגוף.

אביזרי מין יש תקופות לכל צעצוע, פעם אני מכורה להאיטצי ובכל לילה חייבת לגמור, פעם לסטייספייר, עם רק דילדו בלי גירוי חיצוני ופעם רק קצת האצבעות שלי.

העדפה בנוגע לשליטה, לפעמים יש בי אגרסיות מטורפות ובא לי לפוצץ, להכאיב לשמוע את הצעקה. ולפעמים בא לי להעביר את האנרגיה הזו כלפיי.

פרטנרים זה קצת שונה, בשנים האחרונות אני חייבת אינטימיות וקירבה כדי להרגיש בנוח כדי לגמור חזק וטוב. לפעמים עם פרטנרים חדשים אני יכולה לחוות ניתוק מסוים ואז אני יכולה לגמור אבל התחושה והסיפוק שונה.

המאפיין השני הוא לקיחת אחריות על המיניות שלי.

לרוב בלהט היצרים אני מרגישה הצפה רגשית וחושית ואז כמו נרקומן שמקבל את הסם שלו נכנסת להיי מטורף, סחרור מטורף ויציאה משליטה על המצב גם במצבים בהם אני השולטת.

במבט לאחור אני רואה שאני בעיקר זורמת עם סיטואציות ופחות יוזמת ומתכננת אותן לעומק.

זה מוזר כי אני יודעת להפיק לא מעט דברים אז למה שלא לעשות את זה למען מטרה מקודשת באמת שהיא המיניות שלי.

לבטא את הרצונות, החשקים ולקדם אותם.

המאפיין השלישי, חוסר שלמות ואי נוחות מסוימת

בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני עדיין במקום ההוא כילדה/ נערה שמגלה את המיניות שלה היום אני במקום אחר כי של הגילוי ואולי אני לא תמיד מרגישה בנוח עם מה שגליתי עד העכשיו ואולי העוררות חושים מפריעה לי או העובדה הגוף יכול להגיב מעבר למה שהכרתי אם לוחצים על הכפתורים הנכונים. אני רוצה להיות יותר שלמה עם המקום הזה.

לאור הטיפול האחרון אצל המטפלת הזוגית מינית, עולות לי מחשבות עמוקות על המיניות שלי ובייחוד המיניות הבוגרת והאינטימית.

אתחיל מההתחלה, את המיניות שלי אני זוכרת קיימת מאז ומעולם אני חושבת שלקראת גיל 12 היא כבר הייתה ממש נוכחת שלא יכולתי להתעלם ממנה.

קראתי וחקרתי הרבה אבל לא היה לי עם מי לחלוק את המידע אז הכל נשאר בתוכי. בגיל 14 הכרתי את החבר הראשון שלי, אני לא זוכרת את הסקס הראשון איתו אבל אני כן זוכרת את הפעם הראשונה שגמרתי וזה היה מיוחד אח״כ די התמכרתי וכל הזמן הייתי מבקשת או מכוונת אותו שאגמור, זכור לילה אחד שגמרתי כמה פעמים באותו האקט.

הרגשתי טוב אבל כנראה שעלו בי בספקות באחד הלילות לאחר סקס, אני שוכבת במיטה ערומה נותנת ללילה להיות על גופי ומחשבות מתחילות להגיע ״אז מה זהו, זה מה שיש לסקס להציע עבורי״ בדיעבד הוא לא היה כזה גרוע פשוט אני עוד לא הכרתי את עצמי, את הגוף שלי ולא את המיניות שלי.

חזרתי לקרוא ולחקור בעקבות הנסיון שצברתי הרגשתי בנוח לזרום עם כל מיני חוויות שנקלעו בדרכי, סטוץ אקראי שהתפתח, עוד כל מיני מפגשים מיניים, התנסות ראשונה עם אישה, התנסות ראשונה עם שני גברים מה שאח״כ התחיל לתהות לפנטזיות עמוקות.

חבר נוסף אבל אני הייתי בפור מיני גדול עליו ועם סקרנות ורעב והיה לו קשה להתמודד הורדתי הילוך ודי התאמתי את המיניות למה שיכולתי לקבל ממנו, היום אני מבינה שדיכאתי את המיניות שבי. אבל הייתי די אומללה בקשר ובשלב מסוים לא ראיתי עתיד אז חתכתי.

בצבא היו כמה קשרים קלילים, ניסיון להמיר מישהו להיות סטרייט מה שהיה משעשע כי תמיד הוא היה בי ולא שלם עם זה.

בגיל 19 הגעתי לכאן, עולם שלם נגלה לפניי, קראתי מלא, הבנתי הרבה דברים עליי, על המיניות הסקרנות, הרעב והכל מוצף בעוצמות גבוהות כאלו על סטרואידים.

קצת אחרי שנה הכרתי את דן, למדתי המון וגם תוך כדי תנועה, הבנתי שיש לי פרטנר מושלם שאני יכולה לפנטז על הכל, לחלוק איתו ולהגשים ה-כ-ל.

כך היה סקס אדיר, מפנק, גיליתי את עולם השליטה, הרגשתי את הזרמים החזקים בגוף בכל פעם שאני אוחזת, תופסת, מכאיבה.

החיבור בין גוף לגוף היה חזק, ממכר ואי אפשר היה שלא להתאהב לגמרי מעל לכל הראש.

אך הבעיות צצו והיה קשה לגשר עליהם ונפרדנו בצורה המיוחדת והייחודית לנו.

במשך 7 שנים, שלא היינו ביחד היו לי כל מיני רומנים, מערכות יחסים מזדמנות, היה איזשהו קשר משלוש לפרק זמן קצר, קשר מתמשך שלא הסכמתי לקחת קדימה עם פאק באדי ועוד. בכל השנים האלו בין רומן לרומן אחת לאיזה זמן דן ואני היינו חוזרים ולפעמים זה קצת היה מאזן את החסך הענק בפנים אבל זה לא היה מצליח להמשיך.

כחצי שנה לפני שחזרנו, היה לי קשר די אינטנסיבי עם בחור שזרם ועודד את הרעיונות שלי אבל בפאן הרגשי הוא העדיף להיות מרוחק ובשלב מסוים הרגשתי שחסר לי ואין לי יותר עוד מה לקבל שם והלכתי.

לזרועותיו של דן…

בימים האחרונים אני מרגישה שמתבהר מולי תהליך תיקון הקשור להתמדה.

בכל הרגל חדש שפיתחתי בשנים האחרונות הימים הראשונים מלאי מוטיבציה ואנרגיה ואני מרגישה הרבה יותר טוב בזכות כך, אך לאחר כמה ימים השגרה עשויה להשתנות ואני לא אצליח להתמיד בהרגל והרצף יקטע עד היום לרוב בשלב הזה הייתי מספיקה עם התהליך, מוותרת, נוטשת אותו ולא חושבת על כמה טוב היה לי בעקבות כך.

התובנה שהתבהרה בימים האחרונים זה למצוא את הכוח כדי לחזור וליישם את ההרגל שעשה לי טוב כדי שימשיך להיות אפקטיבי עבורי.

הרי קורה שלא הצלחתי ללכת לאימון, לעשות מדיטציה וכו׳ אך הכוח האמיתי נמצא בחזרה להמשיך ולהתמיד.

על הצילום בזריחה על הכנרת ונוס האדיר 🔥

הפעם הגעתי לבדי לפגישה

אני: ״באחד הטיפולים האחרונים אמרת שאצלי את עדיין מחפשת מה מקור הטראומה שעברתי שמשתחזרת וחשבתי על זה הרבה בשבועות האחרונים ואני מרגישה קצת יאוש שכמעט שנתיים לתוך הטיפול הכי משמעותי שעברתי ועדיין לא הצלחנו להבין מה היה, קברתי את זה כל כך עמוק ואף אחד לא יכול להתקרב לשם. חשבתי שאולי אם ארחרח בפחדים שלי אולי משהו יתגלה.

אצל דן הערוץ של ביטוי הרגשות שלו הרבה יותר מפותח ממני וגם היצירה מחייבת אותו להיות קשוב למקום הזה״

המטפלת: ״דן הוא גם יותר מבוגר ממך והוא גם עבר הרבה יותר טיפולים ארוכים ועמוקים ואת לא, טיפלת בעצמך בדרכים אחרות ודן יודע על עצמו הרבה דברים מבחינה מינית מאיפה מגיע הבדס״מ״

מדברות קצת על הטיפול הקודם שעברתי שהצלחתי להיות מודעת לעניין האוכל בבית

המטפלת: ״את אוהבת מגע שהוא חזק ומדיוק ולא יכולה לסבול ריפרוף, זה מעצבן אותך״

אני: ״גם לא ברגש״

אני מספרת על ההמנעות שלי מקשר עם ההורים שלי, זה לא בקטע רע ואם הם יתקשרו אני אענה אבל בזמן האחרון הרגשתי שזה פחות טוב עבורי וקצת התרחקתי.

ויצא מצב שחודשים שלא נפגשנו

אני: ״השבוע הגעתי אל אמא שלי, זה מצחיק אותי שאני אומרת ככה, כי ההורים שלי נשואים, חיים ביחד והכל אבל כאילו זה הבית של אמא שלי ואבא שלי מגיע לשם״

אני מספרת על החלום מליל אמש שבו דן ואני נפרדנו, אני בבית של ההורים שלי מפנה עם אבא שלי מדיח ומתעצבנת עליו שהוא לא מבין וקצת מופתע ממה שקרה, שהוא לא ער למצב ואני מספרת לו על הטיפול. ומתעצבנת על אי המעורבות שלו ומסבירה לו שיש הרבה שיחזורים של טראומות שקרו לי בילדות.

ובבוקר שקמתי הרגשתי דיפקות לב כאילו הרגע רבתי איתו, שהוא בוחר לא לדעת לא להיות חלק״

המטפלת: ״אני רואה שיש לך ניצוצות בעיניים, זה אומנם ריב אבל לא בהרכח שלילי״

אני: ״אני רואה בזה מאין קריאה לפעולה, אמריה שאני מצפה לשינוי. אני יודעת שאני צריכה להנהל את השיחה הזאת איתם בקרוב, שהיו מודעים, שיעזרו לנו גם כלכלית״

המטפלת: ״הם לא עוזרים בכלום, זה לא שהם מבשלים או עושים לכם קניות״

אני: ״אני נזכרת שבשנים האחרונות שמתי לב שהרבה פעמים שאבא שלי מתקשר רק שהוא צריך משהו, לכתוב לו מכתב באנגלית או משהו כזה. וזה מרגיז אותי כי אתה יכול להתקשר מידי פעם לשואל מה שלומי ואיך החיים וכו׳ וזה מעצבן שהוא מרגיש בסדר מצד אחד לבקש טובה ומצד שני להנות מהפירות של ההשקעה הרבה שאני עשיתי, ובא לי להגיד לו, תשלום על זה, זה עלה הרבה מאד כסף וזמן, תשלום על המחיר שאני שילמתי תראה נוכחות אתה לא יכול להראות נכחות רגשית תראה נוחות חומרית.״

אני מספרת על יום שני, שבו הייתי אצל ההורים שלי ואמא שלי רצתה שנסע לסבתא שלי ולא רציתי ואז התחלנו להרים טונים אחת כלפי השניה ואמא שלי אמרה ״תעשי מה למען סתבא שלך״ ואני ממש התעצבנתי כי אני אבחר מה לעשות למען סבתא שלי ולא מה שאת רוצה שלא מתאים לי ולא בא לי לעשות.

חשבתי על זה שאני מאין פילטר לאמא שלי ביחסים שלה מול אמה.

אני: ״אני חושבת שהטראומה שלי היא איפשהוא עם ההורים שלי, אני לא בטוחה שהם פגעו בי אני חושבת שהם לא שמרו עליי ועל אבא שלי אני יותר כועסת כי הוא בחר להיות לא מעורב.״

אני חושבת על התקופה של הבית ספר, כמה היה קשה בלימודים ואז אני חוזרת הביתה ואמא שלי יושבת לי על הראש, תעשי שיעוריים, בודקת מחברות וכו׳ ואז בעצם יש לי מורה פרטית ואין לי בעצם מקום נעים להיות בו אחרי בית הספר.

המטפלת: ״היא הייתה בבית יושבת לך על הראש על הלימודים ולא דואגת שתאכלי?״

אני: ״כן, הינו אוכלים אצל סבתא שלי והיתה תקופה שהייתה מטפלת נוראית שאני בישלתי בזמן שהיא הייתה בבית ולא היה איזה פתרון מזין של אורז ושניצל, לא היה שום דבר כזה.

אני חושבת שהנפש שלי אומרת לא יכול להיות שאתם רק רוצים ממני דברים ולא נותנים לי דברים.

אני זוכרת שכילדה אמא שלי כן הייתה מקדישה לי זמן, הייתה משחקת איתי ומקריאה לי סיפורים ואני זוכרת כדבר חיובי״

המטפלת: ״יש איזה חוויה שאבא היה נעדר, את מאד כועסת עליו, הוא נעדר רגשית, הוא לא שמר ולא היה מעורב והותיר אותך באיזשהי התמודדות שהייתה גדולה עליך עם אישה שכנראה הייתה לא טובה לך״

אני: ״כן, הרי בצד של אמא שלי יש לא מעט מופרעיות נפשיות במשפחה, אחותה שמגיל צעיר הייתה מטופלת כל הילדים שלה שסבתא שלי טיפלה בהם ואחד מהם היה במוסד סגור 15 שנה עד שנפטר, בת דודה נוספת שלי שעל הרצף ואחות נוספת של אמא שלי שלא מאובחנת ולא מטופלת. זאת לגמרי סביבה לא מאוזנת ודי מוטרפת.

בגדול אמא שלי היא הבת הכי מוצלחת במשפחה, אבל יש בעיה אחרת עם זה, כי יודעים שהכל בסדר ואז לא מערכים או מפארים את מי שבסדר.

סבתא שלי שברה את הרגל לפני כמה חודשים והיית מאד גאה שבת דודה שלי שהיא בת 34 ברמת תיפקוד בסיסית הכינה לעצמה אוכל, שזה יפה והכל אבל אני עשיתי את זה בגיל 10״

המטפלת: ״אני שומעת אותך מתאמצת כדי למצוא איזשהו חוט שיקשר למה קשרה, את רוצה שנפענח אותך, שנראה בדיוק מה קרה לך, איך זה קורה שאת ״דופקת״ לעצמך את יחסי האהבה המשמעותיים בלי שאת רוצה, למה את מפילה.

אני רואה כמה פעמים את ממש סובלת שאת לא מבינה מה קרה ללא הסבר של דן או שלי.

כאילו בזמן אמת אין לך חלק מסוים אומר - רגע רגע אולי מה שקורה לא טוב.

ואת אומרת שבגלל מישהו שדפק לי את החיים, את הנפש דופקת לעצמי בלי שאני רוצה את היחסים עם אהבת חיי, שהוא הכי חשוב לי. איפשהוא זה נדפק לך בלי שאת רואה את זה, בלי שיש לך שליטה על זה, בלי שאת יכולה שניה לעצור ולהגיד הנה פה תעשי את זה אחרת״

אני: ״גם התחזוקה של הביתה היא משהו שלא היה קיים ועבדתי על זה, המודעות לכל דבר ודבר שצריך בבית, ששום דבר לא מוזנח זה משהו שעשיתי. שלדן נגמר היום הדיאודרנט והוא יודע לפתוח את המגרה ויהיה לו שם זה ההחזקה הזאת כי מישהו דואג ובודק ולא שיש מחסן מלאיים בבית ברגע משהו שאנחנו משתמשים בו עומד להיגמר אני דואגת לקנות.״

המטפלת: ״זה לא משהו שהיה לך?״

אני: ״לא ממש לא, מלא היה בכלל.

אני זוכרת שדיברתי עם אחותי והוא סיפרה לי שהיא ממש סבלה מכינים ושהיא הבינה שהיא לא מקבלת מאמא שלי עזרה, היא החליטה לטפל בזה בעצמה והיא ישבה עם עצמה כמה שעות עם המסרק סמיך והוציאה את כל הכינים לבד בעצמה. היא קצת לא רואה בעיניים אחותי קצת כמו דן בדברים מסוימים״

מדברות על רצף החיים שלי עד גיל 5

במטפלת: ״את מכירה אותי ואת יודעת שאני שואלת הרבה שאלות, אבל יש הרבה דברים שלא ברורים ברצף שלך, אני לא יודעת אם גדלת בבית עמיד או לא, אין לי תמונה של הבית בו גדלת״

אני: ״אני לא יודעת להגדיר מה זה בדיוק בית עמיד, כן גרנו בבית שההורים שלי בנו, אבא בנה בסופ״שים וסבא שלי בנה את כל עבודות העץ בבית.״

המטפלת: ״ברור לך שממשכורת של מורה לא בונים בית, אבא עבד בת״א אז למה הם עברו לנס ציונה?

אני: ״בכל זאת בשנות השמונים בית היה במחיר סביר, תאמת זה נראה לי די מוזר, כי היה לנו בית בת״א והם עזבו אותו ועברנו לגור בחדר בנס ציונה בבית של סבא וסבתא במשך שלוש שנים, זה קצת לא מתחבר לי הסיפור הזה״

המטפלת: ״כל ההיסטוריה שלך הרבה ממנה לא מתחברת, יש משהו שגורם לנתקים האלו, אני חושבת שאת לא יודעת כי הפלת חלקים והפלת אותם כי זה נורא קשה לזכור, כי זה נורא קשה להיות חלק מהדבר הזה, פעם דן אמר שאת כל מיני חלקים צבעוניים אבל איך זה מתחבר אחד לשני אנחנו לא יודעים להגיד. לדן יש סיפור חיים מאד מאד קשה אבל יש רצף, הכל מחובר אפילו מה שלא ידענו אז הוא בדק וחזר עם תיאור.

שאת אומרת על המיניות שלך, שאם הייתה לך בת שהייתה עושה דברים שאת עשית היית נועלת אותה בחדר ולא נותנת לה לצאת, הוא אומר משהו על המיניות שלך ומשהו לא טוב. יש לך היסטוריה עם סמים אפילו די קשה.

אני: ״מידי פעם עדיין עולים בי החשקים, לעשות משהו, טיפה הלתנתק ולהרגיש טוב מיד ולהרגיש קצת תחושה של כל יכולה״

המטפלת: ״כמה זמן השתמשת?״

אני: ״היו שתי תקופות עיקריות ומאסיביות של שימוש אחת בגיל 24 בערך ואז ורד נפטרה ואז עוד תקופה באזור גיל 29-30״

המטפלת: ״היית משתמשת כל יום כל היום?״

אני: ״בתקופה המאוחרת יותר לא, היו לי חוקים, רק בסופ״שׁ״

המטפלת: ״תראי איך היית ההורה לעצמך, איך דאגת לעצמך״

אני: ״הייתה פעם אחת די בהתחלה, שעשיתי ובאיזשהוא שלב רציתי ללכת הביתה כי נגמר וכל הזמן ריצתי עוד ולא הצלחתי לזוז ורציתי לקחת את האופניים ולנסוע לקנות עוד ולא היה לי כסף אז חשבתי ממי לבקש וכו׳. היום שאני חושבת על זה הייתי בסוג של התקף חרדה שדבר מזין דבר ולא הצלחתי לפרק את התחושות האלו והייתי בלופ לא נעים עם עצמי ומאז קבעתי עם עצמי שאני עושה רק אם אני עובדת, שתהיה לי מסגרת כלשהי ורק בסופ״שים״

המוות של ורד מאד הבהיל אותי ואיזה חצי שנה לא יצאתי לשום מקום חוץ מעבודה ואני זוכרת שאחרי חצי שנה חבר שיכנע אותי לצאת ואז פעם ראשונה מאז המקרה ששתית כוס בירה וזהו.

המטפלת: ״מתי לגמרי הספקת?״

אני: ״שאני ודן חזרנוו אחרי איזה זמן שעדיין הייתי ממשיכה לעשות ואז בזכות דן גיליתי שיכול להיות לי טוב ככה כמו שאני ואני לא רוצה להיות יותר ממה שאני עכשיו״

המטפלת: ״האם ההפסקה של הסמים קשורה להחלטה להיות עם דן?״

אני: ״כן, כי אני מרגישה ואיפשהו גם דן רוצה שאני אהיה מעורבת בתוך הקשר וככה לא הייתי יכולה להיות מעורבת״

ממשיכות לדבר על אותו נושא.

המטפלת: ״לפעמים שיש לך את הדחפים האלו זה בעצם אומר ״וואי איך בא לי להרגיש טוב, בכל הבעיות יפתרו כמו שאנשים רוצים להרגיש שוב תינוקות, שמישהו דואג להם והם רק צריכים לראות את המובייל ונעים להם. שהצורך הזה קיבל מענה מהקשר עם דן יכלת לאפשר לעצמך להפסיק״

אני: ״כן דן הוא מאד עוטף״

המטפלת: ״זאת מעטפת שלא הייתה לך כילדה, מטעפת יקרה מפז, עכשיו מקשיבים לך, את חכמה, מדברת בהיגיון, מסבירה דברים, רגישה לדברים כל זה יצא כי דן נתן את המטעפת. אומנם היית ילדה עם קשיים אבל אני לא חושבת שנוצר לך שכל או יופי רק ברגע שפגשת את דן.

אני חושבת שהמטעפת של ההורים, הלא שומרים, הלא מגנים, המזניחים שאנחנו עוד לא יודעים להגיד בדיוק מה אבל המטעפת של הבית שבו גדלת היא מחוררת, לא ברורה, עם נתקים.

עד שפגשת את דן יש לנו מלא השמטות, אין רצף.

אני: ״היה אישוי עם השיער שלי, שלאחותי ולי היו כינים ואני זוכרת שסיפרו אותי קצוץ, פיטריה. ואני זוכרת שלא הבנתי למה עשו את זה לילדה? היה לי שיער יפה ולא אהבתי להצטלם בגלל זה. וזה היה מגעיל.

המטפלת: ״למה? לעשות ככה לילדה? שאלת פעם? הרגשת שזה מכוער, לאן זה לוקח אותך?״

אני: ״אני חושבת שעברתי איזשהי פגיעה מינית ואז רצו לבטל את הנשיות שלי״

המטפלת: ״גם לי המחשבה הזאת עברה בראש״

אני: ״אני יודעת״ ומתחילה לבכות

המטפלת: ״איך את יודעת שזאת המחשבה שעברה לי בראש? מה זה אומר פיטריה? כמו בן?״

אני: ״זאת התספורת הכי מכוערת שאפשר לעשות לילדה שלא יכלתי לסבול את זה״

המטפלת: ״תחשבי על זה אנחנו מדברות על גיל מאד מוקדם 5/6 גיל של גן חובה ואת פעם אמרת לנו שאת יודעת שמשהו קרה לך בגיל הזה

אני: ״אני באמת לא יודעת מה היה, השבוע ראיתי את האחיינת שלי שהיא בגיל הזה, שוב פעם הרגשתי את התחושה הזאת, שמשהו קרה ואני לא יודעת מה. אני חושבת על עצמי בגיל הזה ואני לא זוכרת שהיה משהו טוב, אם תשאלי אותי על גילים אחרים אדע לספר בקלות מה היה, תשאלי על גיל 32 אספר על תחושה של כיף התקדמות מקצועית, למידה, זוגיות.

וגיל 4/5 יש בלוק חוסם.״

המטפלת: ״את יודעת משהו על הגיל הזה, זה לא במודע שלך, את שמטת את זה.

השאלה הראשונה ששאלת כאן היא -״למה אני שומטת?״ . הנפש שלך עושה את זה כי זה היה הכרחי לה, היא שמטה חלקים של מציאות כלשהי סופר כואבת ובלתי אפשרית.

את אמיצה בטירוף ואני מעריכה אותך מאד. את באחריות כל כל גדולה ושואלת שאלות קשה מאד ואת צריכה להושיב את ההורים שלך ולשאול שאלות ולפי התשובות או התגובות מהם את תוכלי לדעת.

יש בך זעם שצריך להבין מאיפה הוא מגיע.

לא אהיה טובה מספיק.

היום התקשרתי לדבר איתה אחרי שהרגשתי ייסורי מצפון שלא דיברנו כמה ימים ליתר דיוק שאני לא התקשרתי כמה ימים.

תוך כדי השיחה אני מספרת לה על האתגרים הרבים שהיו בשבועות האחרונים המאד עמוסים שהיו לי בעבודה והיא מספרת על השבוע שלה כסבתא פעילה

ואז היא אומרת לי שאני צריכה לבוא אליהם יותר כדי לראות את האחייניות שלי ושהן יהיו גדולות ואני מפספסת אותן.

היא עוד מציעה ״תבואי אני אביא ואחזיר אותך״

מה שהיא לא אומרת זה מתי שיהיה לה נוח לעשות את זה.

ויכול להיות שהיא צודקת אבל כל מה שאני שמעתי והרגשתי איך שום דבר שאני עושה לא מספיק טוב עבורה.

כל הזמן יהיה לה מה להגיד שאני לא עושה בסדר.

אם אני בבעיה כלכלית אז לא עובדת מספיק קשה אז אני צריכה להתאמץ יותר.

אם עליתי במשקל אז לא משתדלת מספיק לשמור אז אני צריכה להקפיד יותר.

אם עשיתי החלטה שהיא לא הייתה מוצלחת אז אני לא יודעת לראות נכון את המצאיות.

שום דבר לא יגרום לה וכנראה שאף פעם לא אצליח לגרום לה להיות גאה בי.

בטיפול האחרון המטפלת המינית זוגית אמרה שהיא עדיין מנסה להבין מהי הטראומה שלי והיא עדיין מנסה למצוא את קצה החוט שיוביל לשם.

זה נורא מתסכל לדעת שיש משהו שקרה לי ואטמתי אותו בצורה כל כך הרמטית שעדיין לא הצלחנו לגעת בו בוודאות.

אני כן מודעת לכך שאני מרגישה המון דברים ומאתמול מתבהרת לי תובנה מסויימת שכילדה גדלתי בסביבה שאילצה אותי להדחיק רגשות או ליתר את הבעתם.

אני מאמינה שחלק מההרגל של כסיסת הציפורניים שלי נבע מכך.

אני מרגישה ההבנה הזו בכל מיני סיטואציות אקראיות בהם אני רואה הורים נותנים לגיטמציה לרגשות של ילדיהם ובא לי לבכות שלהם יש את היכולת הזאת שלי לא הייתה.

זה מדהים כמה שזה לא מובן מאילו להרגיש רגשות, לדעת מה אני מרגישה ולדעת להביע אותן.

לפעמים אני חושבת על כל מיני עזרים שעוזרים קצת בלהקהות את הרגשות וטיפה להרגיש קצת אחרת ואצלי זה מנגנון מיומן ומשומן היטב שעבר שנים על גבי שנים של פיתוח ופועל כל כך טבעי על אוטמט אבל היום אני כבר לא רוצה שהמנגנון הזה יעבוד.

כבר כמה וכמה שנים שאני מפנטזת על הגשמה של אותה פנטזיה, מדברת על זה המון בסקס/ סשנים שאני עושה עם דן וגומרת בעוצמה מכך.

מידי פעם אני מוצאת מועמד ראוי ומגשימה אותה בצורה מסויימת.

לאחרונה התחילו לעלות לי כל מיני מחשבות עמוקות לגבי תמונה יותר מלאה של הפנטזיה, הרי יש את הצד שלי שאני מכירה אותו אבל אני סקרנית לדעת איך זה נראה מהצד של דן ואיך זה נראה מהצד של הבחור הנוסף.

היו כמה פעמים שהפנטזיה הוגשמה והייתה מאד מוצלחת ובמקום מסויים אותם סשנים הם ההשראה לפנטזיות שלי ולשם או משם אני שואפת להגיע.

אבל כל זה וזה עדיין רק הצד שלי יש כאן עוד שני צדדים שמסקרנים אותי.

אני מתגעגעת למגע שלך

להרגיש את הקרבה, תחושה החמה שממלא את כל הגוף באדרנלין

לשמוע את הנשימות שלך

להריח את הריח המיוחד שיש רק לך ומדליק אותי

לטעום את השפתיים שלך ואז את כולך

לראות את העיניים היפות שאני כל כך אוהבת קרובות קרובות אליי

בלי כל אלו אני מרגישה שמשהו עמוק בתוכי חסר.

קודם כל אני מבקשת סליחה על אי השמירה שלי עליך. על חבלה במקום הנשלט והמתמסר שאתה מעניק לי, על פגיעה נוספת באמון, על כך שהחלטתי ביני לבין עצמי להתחלף לא לשתף אותך ברצונות והכי גרוע לתת לך להבין הכל לבד תוך פגיעה בכל מה שהגענו אליו עד כה.

אני יודעת כמה כואב לך, רע לך, כמה אתה רצוץ מעייפות עקב חוסר שינה מתמשך ומיליוני דברים לטפל בהם בעבודה, עם ההורים כל אחד בנפרד, עם היורש, איתי, טיפוח וקידום אישי ועוד.

הכי גרוע שאני מבינה את כל זה ולא כל כך עוזרת והרבה פעמים רק מוסיפה עוד באלגן להתעסק בו ולא שומרת עליך בחלק שבו אני יכולה לעזור.

אני מקווה שתהיה מוכן לסלוח לי כדי שנוכל להמשיך להתקדם יש לנו רשימה ענקית של דברים להגשים.