בטיפול האחרון המטפלת המינית זוגית אמרה שהיא עדיין מנסה להבין מהי הטראומה שלי והיא עדיין מנסה למצוא את קצה החוט שיוביל לשם.
זה נורא מתסכל לדעת שיש משהו שקרה לי ואטמתי אותו בצורה כל כך הרמטית שעדיין לא הצלחנו לגעת בו בוודאות.
אני כן מודעת לכך שאני מרגישה המון דברים ומאתמול מתבהרת לי תובנה מסויימת שכילדה גדלתי בסביבה שאילצה אותי להדחיק רגשות או ליתר את הבעתם.
אני מאמינה שחלק מההרגל של כסיסת הציפורניים שלי נבע מכך.
אני מרגישה ההבנה הזו בכל מיני סיטואציות אקראיות בהם אני רואה הורים נותנים לגיטמציה לרגשות של ילדיהם ובא לי לבכות שלהם יש את היכולת הזאת שלי לא הייתה.
זה מדהים כמה שזה לא מובן מאילו להרגיש רגשות, לדעת מה אני מרגישה ולדעת להביע אותן.
לפעמים אני חושבת על כל מיני עזרים שעוזרים קצת בלהקהות את הרגשות וטיפה להרגיש קצת אחרת ואצלי זה מנגנון מיומן ומשומן היטב שעבר שנים על גבי שנים של פיתוח ופועל כל כך טבעי על אוטמט אבל היום אני כבר לא רוצה שהמנגנון הזה יעבוד.