סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

מעמקי ליבי שאני בוחרת לחלוק
לפני 17 שנים. 7 באוגוסט 2007 בשעה 19:22

אוף זה כל כך מקומם ומעצבן כל המצב עכשיו.
זה ממש מרתיח איך אף אחד לא שומע לא רואה.
לא איכפת להם מכלום.
העיקר הדעות הקדומות, זה כל כך מעצבן אותי.

היום אפילו שמעתי על מעלליי המיניים שאפילו אני לא מודעת שאיי פעם עשיתי.
מעניין מה עוד יגידו...

ואני יודעת, אבל באמת יודעת מהם טיב היחסים המדהימים שיש בניהם.
אני חיה עם גבר מדהים,רגיש וקשוב.
אב למופת שהמון הורים היו רוצים שיהיה להם את חצי מכישרון האבהות שלו.
ואני כועסת על המערכת שלא רואה דברים בצורה הגיונית, ושופטת לפי הנורמות.
מזה משנה מה קורה בחדר המיטות (חשוב לציין שרק בימים הפנויים שלנו.)
ולמה המערכת בוחרת שלא לראות כמה השקעה, איכפתיות, דאגה והמון המון אהבה ונוס נותן לקופיקו.

אני מקווה מאד שמישהו שם מודע לנזק שיכול להיגרם מניתוק הקשר המדהים הזה.
ומה שנותר זה להחזיק אצבעות ולהיות אופטימים.

השולט אור​(שולט) - המערכת תמיד הייתה ותהיה אטומה.
אבל היא מורכבת מאנשים - והאנשים לפעמים קשובים.
המערכת פוריטנית ושמרנית.
האנשים - חצי מהם מאכלסים את ספסלי הכלוב ואת כלוביו.
בקיצור, זה מסובך, ואני מחזיקה לכם אצבעות.
לפני 17 שנים
Gold Dust Woman​(שולטת) - חרא על הפרצוף שלהם.
את תראי שבסוף הדברים יסתדרו לטובה.
זה ילד, אבל הוא לא טיפש, והוא יהפוך למבוגר שמאוד לא יעריך את העובדה שאמא שלו הרחיקה אותו מאביו האוהב והאהוב. ובינינו- מהי הנורמה בכלל? לא עשיתם שום דבר פלילי או רע או משהו בסגנון. לא חשפתם את הילד.
במקרה הזה תיצמדו למה שאומרים באגדות... הטובים ינצחו. נחזיק אצבעות.
לפני 17 שנים
pook - אופטימיות תגרור תוצאות חיוביות..:) ככה זה עובד
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י