לפני כמה שנים, ערב אחד שעבדתי כסלקטורית במסיבה, השעה הייתה לקראת אחת וחצי המקום היה מפוצץ, מלא אנשים בפנים מלא אנשים שממתנים להיכנס. אני בשיא האקשן של העבודה לזה יש כניסה חינם, להגיד שלום לזוג הזה ולבחור הזה, להוא יש כניסה מוזלת, היא ברשימה, היא לא ברשימה, דרס קוד, חדשים שצריכים לעבור הסבר לאן הם נכנסים.
פתאום מגיע נהג מונית וטוען שהוא בעקבות בחורה שנסעה אצלו במונית ושכחה את הטלפון ומציג בפניי טלפון סלולרי, לא ניתן היה לפתוח את הטלפון כדי לאמת מי הבעלים של הטלפון החלטתי להאמין לנהג והוא ירד עם אחד מאנשי הצוות כדי לאתר את הבחורה ולהשיב לה את הטלפון. השמורים שעבדו איתי בכניסה אמרו "מה עשיתי? את תראי הוא לא יחזור, הוא יישאר במסיבה" אבל טון הדיבור שלו ותנועות הגוף גרמו לי להאמין שהוא דובר אמת ויחזור.
אחרי כמה דקות נהג המונית עולה למעלה ומעדכן אותי שמצא את הבחורה והביא לה את הטלפון, שמחתי עבורו שהצליח לעשות את מה שרצה, עבור הבחורה שלא איבדה את הטלפון אבל בעיקר שמחתי כי הוא גרם לי להאמין בתחושות הבטן שלי ולזכור שיש אנשים טובים בעולם.
חייכתי לעברו ואמרתי לו תודה.
לצערי היום נוכחתי להכיר את הצד המגעיל ולדעת שיש גם אנשים חרא בעולם הזה.
