לפעמים הכאב הוא כמו כדור אש שעושה ספירלות שלא נגמרות בקצב איטי על הרגל.
לפעמים הכאב הוא כמו סיר לחץ שמתנפח ועומד להתפוצץ בכל רגע מהגבס.
לפעמים הכאב הוא כמו מתאבק שמרים את הרגל מכופף ומסובב אותה לצד הנגדי.
לפעמים הכאב הוא כמו סכין חדה שלאחר שננעצה היא מסתובבת ומתהפכת על הבשר החשוף.
לפעמים בגלל הכאב אני צריכה להסתכל שוב פעם על הרגל כדי לראות שהיא במקום ולמרות שאני יודעת שהיא לא זזה אני מסתכלת שוב.
תחושת הנמלים שפוקדת את האזור בלי סוף, השרירים שהמתעוררים וקופצים ככה פתאום.
בכל רגע נתון לחפש תנוחה חדשה שלא יכאב, שיהיה אפשר להישאר בה יותר מכמה רגעים והלוואי שיהיה גם נוח.
הכאב שפתאום הכל נפל עליי וכל עבודות הבית, התחזוקה השוטפת והטיפול בי נפלו על אהובי.
הכאב שאחרי הסגר ויש מזג אוויר טוב ואי אפשר לטייל במקומות היפים.
הכאב שהגוף חסום ורחוק מאינטימיות, סקס והגשמת פנטזיות.
הכאב שהדמעות יוצאת והן הכי כנות שאפשר
