ליתר דיוק שברתי את הרגל. זאת הייתה הפציעה הכי קשה שהייתה לי עד היום. ההלם הראשוני שאני קולטת מה קרה ורואה שאין מצב שאני הולכת וסובלת בטירוף מכאבים חזקים אנחנו מגיעים לבית חולים ותוך כמה רגעים הרגל מגובסת והרופאים מדברים על ניתוח, אני מנסה להבין מה לי ולניתוח אבל אני יודעת שאני לא רוצה להישאר במצב הזה.
עוברים יומיים ואז ניתוח ולאחר מכן מתחיל תהליך של ההתאוששות וההחלמה שכוללת כיסא גלגלים, קביים, רעשים בלתי נסבלים של שניהם, מקלחות בישיבה ורק שונוס פנוי ויכול לעזור לי כי בלעדיו זה לא יכול לקראות ותלות בלתי פוסקת.
אחרי שלושה שבועות הגבס יורד אבל עדיין אסור לי לדרוך על הרגל ובחוץ פורים וכולם שמחים וחגיגות ואני כל כך עצובה וכאובה ואפילו אני חוגגת ככה את יומולדת 36 ונוס ועוד חברים דואגים שאהיה מוצפת בחום ואהבה.
חודשיים עוברים וסוף סוף אפשר לדרוך על הרגל ועכשיו מתחיל השיקום ואני הולכת בלוק אחד ומתעייפת ולמחרת עוד כמה מטרים מחוץ לבית ואני חוזרת גמורה ושוב סיבוב בחוץ שאחריו אני מותשת.
כבר לאחר הניתוח התחלתי בפיזיותרפיה וזכיתי לפיזיותרפיסט מדהים שעזר לי המון ובכל פעם שהגיע נתן תרגילים וראה שאני מתקדמת ובמקביל עוד טיפולים ועיסויים לגוף כדי שאוכל להרגיש קצת יותר טוב.
ארבע חודשים לאחר הפציעה אני מקבלת אישור מהרופא שאני יכולה לחזור למים ולצלול ותוך כמה שעות הכל מוכן ומאורגן ויוצאים לדרך עם לא מעט אופרציה מורכבת והמון עזרה מונוס והתוכנית יוצאת לפועל.
חודש עובר ויוצאים למדבר לראות כוכבים ואז המסלול הראשון בשטח אומנם קצר אבל חייבים להתחיל איפשהו.
מאז עשיתי עוד הרבה צלילות, טיולים, התחלתי עבודה חדשה וכבשתי עוד שיאים חדשים והכאבים כמעט ולא מורגשים אבל היום תוך כדי העבודה שהגעתי למסדרונות המיון עברו בי זיכרונות ואני ממש שמחה שבזכות ובעזרת ונוס, ראשד הפיזיותרפיסט ועוד חברים ואנשים סביבי השיקום שלי היה כל כך אפקטיבי.
בתמונה אני כמה רגעים אחרי הגבס
