החיים על סף תהום

אולי זה אמור להיות בהודעה אישית ואולי כבר אין לי כוח לעמוד ולהיות חזקה.
נישבר לי.
היום הפרידה היכתה בי הכי חזק ממה שאני זוכרת שהלכתי לבד כמו זאב בודד (רק בלשון נקבה) ברחובות ת"א קיוותי שאני אגיע הביתה ואצליח להירדם אבל זה לא מצליח לי ועד שאני לא גומרת את עצמי אחרי כמה ימים ללא שינה, רק אז אני נופלת בלי בעיה.

אני לא בטוחה מה אני מרגישה פגועה או מאוכזבת אני עוד לא ממש סגורה על ההבדלים בניהם, אבל כואב לי כואב לי שביום רביעי התמסרתי אלייך מהמקום שאף אחד לא יכול לגעת בו חוץ ממך ואתה לא ידעת מה לעשות עם כל זה ובסוף עשינו סוויצ' עד האורגזמה שהייתה אומנם טובה כמו בדרך כלל אבל נשאר לי חור בלב.
ציפיתי שתתקשר אליי או בפנטזיה היותר רחוקה שתבוא ותקח אותי לא כבת זוג ולא כלום רק כדי לתת לי את מה שרק אתה יכול, רק אתה מסוגל.

אז למה אני משחקת על המקומות הכואבים כי שאני חלשה מולך אני נפגעת.
ואולי נשבר לי עם כל הסודות גם ככה הם כבר לא יפגעו עוד.
זה עוד צעד אחד שאני צריכה לעשות ואז הכל יהיה מאחור.
וואלה כן אני מעולם לא הפסקתי לאהוב אותך, לראות בך בנאדם האוהב ויקר ושעשה הכל בשבילך גם לא עכשיו שאנחנו פרודים כבר כמעט חודשים תמיד נשאר לי המקומות המיוחדים והיקרים שאני שומרת תמיד לך ואתה לא תמיד לוקח אותם/ אותי.
די נמאס לי להרגיש דברים ולשמור בבטן נמאס לי לשמור את הרגשות לעצמי או רק לחברות שאיתן אני יודעת שאין לי מה להפסיד בזה שאני יהיה חלשה מולם.

די!