לפני 18 שנים. יום שישי, 7 במרץ 2008 בשעה 22:46
אני פוחדת מהשקט הזה שאין מילים שיקטעו את השקט הנוראי הזה.
בגלל זה אני דבוקה לפלאפון או שאני הולכת לישון עם רדיו דולק.
אני שומעת מילים של אהבה וגעגוע אני רוצה להאמין שאני עדיין היחידה
ומשהו מסרב בי לקבל את זה.
היומלדת שלי בפתח ובנתיים כל רעיון שאני מנסה לגבש נופל.
השבוע עבדתי כמו מטורפת, אם לא הייתי ישנה טוב עכשיו אני ממש פוחדת מאיך שהייתי מרגישה.
יום שישי מבוזבז לחלוטין.