ככל שאני חופרת יותר ויותר בתוך הנשמה שלי אני מבינה כמה אלימות כבושה יש שם.
אני מפחדת ממנה ממש מפחדת, אני מרגישה שאם לא אבלום אותה היא תהיה הרסנית ופוגענית כלפיי כל הסביבה שלי.
את האלימות הפיזית אני מרגישה שאני יכולה לעצור אותה ואז למראית עין הכל נראה בסדר אבל הבעיה יותר עמוקה ויש בי ערימות של אלימות שיוצאת כלפי הסביבה שלי בתת מודע שלי.
אז היא לא מופיעה כמכה שנתתי אבל היא מופיעה בכל מיני דרכים אחרות כמו כל הדברים שהזנחתי, נטשתי, הפחד שלי להיקשר ולהתמסר.
אני זוכרת שפגשתי כמה פעמים כילדה את הצד הסדיסטי הזה ומאד נבהלתי הוא יצא ללא סיבה והתגובה הייתה ללא שליטה.
שהגעתי לכאן הצד הזה אמור היה לקבל מענה והוא לפרקים מקבל אבל הרבה פעמים אני נבהלת ממנו ומתנתקת ממנו ואז הכל נשאר בתת מודע.
אני רוצה לעשות שינוי
שינוי לא מגיע ממקום של קמתי בבוקר ואני רוצה לעשות שינוי, זה יכול להיות נכון לגבי משהו בסגנון של עיצוב הבית או משהו דומה.
שינוי מהותי מגיע מדמעות שזלגו במשך הלילה לתוך הכרית והרגשת בכל הגוף שאת לא מוכנה להמשיך עוד שניה אחת וזה קשה בטירוף לשנות את הנרטיב הפוגעני בתת המודע שלי כלפי אנשים שאני כל כך אוהבת וכל כך יקרים לי.
