החיים על סף תהום

הפעם הגעתי לבד

המטפלת: הגעת לבד?

אני: דן לא הגיע כי לא אמרתי לו לבוא, אם הייתי אומרת לו לבוא הוא היה מגיע

המטפלת: באמת? איך את יודעת מזה?״

אני: אני חושבת על זה שאני כל פעם מבקשת ממנו דברים, בטון מתיילד שמעצבן אותו, ״מאמי אתה יכול לעשות…״ במקום להגיד לו ״מאמי אני רוצה שתעשה..״ ואם הייתי אומרת לו היום ״אני רוצה שתבוא איתי לטיפול הוא היה מוצא את הזמן שאין לו ומגיע״      

המטפלת: אבל זה טיפול שלו גם

אני: נכון, אבל הוא כרגע בקריסה של כל המרחבים שלו, הוא עובד בטירוף, מוקדם בבוקר עד מאוחר בלילה, בקושי יש לו זמן למשהו נוסף ועוד הוא לא ישן טוב בלילה.

המטפלת: הוא אמר לך שאם היית אומרת הוא היה בא?ֿֿ

אני: לא לא, הוא לא אמר לי שום דבר.

המטפלת: אז איך את מקשרת את זה? זאת רק ההבנה שלך? הוא לא חשב לעדכן אותי? למרות שזה טיפול שלו גם.

אני: כן, זאת ההבנה שלי, יכול להיות שאני הייתי צריכה לעדכן אותך.

המטפלת חותכת: לא למה את? הוא, זאת האחריות שלו, הוא כתב לי לפני שבועיים, מה שונה הפעם?

אני: אני די בטוחה שאם הייתי אומרת הוא היה מגיע. הייתה לנו שיחה מאד קשה בסופ״ש, על זה שהוא נורא נפגע ממני שבוע קודם, על זה שהוא 70% מחוץ לקשר. היה כן משהו ביום שישי לפני שבועיים שלא סיפרתי עליו, כי כן איכשהו הגענו למרחב מיני, שמתי לו מצבטים וירדתי לו והוא הגיב לזה אבל הוא לא הרגיש לי לגמרי בעניין וזה היה מאד לא מדיוק עבורו, לא הייתי צריכה להשתמש בסקס באותה הפעם, כי זה לא היה נכון, הייתי צריכה לדבר.

המטפלת: לא הייתי צריכה להשתמש בסקס בשביל מה?

אני: בשביל לפתור את הבעיה, של הרצף המיני.

המטפלת: ואז עשית פעולה מינית

אני: כן וזה לא פותר את הבעיה להפך זה מחמיר אותה, כי יצרתי סיטואציה שהוא מקבל סקס, שהוא היה רוצה אבל לא מתי שהוא היה רוצה וזה הגיע אחרי שהוא התעצבן.

כן השבוע אני בסערת רגשות, חרדות, אני לא מקבלת מחזור כמה ימים, למרות שלרוב הוא סדיר, אני יודעת שזה קשור למצב הנפשי שלי.

המטפלת: איך את מתמודדת עם החרדות שלך?

אני: אני לא כל כך טובה בזה אבל אני נעזרת בכלים שגילעד המטפל של דן נתן לו נשימות ותיאור של המקום שאני נמצאת בו כרגע וזה קצת עוזר לי. אבל הנשימות קשות, הלב כואב מאד. ודן עשה משהו שהוא בכל 18 השנים שאנחנו מכירים לא עשה והוא קנה סים לטלפון שלו, מאד היה חשוב לו שלא יהיה לו, באחד הטיפולים אמרתי שמפריע לי שהוא לא מתכתב איתי במהלך היום ולפעמים הפעמים שהוא כותב לי זה מתי שהוא צריך קוד גישה.

המטפלת: איך הוא בקשר עם הבן שלו?

אני: הוא מתכתב במסנג׳ר או בשיחות טלפון, ככה הוא מתקשר עם כולם. אמרתי לו שזה מבאס שבמהלך היום כל פעם שזה מיוזמתך זה רק בשביל הקוד. אז הוא קונה סים כדי לא להפריע לך. אתה מטומטם, תדבר איתי, תכתוב לי, תתקשר איתי במהלך היום, סתם תשלח לי תמונה שגרמה לך לחשוב עליי.

המטפלת: את אמרת לו את זה?ֿֿ

אני: לא, אמרתי לו את זה ככה, אמרתי לו על הפלירטוטים, במהלך הימים האחרונים אני עושה עם עצמי עבודה מטורפת ועוברת על כל הפוסטים שהוא כתב לאורך הטיפול שלנו, עכשיו העניין של הפלירטוטים העלתי את זה ממש מזמן עוד בתחילת הטיפול, הסיפור והמסופר שכל אחד מאיתנו חייב וזה משהו יושם הטעות שלי שלא התעקשתי איתו על זה, אני לא דורשת דברים, ביום יום מולו אני לא דורשת דברים, בסקס אני דורשת דברים, בעבודה אני דורשת דברים.

המטפלת: את ממש לא דורשת דברים.

אני: מולו בזוגיות אני לא מסוגלת לעשות את זה, אני חושבת שמאחורי הסלע הענק שלי, יש עניין של אמון, אני סומכת על דן בהמון דברים, יש משהו באמון שלי איתו ואולי בכלל (מתחילה לבכות) שאני לא מצליחה להגיד לו ״אני רוצה שתעשה ככה וככה״ השבוע הצלחתי לעשות את זה כמה פעמים, בראשון בבוקר אמרתי לו ״אני רוצה שתזמין ויטמינים״ והרגשתי איך אני דוחפת פתאום משהו גדול שכל כך לא קיים שם (שוב בוכה)

המטפלת: מה לא נמצא שם, היכולת שלך לדרוש? היכולת שלך להגיד אני רוצה ש..

אני: כן (קול חנוק) שהוא לא בקונטקסט מיני, או מקצועי כמו בעבודה זה להגיד לו ״דן אני רוצה שתעשה ככה״

המטפלת: ואיך היה לך להגיד את זה?

אני: מאד קשה, הרגשתי שהייתי צריכה לקחת גלולת אומץ כדי להגיד את זה.

המטפלת: וואו, ואיך הוא הגיב?

אני: עשה את זה, שלח לי את ההזמנה, ענייני. ואני הרגשתי וואו, איך המקום הזה כל כך לא מוכר לי, הדבר הזה, הדרך שלי, היכולת שלי לעשות את זה.

המטפלת: פשוט להגיד מה את צריכה ממנו, איך פעם היית עושה את זה שהיית צריכה?

אני: הייתי אומרת לו ״מאמי אתה יכול לעשות הזמנה?״ בסגנון הזה. ולא כמו עכשיו שאמרתי אני רוצה שתעשה.

המטפלת: אני רוצה שתעשה זאת לא אמירה תוקפנית?

אני: לא, רק אמרתי את ה״אני רוצה״ ״תעשה״ ״תזמין״

המטפלת: זה לא תוקפני,כיאלו שתי סטירות, לא אלים אלה פשוט אסרטיבי.

אני: ועוד איזה יום אמרתי לו ״תדליק את האור״ בזמן ששטפתי כלים.

המטפלת: זה היה חדש בחייך?ֿ

אני: כן (ציחקוק קל), ובזכות זה היה איזה עניין ביום שלישי בבוקר שהוא צעק עליי שרציתי לעזור לו והלכתי לעבודה ואחרי כמה שעות כתבתי לו אני לא רוצה שתצעק עליי.

המטפלת: וואו יפה,

אני: שאתה צועק עליי זה גורם לי להתקווץ ולהסתגר ואז אני פוגעת בך בכך שאני לא רואה אותך

המטפלת: וואו, את זה כל הבנת בעצמך?

אני: כן, לקח לי זמן לא הבנתי את זה מידי, אבל הרגשתי איך אני יוצאת מהמקום של הילדה הנזופה ולא רוצה להיות שם.

המטפלת: את לא ילדה

אני נכון, אבל אני לא רוצה שהוא ייתחס אליי כמו ילדה.

המטפלת: אני לא רוצה שתצעק עליי, זאת אמירה מאד מאד לעניין, זאת אמירה של שני אנשים בוגרים. ואיך הוא הגיב?

אני: הוא לא הגיב, הוא לא מתקשר איתי, היום הוא אמר לי ביי בבוקר (ציחקוק) וזה היה הישג. וקצת לפני הטיפול התכתבנו וזה היה נחמד

המטפלת: הוא כתב לך?

אני: לא, אני כתבתי היה משהו סביב בדיקות ואז דיברנו קצת והוא שלח שיר שהוא עובד עליו, ואני כתבתי משהו על חוש ההומור הזה, מה איתו?! אני כותבת הרבה בימים האחרונים בעיקר בשביל עצמי, כדי לייצר רצף של כתיבה, שדברים יהיו כתובים לי כדי שאוכל לחזור אליהם.

המטפלת: יש סלייף שמתארגן ככה, שהוא בעצם נבנה ככה לאט לאט

אני: ביום שישי ישבנו בסלון והוא אמר לי שהוא לא מסוגל לשבת באולפן אז הוא יושב כאן אבל זה לא שהוא בא לדבר איתי, כן… דן שהוא רוצה הוא יודע לחתוך עם המילים שלו, להגיד מילים מאד כואבות.

המטפלת: כן, דן יודע לפגוע מאד חזק במילים, הוא גם כל כך חד בכל מילה שהוא אומר.

אני: כן הוא מפלח בבשר החי, הכי חזק שיש.

המטפלת: וואי וואי, אמרת לו?ֿ כמה כואב לך שהוא מפלח בבשר החי עם המילים שלו? הוא קורא את מה שאת כותבת?ֿ

אני: בטח

המטפלת: הוא חושב שרק את פוגעת בו, הוא חייב לדעת שגם את נפגעת ממנו, הוא מנהל עליך מלחמת חורמה נגד אמא שלו.

אני: אני יודעת, אני מרגישה את זה ופאק אני לא אמא שלך.

המטפלת: בדיוק ואת צריכה להגיד לו את זה אבל אולי את צריכה אותי בשביל זה, אני קיוויתי שתבואו היום ואני אגיד לו את זה, אבל הוא מנהל נגדך מלחמת חורמה של תינוק נגד אימו.

אני: הוא לא מסוגל לעשות את זה מולה

המטפלת: ברור, הוא עושה את זה מולך, למה הוא לא עושה את זה מול אמא?ֿ

אני: זה קשה נורא

המטפלת: זה נורא קשה ואפילו כל שנות הטיפול שלו לא עזרו לו לעשות את זה

אני: הוא כן בסוג של יחסים הכי תקינים איתה

המטפלת: עד שהוא לא יבין שהוא צריך לסגור את הדבר הזה כי עד שהוא לא יסגור את זה הוא לא יצא מהלופ הזה.

אני: הוא עושה הרבה דברים שפוגעים בי ואני אפילו לא מדווח את זה

המטפלת (מרימה את הקול): את לא לוקחת את זה כנתון בכלל, כאילו זה לא דאטה. יש דאטה שיורד גשם וצריך לקחת מיטריה או שיש פקק ונוסעים בדרך אחרת.

ויש נתון שאת נפגעת מדן המון פעמים וזה בחיים לא עלה כאן, אני שאלתי כל כך הרבה פעמים מה את מרגישה עם מה שדן עשה או אמר ואת אמרת, אני מרגישה שהוא צודק, אני הפלתי אותו ואלו ההשלכות את מבינה שהוא התנהג בצורה כל כך פוגענית, כואבת וחותכת כי הפלת אותו. אבל שניה לפני כן את לא הבנת שהפלת אותו בשניה הוא פילח בבשר את התקווצת, נחנקת מרוב אימה, קפאת במקום, הפסקת לנשום ואז זה צריך לתאר. כיאלו מה שהוא עושה לא פוגש כאן כי את בדמות האמא שרק פוגעת ולא נפגעת אבל את לא האמא. את בת הזוג שלו ואתם במערכת יחסים הדדית.

אני: שדיברנו עלו השלושה שלבים לסליחה, מה הפגיעה, מה ההבטחה והתמדה.

המטפלת: הוא צריך לעשות בדיוק את אותו הדבר לגבי עצמו

אני: אני רק השבוע הצלחתי להגיד לו ״אני רוצה שתעשה״… ״אל תצעק עליי״ וזה כל כך לא קיים בי המסלול הזה וזה קיים בי בעבודה, תיאורי התנהלות מהעבודה, מגיל 18 בערך אני מנהלת דברים, בצבא הייתי מנהלת כוח אדם, אח״כ בתי קפה וברים אני כל הזמן מנהלת דברים. עכשיו דן יושב כאן וחושב לעצמו ״רגע היא כל החיים בתפקידים ניהוליים כאלה ואחרים, איפה היא פה מהנהלת את החיים שלנו?!״

מעבר לעבודה, אני מנהלת את משק הבית זה התחום שלי, כל הניהול זה אני בישול, קניות סופר ועוד דברים שצריך לבית או בכלל, אני יודעת בדיוק מה חסר ומאיפה להביא זה לגמרי שלי. נכון לפעמים אני נופלת בזה ושוכחת משהו והוא מתעצבן כאילו מה קרה.

המטפלת: זה יכול לקראות גם מנהלים יכולים לעשות טעות, ״נכון אני אחראית על זה פישלתי״ הרבה פעמים שאלתי מי מנהל את זה בבית ולא הכרזת שאת מנהלת את זה, מי יודע מה חסר כרגע.

משהו קורה לך אל מול דן, את גם פוגשת שם את אמא/ אבא שלך.

אני: כן מאד את אמא, אמא שלי היא דומיננטית אבא שלי לא, בשלב בוגר יותר היו לי קונפליקטים איתו סביב הכסף. ומגיע עם סיסמאות ריקות מתוכן ״את צריכה להגדיל הכנסות ולהקטין הוצאות״ אוקיי אבל אני בת 16/23/30 ואתה אבא שלי שמעולם לא לימדת אותי לעשות את זה, הבנאדם היחיד שלימד אותי לעשות את זה היה דן, לשבת עם הפירוט של האשראי לעבור סעיף סעיף כדי לדעת כמה בדיוק אני מוציאה על כל דבר.

המטפלת: דן עשה הרבה פנקציות הוריות

אני: כן הרבה

המטפלת: והוא מזכיר לך את אמא שלך, הוא שם עלייך את הדמות של אמא שלו ואת לגמרי מרגישה שזאת אמא שלך ולכן את משתתקקת ומתה מפחד.

אני: כן, כי אף פעם לא צפיתי את התגובות שלה, היה לי קשה, מצד אחד היא הייתה מאד דורשת ומצד שני מאד מזניחה.

המטפלת: מה הכוונה דורשת?

אני: שאני אכין שעורים, שארד במשקל אבל אין לי אוכל בבית, זה לא שלא עשו סופר אבל אוכל חם לא היה בבית, אני זוכרת שהייתי מכינה מנה חמה ופיצה מקפיצה זה בסדר אבל לא מספיק בטח לא אם זה הדבר היחיד לאכול.

המטפלת: זה נראה שהיא לא הייתה דואגת לזה, נגיד מתקשרת ואומרת ״חמודה לא הספקתי להכין, יש במקרר פיצה מקפיצה תחממי לך״ זה שהיא בכלל לא שואלת ומתעלמת מהעובדה שהילדה חוזרת הביתה והיא ואחותה הקטנה צריכות לאכול זה הזנחה, הזנחה של ממש והתגובות שלה שהיא מוציאה לך את היד מהמקום.

אני: כן אלו לא דברים פשוטים שעברתי, עכשיו יש לי שאלה אלייך כמטפלת, אני נמצאת כאן כבר איזה זמן ואת מכירה אותי די טוב לדעתי, אני רוצה לדעת למה זה קורה לי, למה אני אומרת/ רוצה משהו ויוצא אחרת? אני לא מצליחה להבין, אני חוקרת עם עצמי בטירוף ולא מבינה מאיפה זה קורה.

המטפלת: עשית ממש עבודה עם עצמך

אני: כן, עכשיו אני תוהה למה זה קורה מול דן, שאני אומרת לו בסדר אני אתקן, אעשה ככה ואני מצליחה לעשות את זה למשך זמן מסויים ואני מפילה את זה. זה לא מצליח לצבור קילמטרז של ביצוע

המטפלת: מה את חושבת על זה? אני אענה לך אבל מה לדעתך קורה לך באותם רגעים שאת אומרת ״אני מבינה מה חשוב לו/ מה הוא מבקש, אני מסכימה לזה, נגיד לרצף המיני את הסכמת לזה?

אני: כן בוודאי, לא הצלחתי ליישם את זה. אני אוהבת את מה שזה נותן לי, האווירה בבית, המתח המסתורי סביב הסקס.

המטפלת: את הסכמת לכך שכל כמה ימים יהיה משהו מיני בניכם, אפילו לכמה רגעים, את זה שזה צובעת את האווירה בבית זה נקרא סקסווליציאה אבל מה שתיארת זה סקסווליציה שהבית נצבע בגוונים מיניים נרחיב על זה בהמשך.

אבל אני רוצה רגע לחזור לזה שאת שומעת את דן אומר שהוא צריך רצף מיני וזה נראה לך כמו משהו שאת יכולה לעשות

אני: הרבה זמן שאני לא מצליח לשמור על רצף, או על כל מיני דברים שאנחנו רבים עליהם, אני עושה את זה איזה פרק זמן ואז עוזבת את זה.

המטפלת: ולמה זה קורה לדעתך?

אני: לדעתי יש משהו של הפנמה מסויימת שלא לגמרי אני מצליחה ליישם

המטפלת: כי מה? את לא מספיק חכמה? כי את זורקת זין על דן? כי לא בא לך לשתף פעולה עם הטיפול? לא מעניין אותך התהליך הזה?

אני: לא זה לא אף אחת מהסיבות שציינת, אני באמת לא כל כך יודעת, ושואלת את עצמי לגבי זה, אני תוהה ביני לבין עצמי האם זה חוסר רצון, אבל חוסר רצון של מה? בדן/ בטיפול/ בהצלחה של הטיפול וזה לא אף אחד מהאלו אז אני לא מצליחה להבין. אני לא מוצאת היגיון.

המטפלת: ומה את יודעת על מצבים של חוסר היגיון? שום היגיון חיצוני לא מסביר את זה?

אני: אני לא יודעת כלום

המטפלת: מה שאנחנו על מצבים כאלו, זה נופל לנו על מקום רגשי, נפשי קדום, שאני עושה איזה מאמץ תקופה, מאמץ חיצוני, איזשהו תזכורת כמו ללכת היום לחדר כושר היום, וכמה שלא בא לי לעשות את זה, ומחפשת תירוצים למה לא ואז פשוט עוזבת את זה נותנת לזה להתאדות. המקומות האלו שאני חושבת עליך, הרי כל מה שקשור לדן מאד חשוב לך, אני יודעת להגיד בוודאות שאם יש משהו בעולם הזה שנוגע לך בנפש בצורה העמוקה עמוקה זה כל מה שקשור לדן, אני תמיד רואה את הכאב בעיניים שלך שהוא מתפוצץ עליך ואת אומרת במילים אחרות, אין לי מושג למה אני עושה את זה, הרי אני יודעת כמה אתה חשוב לי וגם אני יודעת כמה הוא חשוב לך, אבל הוא לא לגמרי יודע.

אני: הוא לא יודע?ֿ

המטפלת: כי את משחזרת לו את פצעי הילדות שלו אז לכן הוא לא יודע, למה עכשיו הוא לא מגיע? למה הוא כל כך כועס? הוא מקריס את הכל

אני: הוא אמר שברגע שהוא ירגיש שינוי מהותי הוא יבוא

המטפלת: זה גם הטיפול שלו, הוא לא מגיע כנספח? הוא נפרד ממני? עשינו תהליך פרידה? זה ביני לבינו ואכתוב לו, כל מה שיש לו להגיד למרחב הזוגי שיבוא להגיד.

אני: אני מודה שאני נצלתי את זה קצת עבורי היום

המטפלת: טוב מאד, אני חושבת שאת צריכה את המקום הזה, אבל זה לא עובד ככה ונדבר על זה. מה שאני רוצה להגיד לגבי עניין ההתמדה שיש משהו מאד קדום שהוא מאד פגיע, פגוע בנקודות האלו שדן רוצה ממך, לא סתם על זה הוא פוצץ הכל על רצף מיני, כאילו מה הביג דיל כאן, שאני מפרקת את זה יש ביג דיל עבורו ועבורך, הסיפור המיני הוא סיפור נפשי בניכם ולכן את לא יכולה לשתף פעולה לאורך זמן כי את עושה את זה על ידי מאמץ חיצוני, ולא זה מחובר נפשית וצריך להבין מה יש בסיפור הזה של הרצף המיני של למה את לא עושה את זה, כי בגדול את רואה מהלכים שאת עושה, רגע אני אתפוס אותו בביצים, אתפוס לו את הפטמות הרי במעשה עצמו אין סיפור גדול הרי את גם עושה אותם, הסיפור הוא גדול במהו המקום הנפשי של הדבר ולך יש שם טראומה כמו שיש לדן טראומה ולכן אתם מתפוצצים על המקום הזה.

אני: אני לא חושבת שרק זאת הבעיה

המטפלת: הוא תיאר שהוא עושה את כל המאמצים של מה שאת ביקשת, הוא הוציא את הפלירטוטים כי את זה ביקשת מזמן והוא לא התייחס לזה אולי לא התעקשת על זה.

אני: לא דרשתי את זה וגם עוד דברים שלא דרשתי, כמו העניין של המגע.

המטפלת: איזה מגע? מגע שהוא לא מיני?

אני: כן, תיגע בי, אני חייבת שתיגע בי כל יום, כל היום, אתה רוצה רצף מיני אני רוצה מגע.

המטפלת: אלו דרישות של תנאי, ״אני לא אתן לך כי אתה לא נותן לי״ אלו דרישות של מה שאני צריכה, הצורך הנפשי שלי והצורך הנפשי שלך.

אני: זה כמה שדיברנו על מהו הדלק לאוטו שלי, זה הדלק שלי.

המטפלת: הוא נותן מגע? הוא כתב שהוא נותן

אני: כן אבל די מינורי, אני חייבת הרבה יותר, זה בערך 20% ממה שאני צריכה.

המטפלת: הוא יודע לגעת?

אני: כן בטח (בטון ברור) מאד!

המטפלת: זה לא שאת צריכה ללמד אותו

אני: לא, לא לא, דן מאד מאד יודע לגעת, הוא מדהים

המטפלת: זה משהו שהוא מאד יודע לעשות, לא רק מינית, הוא הפיל את זה עכשיו כי הוא כועס עלייך, הוא לא רוצה לגעת, לא זוכר לגעת, לא מקפיד על לגעת זה לא נכנס לו לריטואל של היום יום שלו כי הוא כועס עלייך, כי הוא לא מעוניין לעשות למענך את זה, מה שקורה לך שאת שומעת את העניין של הרצף ורצף מיני זה נופל לך על הטראומה שלך. את שוכחת לעשות את זה או לא מקפידה לעשות את זה בגלל שזה מקום טראומטי. ותזכורת חיצונית זה עובד כל עוד אין לי טראומה, בתחילת הטיפול אמרת שמאוחרי הסלע שלך יש חוסר אמון, רצף ואמון זאת בערך אותה מילה שיש רצף של דברים יש אמון, כמו תינוק שיכול לסמוך על אמא שלו שהיא תהיה שם בשבילו, איך הוא יודע שהיא תהיה שם, הוא בכה, עשה ככה והיא באה ועזרה לו. ואז הוא לא צריך להתריע בכל פעם מחדש כי מספיק שהוא קצת עושה משהו והיא באה והיא יודעת שהוא רעב, או משהו מציק לו בבטן ואז היא עושה מסג׳ ברגלים.

הרצף יוצר אמון, רצף הוא אחד הדברים הבסיסים להתהוות נפשית, אם האמא הזאת פעם תבוא ופעם לא תבוא, פעם תשקיע ופעם לא, פעם תתיחס לבכי ופעם לא, זה גובל בחולי נפשי, אנשים ממש מפתחים מחלות נפשיות סביב זה, הנפש הופכת להיות מופרעת. ואני באמת חושבת שהנפש של שניכם הופרעה, הייתה הפרעה בהתפתחות הנפשית שלכם בגלל שההורים שלכם לא עשו עבודה טובה בתקופה הינקותית,

אני חושבת שאצלך את אומרת שאמא שלך הייתה מאד דורשת, שתעשי שיעורי בית וכו׳ מצד שני היא הייתה מזניחה שאת אומרת את המשפט הזה אין כאן רצף. היה לך הרבה יותר קל עם אמא שרק דורשת, או רק מזניחה כי אז את יודעת שאין אמא.

מצד אחד היא הייתה מאד חודרנית, את מתארת את האלימות שהיא הייתה באה ובהנף יד זורקת לך את כל הדברים שעל השולחן, צעקות, להוציא לילדה קטנה את היד מהמקום זה מצריך המון אגרסיה, זה ממש מקפיץ אותי גם עכשיו רק מלחשוב על זה, תחשבי על העוצמה שצריך להפעיל על ילדה בשביל להוציא לה את היד מהמקום, את מתארת אישה שהיא לא צפויה.

אני: כן היא מאד לא צפויה

המטפלת: שאת אומרת שאמא היא לא צפויה זה אומר שאין לך רצף, אין לי רצף של אמא, זה פחד אלוהים לגדול עם דמות שאתה לא יודע איך היא תגיב, מצד אחד היא נכנסת לי לבטן, מה לא לאכול, לוקחת אותך לדיטאנית בגיל צעיר ומצד שני לא מכינה אוכל, זה פערים עצומים.

אני: לדעתי יש לה הפרעות אכילה לא מטופלות.

המטפלת: חופשי, יש לה משהו בנפש לא תקין, מאד לא תקין, אני לא יודעת מה את יודעת עליה או על סבתא וסבא ההורים שלה, יש משהו בנפש של אמא שלך שלא גורם לאמון וגם אבא עד שהוא היה נוכח זה כבר היה מאוחר מידי, הוא בדק מה הילדות שלו אוכלות?ֿ

אני: לא, זה לא משהו שהיה שישב על סדר היום שלהם (שקט ואז צחוק)

המטפלת: זה הדבר הבסיסי שיושב להורים על סדר היום. זה כמו לקחת כלב ולא לקנות לו אוכל!

מה שאני באה להגיד שדן דורש ממך משהו שמאד קריטי לו, לנפש שלו, הוא צודק, הרצף זה משהו נפשי שבונה ביטחון ואמון. הרי מה הוא אומר ״אני לא יכול להיכנס איתה למרחב מיני כי אין רצף, היא מפילה אותי בכל פעם מחדש.

אני: כן הרי בכל פעם שאני מצליחה להפשיר ממנו את הקרח, אני נותנת לו תקווה, הוא סומך עליי ואז אני מפילה אותו וחוזרים שוב לאותה הנקודה.

המטפלת: אבל את נמצאת במקום שלך שאין לך אמון, את לא בנאדם שגדל בסביבה של אמון לכן כשאת מבינה שאת פוגעת בבנאדם שאת הכי אוהבת ואני רואה כמה הוא קריטי לך, זה ברור לי שהוא אהבה עמוקה ברמות שאין כאלה וכיאלו אין לו הוכחות לזה ואת צריכה להגיד לו ״מאמי מה שאתה רוצה ממני זה מקום שאני נדפקתי בו בעצמי, אין לי אמון בדמיות ואני מפילה בכל פעם כי אין לי אמון״ כי הפילו אותך בכל פעם.

יש משהו בדן שמזכיר לך את אמא שלך, קודם כל הדומיננטיות, הוא חותך ומפלח בבשר החי, הוא מאד מאד אוהב אותך. וזה אולי מעלה יותר בניגוד לאמא שלך כי לא ידעת שהיא אוהבת אותך

אני: אני יודעת ודן גם מאד דואג לי, אני יודעת איך ההרגשה של להיות אהובה, שאוהבים אותי אבל התחושה שמישהו דואג לי זה משהו שאני לא מכירה.

המטפלת: זה משהו שמתקן לך את הבית שבו גדלת לכן דן הוא כל כך ייחודי לך נפשית ומצד שני הוא עושה לך את מה שאמא שלך עשתה לך, הוא צריך להבין את זה. שכמו שהיא נכנסה לך לתוך הצלחת והעליבה אותך ואז הוציאה לך את היד מהמקום היא הייתה ביקורתית מאד כלפיך, מאד מבהילה ומבעיתה. אני רק זוכרת את הסיטואציה שתיארת שהיא העיפה את כל השולחן זה פחד אלוהים זה ממש מפלח בבשר החי כמו שדן עושה לך וזאת טראומת ילדותך ואת הופכת להיות קפואה לגמרי.

אני: כן, גם לדן יש את העניין הזה שהוא לא סומך על אף אחד, אני חושבת שאצלי זה משהו שעוד קודם שאני מעולם לא סמכתי עליכם לדעתי.

המטפלת: אני חושבת שגם אצל דן זה ככה גם הוא לא סמך על אחרים, לילד אין מושג שלא ככה מתנהגים בעולם. סבתא שלך ידעה דברים

אני: כן, אבל סבתא שלי הייתה עסוקה עם אחות של אמא והילדים שלה שהיו לא בסדר, עם כל מיני הפרעות, פיגור, סכיזופרניה

המטפלת: יש שם הפרעות נפשיות קשות

אני: כן, זאת אחת הסיבות שאני לא מביאה ילדים, כנראה שזה בגניטקה. זה אחות של אמא ואולי עוד אחות נוספת, שלושת הילדים שלה ועוד נכדה של סבתא שלי.

המטפלת: מה היה שם בבית של אמא?

אני: הם לא מדברים על זה כל כך, סבא שלי נפטר שהייתי בת 10, הוא היה נגר ולא היה הרבה בבית ולא כל כך הכרתי אותו.

המטפלת: אני שומעת אותך היום ויוצאת ממך חוכמה מבריקה כמעט תמיד שדן לא כאן, לדן יש יכולות להשתיק כמעט כל אדם, מעבר לזה שהוא סופר חכם, הוא רהוט בשיח ואם אני לא מדייקת הוא מיד תופס את זה.

אני: כן לגמרי, הוא מריח את זה עוד לא שזה קורה.

המטפלת: הוא לא נותן לאנשים צ׳אנסים, הלקוח הזה אמר לו משהו והוא פסל אותו, אפילו אני לא תמיד נינוחה מולו כי צריך להיות מאד מדויקים לו.

אני: כל מה שלא מדיוק זה מאד קריטי עבורו

המטפלת: בדר״כ זה קריטי זה משהו שקשור לחוויה ראשונית, שדברים לא מדיוקים לנו, והרדר שלו קופץ בכל פעם שמישהו אומר או עושה משהו לא מדיוק, אני חושבת עליך שאת מגיעה מבית עם ערך עצמי לא גבוה ההפך.

אני: כן אני באיזשהו שלב בניתי לעצמי את הערך שלי, התחלתי להבין שמשהו לא בסדר ואז דרך סקס ומוזיקה התחלתי לעלות.

המטפלת: את לא יכולה להתחרות בדן על מוזיקה

אני: ברור שלא, אבל אני יכולה להבין אותו ובימים האחרונים שהצלחנו לדבר זה היה סביב מוזיקה וזה היה נעים, זה מפרה אותי לפעמים זה קצת חבל שלא מדברים על הפיל בחדר ומדברים על זה אבל בסדר בשביל להתקרב ואז נדבר גם על הפיל.

המטפלת: לא סתם דן מאוהב בך ככה כמו שהוא, כאילו זה לא ברור כמה את מבריקה, זה לא ברור שאת נמצאת איתו.

אני: לפעמים אני חושבת שיש בנו קסם מדהים שעובד ביחד

המטפלת: ביחד כן, אבל שיש קשיים את לא אוטומטית אומרת, רגע אני שווה.

אני: למרות שעכשיו אני כן עשיתי את זה, אחרי שהוא אמר לי את המילים הכואבות נורא.

המטפלת: אני צריכה אותך נותנת פייט, הוא מנסה להיות פחות פגיע מולך אז הוא מוציא מלא חרבות הוא הכי פגיע איתך, הכי זקוק לך בעולם, אם הוא יודע שיש מישהו בעולם שיכול לעשות לו טוב בעולם זאת רק את.

אני: אז איך הוא אומר לי מילים כל כך כואבות שהוא 70% בחוץ מהקשר איתי?

המטפלת: כי הוא רוצה לפגוע בך, הוא כל כך פגוע ממך, מה זה את 70% בחוץ בו כנס פנימה.

אני: קראתי את הדברים שלו מלפני שנה וזה בדיוק אותו המצב ולצערי זה גם היה לפני שנתיים ובטח גם קודם.

המטפלת: זה בגלל שהוא מאד זקוק לך, הרי העומס אדיר וכולם רוצים ממנו דברים, וזאת העבודה שלו והוא מדהים בזה והוא צריך למלא משאבים. ומי בעולם הזה יכול למלא משאבים רק את.

והוא זועם עליך כי את לא נותנת משהו שבקלות את נותנת אותו אבל זה לא נכון זה לא פשוט עבורך לתת את זה.

אני: עכשיו שביקשתי ממנו להזמין ויטמינים זה הרגיש כמו לזרוק את עצמי על משהו שלא קיים שם, ההפנמה הזאת הייתה מאד מפחידה.

המטפלת: הוא מתייחס אליך כאילו את האחראית הבעלתי לדבר הזה הוא אומר ״אני את שלי עשיתי, ישבתי בסלון סידרתי את האור, יזם מגע״

אני: הוא יזם מגע אבל אני לא יכולה להגיד שזה היה מספק וכל הדברים שהוא עשה זה כמו שאני מתאפרת לקראתו, אני קיבלתי בערך 20% מהמגע שהייתי צריכה, אני צריכה עוד 80% מגע.

המטפלת: אוו כל בטיפולים כאן, היה מגיע בנאדם אחד מתלונן על השני תמיד זה היה ככה ואני הייתי מנסה שאת תשמיעי את קולך וכל מה שהיית אומרת זה ״שדן צודק״ ״אני לא יודעת״ אבל רגע מה *את* צריכה זה לא היה עולה, עכשיו אתם לא אמא וילד, שקודם אמא עושה ואז הילד אתם שני בני זוג שווים כל אחד צריך לעשות בתוכו, הסיפור עם הרצף זה האמון שאין לך, לא בדן אין לך אמון, אין לך את זה בנפש. אני חושבת שגם הוא גדל בבית כזה לכן הוא דורש את זה ממך וגם את דורשת את זה.