אני עוד מתלבטת האם להכניס את הפוסט כחלק מהסדרה שהתחלתי או שאולי זה פוסט יוצא דופן, אחליט בהמשך.
אני עוד מנסה להבין בדיוק למה מאד לא נוח לי לכתוב את הפוסט הזה, משהו קצת הופך לי את הבטן בקטע לא נעים, אבל אני דווקא בגלל זה אני חייבת לעשות את זה.
הכל מתחיל באפיזודה שאני עוברת בשבועות האחרונים עם אבא שלי, שהכל צף ועולה, בכל שיחה איתו אני רואה איך אני יכולה בקלות רבה להתעצבן, לצעוק ולפוצץ הכל.
ומצד שני מזכירה לעצמי שאני לא ״ילדה רעה״ וזאת לא אני הבעייתית כאן בסיפור אלא בעיקר ההתנהגות הנוראית שלו.
אני חושבת שהכי נכון שאתחיל את הפוסט מהזיכרונות הראשוניים שלי איתו.
ועכשיו אני מבינה כמה המון מודחק, אני מנסה לעבור על הזכרונות הראשונים שלי והוא לא שם. למעשה אני לא מצליחה לזכור כלום לפני גיל 12.
החלטתי לעבור על התמונות שלי מאז וקפץ לי זכרון מגיל 4 בערך שהיה חורף ואבא שלי היה מכניס את התנור גז והענקי לתוך חדר המקלחת ונזכרתי שפעם נשרפתי מהתנור והגענו למוקד.
ואני זוכרת שכמה פעמים חלקתי איתם חלומות, לאן הייתי רוצה להגיע ומה הייתי רוצה לעשות והוא תמיד היה מוריד אותי מזה.
זה פשוט מדהים אותי שאין לי זכרונות ממנו לפני שהייתי בת 12, לכן אתחיל מכאן,
כאמור סביב הגיל הזה התחלתי להתפתח מינית והיו לי הרבה שאלות בנושא, אמא שלי תמיד הייתה עסוקה ולא סבלנית או רגישה מספיק אז הרגשתי לנכון לפנות אליו אבא שלי.
כדי לקבל מידע, התחלנו לדבר ודי מהר לא הייתה מבוכה וקיבלתי מענה וזה היה די טוב עבורי, ראיתי בו סוג של חבר.
הוא כמנגד היה חולק איתי את הבעיות שלו עם אמא שלי אבל אז לא ייחסתי לזה חשיבות רבה אז.
אני זוכרת שהוא עזר לי לקבוע תור לרופא נשים כאשר היה לי החבר הראשון כדי לקבל מרשם לגלולות והוא אף דאג לקנות לי אותן.
ואיכשהו בגיל הנעורים כן היה לי אבא שהיה די נוכח בחיי, הייתי משתפת אותו ומרגישה מאד קרובה אליו.
למרות היחסיים הטובים איתו האווירה בבית הייתה טעונה, קשה ולא נעימה. ויצא שכבר שהיה לי החבר הראשון הייתי הרבה מחוץ לבית.
אני זוכרת שבגיל 15 לא קנו לי פלאפון אבל היה לי קו טלפון פרטי ואני זוכרת שהיה חודש שעשיתי חשבון טלפון רציני והיה לנו ריב גדול סביב זה והיה לי ממש קשה לשלוט בזה, אני לא זוכרת איך זה נפתר אבל אחרי כמה שנים היה סיפור דומה עם חשבון פלאפון, ובזמן שלכל החברות שלי היה פלאפון מנגו שאפשר רק לקבל שיחות אני קיבלתי טלפון שגם יכול להוציא שיחות וגם אז היה ריב מטורף בנינו סביב חשבון הטלפון.
בעקבות עבודת קיץ שעשיתי הוא גם פתח לי חשבון בנק והביא לי כרטיס ויזה ולא הסביר פעם אחת (עד היום למעשה) איך מתנהלים חכם עם כסף.
בגיל 17 היה לי את חבר אחר ואז היה בנינו מחלוקות סביב האוטו, שאני אאסוף אותו מהעבודה ומנגד מלא פעמים האוטו היה נתקע לי באמצע הדרך כי הוא היה ישן ועם מלא בעיות או שהוא היה משאיר אותי ללא דלק, או שהוא היה נוסע והאוטו היה נעצר באמצע הדרך כי לא היה דלק והיינו צריכים ללכת לתחנת דלק כדי להביא דלק בבקבוק. כמה שזה נוראי מילא אם זה קורה בטעות אבל שזה בכוונה זה נוראי ובעיקר מטומטם.
אני זוכרת שבכל פעם שהיינו הולכים ביחד לעשות קניות בסופר, הוא היה לועג לזה שאני לוקחת מיד שמפו ומרכך לשיער, או שהוא היה לועג על דברים שאני לוקחת כי למה צריך לקנות מנה חמה וכו׳ - אולי כי אין אוכל בבית.
בגיל 20 כבר עזבתי את הבית ולמעשה לא חזרתי מאז. אז הייתה שוב סאגה איתו סביב האוטו ודוחות חניה שצברתי אחרי שבפעם הראשונה שקיבלתי דוח הוא אמר לי לזרוק אותו ואז הצטברו מלא דוחות והרבה ריבים עד שלבסוף שילמתי אותם בעצמי ועד היום הוא מידי פעם אומר שהוא שילם אותם.
הריבים איתו היו בלתי נסבלים, כל הזמן הוא צודק והוא בסדר ואני לא בסדר, אני הבעיה.
אף פעם אי אפשר היה לדעת על מה הוא יחליט שוב לריב, לא פעם הוא היה מוציא משהו מהאוב ומתחיל לריב על זה שוב.
אני זוכרת שפעם אחת לא יכולתי לסבול את זה ויצאתי מהרכב תוך בזמן שהוא עמד בפקק וכמה ימים לאחר מכן החלטתי שלא לבוא לארוחת חג.
בגדול מאז שעזבתי את הבית היחסים איתו די קפואים, מידי פעם הוא מבקש משהו, אני עושה והוא לא אומר תודה או מביע איזשהי הערכה לרוב יהיו לו הערות עם מבט חמוץ או תלונות.
ומידי פעם אני מבקשת משהו ואז מתחילה מסכת מייגעת של האשמות, סיסמאות ריקות מתוכן וכו׳.
אבא שלי טוען שאני עזבתי את הבית כבר בגיל 16 והוא לא יכל ללמד אותי את מה שצריך לדעת לחיים אבל עכשיו אני רואה בבירור איך הוא הרבה לפניכן כבר לא היה שם בשבילי.
