החיים על סף תהום

אז אחרי שניהלתי את השיחה הזאת בראש החלטתי לכתוב אותה

״אמא את זוכרת את הפעם שהייתי בת 3 או 4 והתיישבתי על התנור באמבטיה, בהתחלה זה אולי קצת מצחיק ואולי קצת ממבוכה אבל התמונה הגדולה יותר היא שיש כאן ילדה קטנה שנפגעת פעם אחר פעם מההורים שלה ייתכן ובטעות וייתכן יותר בחוסר תשומת לב.

אני בוודאות זוכרת איך לימדת אותי להעיר את העכביש בתפיחות קלות עם עלה יבש או מקל זעיר על הקורים, ויותר מזה אני שומעת בראש את הצעקה שלי אחרי שקיבלתי את הכוויה ואני מרגישה בגוף את הכאב ומצד שני אני לא זוכרת שאבא אמר לי להיזהר מהתנור כי הוא חם״

אח״כ הילדה הזו גדלה, והיא גדלה ללא גבולות שהיא יודעת לשים לעצמה ורק שהמצב  מוגזם באמת אז מגיע הגבול.

בנוסף היא פוגעת קודם כל בעצמה כי זה הכי זמין וקל ואז ובאחרים ובעיקר מתי שהם הכי פגיעים כי אז הם צריכים אותה אבל כמו שאתם פגעתם שהיא הייתה צריכה אתכם כך גם היא פוגעת בנקודות האלו.

למעשה כאשר המילים האלו עלו בראשי עוד לא ניהלתי שיחה עם אימי על כך ולפני כמה ימים כן הצלחתי לנהל את השיחה הזאת על החלק הראשון והיא לא צחקה והטון שלה היה רציני כאשר שאלתי אותה על המקרה אולי הרגשתי ממנה אי נעימות מסוימת הרי בכל זאת הבת שלה שואלת אותה שאלות עמוקות ממקומות שכנראה שתינו הדחקנו.