החיים על סף תהום

אני מתארת מחשבה מחרידה שבזמנו הייתה נמצאת אצלי בתודעה

אני:  ״בערך באזור גיל 18 שהייתי נוהגת הייתה לי מחשבה נוראית שבנס היא לא קרתה, והיא הייתה מה יקרה אם אני אתקרב עם הרכב למעקה הבטיחות בכביש, המחשבה הזאת הייתה מגיעה שאני לבד באוטו. זאת לא הייתה מחשבה של התאבדות אלא בדיקת גבולות בעיקר -״מה יקרה אם״.״

המטפלת: ״וואו, זה לבדוק גבולות של העולם, ומה עצר אותך?״

אני: ״אני לא ממש זוכרת מה מנע ממני לעשות את זה, אבל טוב שכך״

המטפלת: ״זאת את שעצרת את עצמך?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״שאת אומרת להטות את הרכב לצד, מה בדמיון שלך קורה?״

אני: ״אני עושה תאונה, בכך שדחפתי את האוטו לשוליים.

אני חושבת שהייתי מאד מושפעת מסרט (פייט קלאב) שמאד עורר אותי ואולי במקום מסוים יש הקלה מסוים והבנה של העולם בצורה שהיא יותר חתרנית״

אני מעדכנת את המטפלת ששמתי לב שלא דיברתי עם ההורים שלי כמעט שבועיים, כי אני לא התקשרתי והם לא מתקשרים על דעת עצמם אם הם לא צריכים משהו.

המטפלת: ״למה לא? לשאול מה שלומך וכו׳״

אני: ״אני כן עושה את זה אבל הם פחות.

עם אבא שלי אני בקושי מדברת, אין לי תקשורות איתם כל כך.״

המטפלת: ״ובהודעות?״

אני: ״אם אבא שלי זה לא עובד, אני לא יכולה להגיד שאני מרגישה אותו נוכח בחיים שלי, הוא קיים שם כי הוא אבא שלי״

המטפלת: ״הוא קיים לך בהרבה מקומות״

אני: ״בעיקר בקול הפנימי בראש״

המטפלת: ״באיזה סיטואציות?״

אני: ״בעיקר בכל הנוגע להתנהלות כספית, -״למה אני מבזבזת ככה״ ולפני כל קניה יקרה יש לי פחד שהוא יגיד לי שזה לא בסדר.

היו לי כמה תובנות בימים האחרונים לגבי כל מיני לגבי התנהלות כספית, ביטול דמי כרטיס אשראי, קניה של מכונת כביסה, חשיבה רחבה של הקניות לבית וסידור המקרר בהתאם שבדברים האלו הוא יכל לעזור ולהגיד לי לגבהים אבל הוא מעולם לא אמר כלום ובכל פעם שדיברנו על זה רק היו לו אמירות חסרות תועלת.״

המטפלת: ״זה לא דברים שבאו לך מהבית, את היית צריכה לגלות אותם לבד כאילו גדלת בבית שלא מחובר לעולם ויש לך אמירות פנימיות קשות כלפי האנשים שהיו אמורים להעביר מסרים על העולם״

אני: ״הייתה לי שיחה עם אחותי לפני כמה ימים שהיא אמרה שהיא לא מבינה למה אני כועסת על ההורים שלנו שהם לא החזירו אותנו מהגן/ בי״ס ואמרתי לה שזה לא שאני כועסת על זה, אני כועסת שבכל רגע שאפשר הם מתנערים מאחריות הורית שלהם כלפיי. שהיום בשביל לקבל עזרה אני צריכה לבקש כמה וכמה פעמים לעבור מסכת השפלות וכו׳ ורק אז אולי אקבל עזרה״

המטפלת: ״ותוך כדי השפלה הוא העליב, ביטל את החשיבה שלך, ביטל את האופן פעולה שלך, שפט אותך לרעה.

שאני מקשיבה לך ואני שומעת על הצורך שלך השפלות במיניות ונורא ניסיתי להבין עד כמה את זקוקה לזה?״

אני: ״מאד זקוקה, הכאב והשפלה שאני מעניקה זה תנאי הכרחי בשבילי להגיע להנאה, אם לא יהיה לי את זה אני לא אצליח להינות באמת להנות״

המטפלת: ״את מבינה שזה משפט שלא כולם יגידו אותו?״

אני: ״בטח אפילו אנשים בדס״מים לא בהכרח יתחברו לזה״

המטפלת: ״ומה את חושבת על זה?״

אני: ״שעד לא מזמן לא הייתי בטוחה בזה בכלל שזה חלק מהותי מה הנאה שלי.

לפעמים אני חושבת על זה שיש לי פנטזיות מאד קיצוניות שחלק מהן קיימות לשם הפנטזיה ללא רצון להגשים אותן וחלקן עם כוונה ברורה להגשמה ואני שלמה עם זה. למשל הייתה לי פנטזיה שאני נועלת את ונוס ולא מאפשרת לו לגמור אף פעם, זאת פנטזיה שאני מפנטזת לשם העוררות והחשק אבל ללא כוונה באמת להגשים אותה״

המטפלת: ״שאת מפנטזת אותה מה זה עושה לך?״

אני: ״עוררות גדולה״

המטפלת: ״את אומרת לעצמך ולונוס את המשפטים האלו, לשם הגברת העוררות, לא כי ברור לך שאת הולכת לעשות לו ככה״

אני: ״כן, זה מסוג הפנטזיות שלא יוגשמו״

המטפלת: ״וזה ברור לו גם?״

אני: ״אני חושבת שכן״

המטפלת: ״זה בדיוק מה שאמרתי לכם פעם, שהנפש אמורה לפנטז על כל מיני דברים גם אם זה לא בר ביצוע או שאת יודעת שאת לא באמת רוצה עד כדי כך להשפיל אותו, את אוהבת את ונוס ואת תעשי את זה במידה הנחוצה לשניכם ולא תעשי את זה מעבר לרמה הסבירה עבור שניכם.

זה כבר אומר שהפנטזיה שלך עם גבולות, כי בפנטזיה תעשי מה שבא לך אבל במציאות תעשי עם גבולות, זה הבדל מאד משמעותי. זה כמו הדוגמא שנתתי שלא תרצי לשכב עם החבר הכי טוב של בעלך״

אני: ״נכון, גם לי יש אנשים שלפעמים אני מפנטזת עליהם אבל לא רוצה באמת להכניס מיניות למרחב איתם. ויש פנטזיות שאני מפנטזת כדי להגשים אותן״

המטפלת: ״אם הפנטזיות יושבות לך בנחת עם הגבולות האישים, הזוגיים והפואנטה היא להבין שאם עושים ככה יקרה ככה, כלומר שיש השלכות. אי אפשר סתם לזרוק משהו ולצפות שיקרה משהו אחרת.

אם עכשיו תקפיא בשר במקפיא בלי לחלק אותו אז לפעם הבא שתצטרכי כמות קטנה לא יהיה לך, ולהבין שאולי היה יותר נוח להקפיא ישר את הבשר ולא להתעסק איתו אבל לא אני רגע שניה אעמוד ואסדר מנות, כלומר יש פעולה שאני צריכה לעשות״

אני מספרת שביום שלישי אירחנו חברים ושזה עזר לי כדי להתגבר על החרדות החבריות שיש לי

אני: ״פעם שהייתי יוצאת זה פחות היה מורגש״

המטפלת: ״אולי גם בגלל השימוש בסמים״

אני: ״גם אבל דברים כאלו עברו יותר בקלות״

המטפלת: ״נראה שאז התנהלת באיזשהו מקום ללא התחברות לעצמך״

אני: ״לא נראה לי, בהתחלה שנכנסתי לעולם הזה הצלחתי למצוא מקום של מה שהייתי רוצה להיות, איך הייתי מדמיינת את עצמי והחיים שלי וכך בניתי את עצמי״

המטפלת: ״על סמך מה ידעת מה את רוצה להיות?״

אני: ״רציתי להיות בחורה נועזת, מגניבה עם מעגל חברים, עם מיניות משוחררת ובזוגיות מרשימה.

כי הקולות שהיו לי בבית ובסביבה היו מאד מדפרסים, ההורים, הבית ספר וגם החברות.

הייתה לי סביבה מאד לא טובה, לא פלא שהמצאתי לעצמי עולם פנימי מאד עשיר.

ואם אני חושבת על זה לעומק, שאם אז הייתי יכולה מאד בקלות לעשות החלטות שלא היו טובות עבורי ויכול להיות שהיום הייתי במקום מאד קשה, שלא באמת הייתי רוצה להיות שם״

המטפלת: ״כלומר אם היית עושה החלטות לפני הסביבה אז את לא היית אוהבת את מה שהיה יוצא. את ממש הדרכת את עצמך, הוצאת את עצמך בחיים למקום טוב יותר״

אני: ״אני זוכרת שהיה לי אישיו ללבוש מכנסיים קצרים וחצאיות קצרות ולדעתי עד הצבא לא לבשתי, כי אני שמנה, כי אני לא יפה.

ואז שהכרתי את ונוס וכן החלטתי ללבוש חצאיות קצרות וכו׳ וזה עשה לי טוב״

המטפלת: ״המבט של ונוס גרם לך להרגיש משהו אחר שלא הרגשת בבית, עם החברות ובסביבה שלך.

המבט שלו הדביק בך עצמך הרבה יותר חיובי.

מתי בעולם מישהו יכול להיות בעיני עצמו עם ערך שווה? שמישהו שהוא מעריך מסתכל עליו בגאווה״

אני: ״היום אני כן יודעת שסבתא שלי מסתכלת עליי ככה. הסבתא השניה הייתה יותר ביקורתית״

המטפלת: ״גם לאחותך היא התנהגה ככה?״

אני: ״לא , כי בהתחלה אחותי הייתה ילדה די טובה והיא הייתה רזה״

המטפלת (סופקת כפיים) : ״אז בגלל זה היא פחות ספגה ביקורת?״

אני: ״כן נראה לי״

המטפלת: ״לפעמים זה קשור לדברים הכי לא קשורים, יש מצב שנולדת הזכרת חיצונית למישהו משהו, יש מישהו שנראה ככה כמוך במשפחה?״

אני: ״לא ממש, אני ואחותי קצת דומות אבל זה איזה שילוב בין הצבעים של אמא לתווי הפנים של אבא״

המטפלת: ״את מכירה את סיפור הלידה שלך? מה קרה שהביא אותך לאמא שלך, באיזה מצב היא הייתה״

אני: ״אני יודעת שהיא הייתה מאושפזת 4 ימים בבית חולים עם צירים עד שנולדתי״

המטפלת: ״יש מצב שהיא שנאה אותך, כי בגללך היא סבלה.

אמא שלך היא קצת מופרעת, היא אומרת דברים קשים, היא עושה דברים קשים״

אני: ״היום היא הרבה יותר רגועה״

המטפלת: ״תחשבי שזאת לא האישה שילדה אותך.

האישה שילדה אותך היא ביקורתית מאד, אלימה״

אני: ״אני חושבת שהיא הייתה גם בודדה, היא אמרה שאבא היה פחות מעורב והיא הייתה די לבד״

המטפלת: ״תחשבי על זה, אישה צעירה עם ילדה ראשונה שאומנם היא הייתה מורה אבל כלפי הילדים שלה היא לא הייתה איזה אמא למופת.

אלו לא דברים שפתאום נוחתים, הרבה דברים הצטברו.

ללדת ילדה זה מפחיד והיא מרגישה בודדה ואולי חמתה הייתה ביקורתית כלפיה״

אני: ״אני כן זוכרת שסבתא שלי השניה כן הייתה נוכחת בשנים האלו בחיי״

המטפלת: ״אז יכול להיות שאמא שלך לא תפקדה טובה, יש מצב שסבתא נתנה לך חום ואהבה, לי נשמע ככה שהיא הייתה בדיכאון אחרי לידה ולא טיפלה בעצמה שהיא הסתכלה עליך ולא אהבה אותך.

אני בטוחה שאמא שלך הייתה במצב רגשי לא טוב וזה שסבתא הייתה צריכה להיות שם הרבה זה מוכיח את זה.

אם תנהלי איתה שיחה אולי תדעי מה היה לה בינה לבין אבא שלך, בינה לבין המקצוע שלה, בינה לבין העולם, מה היה המצב שלה שהיא נכנסה להריון, מה היה בלידה, שהיא ראתה אותך בפעם הראשונה מה היא חשבה, אולי היא חשבה -״מה זה הבת שלי לא דומה לי בכלל״, ומה שקורה הורה עובר עם עצמו תהליך והיא לא עברה כלום אנחנו יודעים את זה וגם אח״כ שהיא הייתה מעיפה דברים מהשולחן, זה לא אדם שמנהל עם עצמו שיח, -״רגע אני לא יכולה להשאיר את הבנות שלי בלי אוכל וכו׳.

ואני רוצה להבין כי המבט שיש עליך מגיל קטן בהתאם לאיך שהתנהלת בעולם, עד שהגעת לצבא ואח״כ שפגשת את ונוס.

בצבא בפעם הראשונה פגשת אנשים שהסתכלו עליך במבט אחר וכאשר הכרת את ונוס הוא הוסיף מבט מתפעל״

אני: ״אני יודעת שעבורי השירות הצבאי היה משמעותי״

המטפלת: ״את יצאת מהסביבה שלך, של הבית שבו גדלת״

אני: ״הסביבה שלי הייתה מאד רעילה ולא טובה, היו לי פנטזיות שטסנו הרבה לחו״ל, שהמצב שלהם הרבה יותר טוב כלכלית״

המטפלת: ״מה את מקבלת שלא קיבלת?״

אני: ״יותר חוויות כמו שילדים חווים, בילויים משותפים.

גם כילדה קטנה אני לא זוכרת שהיו הרבה כאלה״

המטפלת: ״ואת תמיד חשבת שזה עניין של מצב כלכלי?

אני לא בטוחה שזה רק עניין של כסף לא היה את המשהו המשפחתי החם שמשפחה אמורה לתת.

כי אפשר ללכת לטייל ברגל בפארק עם תפוח מהבית ולקנות גלידה בקיוסק לא צריך הרבה אמצעים כלכלים בשביל זה, רק שיהיה חום ונעים, קרבה ורצון.

את זוכרת בית מלא ריבים, צעקות מלא ביקורתיות. אני לא בטוחה שאחותך חוותה את הבית ככה, לדעתילהישפחותענייניםעםההוריםכמושישלך״

אני: ״כן, היא גרה שם עד גיל יותר בוגר ממני.

אני ידעתי עוד במהלך הצבא שרציתי לעזוב את הבית ודיברתי עם חברה וחשבנו איך נעשה את זה ואחותי בכל זאת נשארה שם עד גיל 25 /26״

המטפלת: ״זה משמעותי. הרבה פעמים חיפשנו איזה פגיעה מינית שקרתה לך, זה לא שאני שמה את זה בצד, אבל קרה לך שם משהו חמור ואני לא יודעת אם זה ברמה של פגיעה מינית, כי כמו שאני מכירה נפש לא בהכרח הדבר החמור שקורה הוא הפגיעה של האונס״

אני: ״נכון כי יש הרבה דברים נוספים שנפגעים על הדרך כמו חציית גבולות, כמו אי שמירה ואלו כן דברים שאני באה איתם בוודאות״.

המטפלת: ״איזה חכמה את, תראי איזה אמירה. את אומרת שאם קוראת פגיעה מינית היא לא קוראת out of nowhere, היא קוראת כי לא הייתה שמירה, כי הייתה חציית גבולות ולא היה סדר, כי מישהו הזניח, כי יש מצב שחווית חוויה קשה שהנפש שלך מחפשת סדר - את רוצה להבין למה את ככה, את שואלת שאלות מאד הגיוניות והתשובה שלך היא שלא היה שם אף אחד שילמד אותי, שלקח ברצינות את החלטה שהוא הביא ילד לעולם, שאת אומרת שבך התעסקו מאד עם הגוף ואחותך פחות.

יכול להיות שנולדת, היית תינוקת קצת יותר מלאה, עכשיו תינוקות הם מלאים ואני לא סומכת על הפרשנויות של אמא שלך, יכול להיות הדיכאון לאחר הילדה, זה שהיא הייתה לבד, זה מסר של אדם מדוכא.

הרי היא לא האמא הראשונה שילדה ועבדה ויש הרבה אנשים שעושים את זה אבל החוויה של הבדידות היא חוויה פנימית. ואני מתארת לעצמי שאם אבא לא היה חוזר הביתה אחרי העבודה ומזניח את אישתו עם הבת שלו אז היה לה המון זעם.

יש מצב שהוא היה מאד דבוק לאמא שלו ולא ידע לנווט טוב את המשפחה החדשה שלו״

אני: ״גם נראה לי שהוא לא היה שם גבולות לאמא שלו ולא היה חוזר הביתה או נשאר בבית אחרי העבודה.

אני גם לא זוכרת שהיו לאמא שהיו לנו חברים בגילים שלי בערך, כמו חבריות של האימהות בזכות הגנים וכו׳

המטפלת: ״את אומרת שבא לך לדבר עם אמא, אני חושבת שיש לך צורך הגיוני ואת בכיוון נכון, את רוצה להבין מי זאת האישה שילדה אותך וטיפלה בך בשנים הראשונות ולמה הייתה צריכה עזרה מאסיבית״

אני: ״יכול להיות שגם סבתא שלי היא כזאת שנותנת הרבה עזרה ולמעשה לאמא שלי יחסית די פחות בהשוואה לאחים שלה. אבל שאני נולדתי אז יש פער של שנתיים עד לנכד הבא אחריי ואז נראה לי שסבתא הייתה הרבה איתי, בזמן שהיה לה עוד בית, עבודה ומשפחה לתפעל.״

המטפלת: ״אני רוצה להבין מה זה עוזרת לטפל?

אני: ״אני חושבת שאחרי הגן שהיה מול הבית שלה, סבתא הייתה לוקחת אותי אליה ואז היו מחזירים אותי הביתה וככה כל יום״

המטפלת: ״שאני מחברת את הכל, זה נראה שהיא שנאה וסבלה ממך ולא הסתכלה עליך במבט אוהב, שיש לה משהו כלפיך מלא בזעם והיא לא ידעה לבטא.

וזה מתחבר למקום הסדיסטי שלך שאת פוחדת לפגוע באנשים שיקרים לך.

אמא שלך הייתה אמורה להיות רכה ועדינה כי ככה מתנהגים עם תינוק, שתביני שגיל 3 היא הוציאה לך את היד מהמקום, זה מאד חמור ברמת ההתנהגות האימהית משהו מבפנים שם אצלה היה מוזן בכמויות של זעם, שנאה ודברים קשים והיא רואה בך כילדה שמנה, לא יפה.

היא לוקחת אותך למקומות שיתקנו אותך. את לא דומה לה, אני מרגישה שזה לא מודע היה לה.

ואת נורא מפחדת שתגיעי בונוס כמו שפגעו בך

אבל את יכולה להיות הורה טוב לעצמך ולמה שחשוב לך.

את לא קיבלת good care, שאמרת שאת היית נועלת את הבת שלך, זה משפט שיצא לך מהלב״

אני: ״כן כי לי לא היה אחד שישמור עליי.

היום חשבתי על זה שבפעם הראשונה שהלכתי לרופא נשים הלכתי לבד, היא לא הייתה שם אף פעם, זה ממש מוזר ולא תקין״

המטפלת: ״חשוב לי שתדעי שאת מאד חכמה ואת חיברת דברים ונופלים אסימונים.

אני חושבת שסבלת בלי שזה הגיע לך, נולדת לאישה במצב נפשי מסוים, במצב זוגי מסוים, חווית מבט משפיל וזה נכפה עליך״