ההצפה של הטראומה בשבועות האחרונים שאבה לי את כל הג׳וס מהמיניות
כמו מחסום אדיר שאני לא מצליחה לדחוף אותו
ואני מבינה שהתהליך לפירוק הוא חפירה איטית ועמוקה.
וזה קשוח כי זה כולל את:
השיחות הכואבות בראש
התחושות שאני מכניסה לעצמי ולא מצליחה להוציא את עצמי משם.
פרשנות לא נכונה ואז שרשרת של מחשבות ומעשים לא מעולים.
ההצפה הרגשית של הרגשות הלא מעובדים.
אתמול דיברתי עם אימי והיא אומרת בטון עם קצת זילזול ״הק׳וצרית שלך לכלכלה״ ועצרתי אותה ואמרתי ״שהיא לא ק׳ווצרית היא פסיכותרפיסטית, כמו החברה שלך x, מטפלת מינית מוסמכת כי שם יש לי את הבעיות במהויות שאני לא מצליחה לפתור.״
החשקים המיניים שלי בשבוע הראשון הם ממש נעלמו כלא היו.
בשבוע השני כבר לפעמים הרגשתי את החשקים באים והולכים לפרקים
והשבוע לפרקים אני מרגישה את עצמי בוערת אבל אני לא מצליחה לדבר, לבטא, להגיד קצת אילמת בקטע הזה וזה קשה כי אני רוצה להתגבר על המכשול הזה ולהצליח לבטא את עצמי.
אני לא אוהבת את עצמי בצורה הזאת שאני לא מחוברת למיניות שלי
אני בעצם מדחיקה ממני אהבה, הנאה גדולה, ביטוי עצמי, יכולת נתינה וקבלה, שיחרור והמון עוצמה
ואני חושבת שאם כל התהליך שאני עוברת לאחרונה אלו הדברים שאני מאחלת לעצמי
ובעיקר לא לוותר לעצמי על המיניות.