סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

סערת הרגשות הפרטית שלי
לפני חודש. 3 באפריל 2024 בשעה 3:43

מעבר לרצון, משיכה ואהבה 

אני מבינה שאני צריכה להכאיב לאהוב ליבי.

הסיפוק שאני חווה שאהובי צועק מכאב הוא עצום.

הכאב שאני מעניקה הוא מעבר לכאב פיזי הוא גם כאב נפשי.

אני מרגישה את פרץ האנרגיה שמתמלאת בגופי ברגע שאני יודעת שהפכתי את ליבו של אהובי והטחתי אותו בקיר.

אם אני מתעלמת ומדחיקה את הצורך שלי הוא ימצא דרך אחרת להתבטא.

אני מבינה שהצורך הזה עמוק היה שם כל הזמן, חשבתי על הדייטים הראשונים שלי עם ונוס ועוד כל מיני שלקחו חלק בחיי אם רובם נשכתי.

וזה מתחבר למה שהגננת שלי עד גיל שנתיים אמרה לי שנשכתי ילדים בגן.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - שכרון כח?
(לא אומרת, שואלת. בשבילי זה חלק מהעניין. לא כולו אבל רכיב דומיננטי).

אני אומרת - סבבה והכל, אפשר להטיח, בלאו הכי זה קורה גם כשלא מתכוונים. העיקר זה להרים אחר כך. מי שרוצה לדקור פעם אחת, שיהנה. מי שרוצה לדקור הרבה פעמים - שילמד לחבוש.
לפני חודש
תהום - ברור זה חלק בלתי נפרד מהאחריות.
אבל לפני שמתעסקים באיך? ומה? צריך להבין מהו הלמה?
לפני חודש
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - את בטוחה? חייבים בסדר הזה?

בקורס של מד"א מלמדים הפוך - קודם לחבוש את הפצועים ורק אחר כך לחקור איך זה קרה.
לפני חודש
תהום - יכול להיות אבל במד״א מתמודדים עם מצב קיים, בנאדם פצוע וצריך לטפל בו.
כאן זה אחרת כי מדובר בדחפים שמשתוקקים לצאת החוצה בדרך כלשהי ואני מבררת עם עצמי מהם הדחפים.
לפני 3 שבועות
deepThinker - הזכרת לי כשהייתי ילד נכנסתי לחנות הלבשה תחתונה ומיששתי חזיות ותחתונים עד שביקשו ממני לצאת. והיום יש לי אליהם חולשה.
לפני חודש
תהום - זה בהחלט יכול לענות על הרבה שאלות.
לפני 3 שבועות

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י