החיים על סף תהום

מספרת על הסופ״ש האחרון

הבילוי בפיקניק, ההתמודדות מול החרדה החברתית, שלא ברחתי לפלאפון ולא לאוכל או שתיה.

על היכולת לפתח שיחות עם אנשים זרים.

המפגש עם הבחור בשישי, על הלקחים שהפקתי מהחוויה, על היכולת להפיג את תחושת הכישלון מהחוויות האחרונות.

 

אני: ״עשינו המון תיאום ציפיות״

המטפלת: ״שלושתכם ביחד?״

אני: ״זהו שלא, אני מול הבחור אבל לא מול ונוס וזאת אחת הטעיות שלי״

המטפלת: ״למה?״

אני: ״אולי כי אני לא יודעת לעשות את זה שלושתנו ביחד״

המטפלת: ״איפה היה תיאום הציפיות?״

אני: ״בעיקר בהתכתבויות מול הבחור״

המטפלת: ״למה לא בבית שנפגשתם כולכם ביחד?״

אני: ״זה אחד הלקחים שאני מפיקה לפעם הבאה״

המטפלת: ״אבל זה משהו שונוס דיבר עליו פה כבר כמה פעמים״

אני: ״אני יודעת, חשבתי שבגלל שדיברנו על זה מלא בעבר ותוך כדי הסקס אז בגלל זה חשבתי שהדברים מול ונוס סגורים״

המטפלת: ״שאת לקחת לתשומת ליבך את הדברים שהוא ביקש והוא לקח לתשומת ליבו את הדברים שאת אמרת וחשבת שזה מספיק״

אני: ״כן, אבל אני מבינה עכשיו שהייתי חייבת להדק דברים יותר טוב״

המטפלת: ״ונוס לא אמור לפגוש את הבחור איתו הוא אמור לחלוק מרחב מיני״

אני: ״אני צריכה לברר את זה יותר לעומק,

אני יכולה לחלק את החוויה הזאת לשנים.

1. כל מה שלמדתי לפעם הבאה

2. כל מה שחשבתי לעשות והצלחתי.

מיום חמישי שקבענו את השלישיה כל הזמן אמרתי לעצמי שלא משנה מה קורה לא לנטוש את ונוס, תדאגי לחזור ולהרים אותו.

אחת הבעיות שהעיקריות שלא היה ביני ובין ונוס סקס בשבועיים האחרונים שקדמו לזה וזה קצת מוזר ממצב שאין כלום לקפוץ לשלישיה.

ועוד בעיה גדולה שבמהלך הסקס עם הבחור לא שאלתי את ונוס האם הוא בסדר, רק הסתכלתי עליו אבל זה לא מספיק.

המפגש גם היה קצת ארוך מידי לטעמי, כאשר הוא הגיע אז דיברנו קצת והרגשתי שאם אני לא מזיזה עניינים לא תהיה התקדמות וכך אני הובלתי את כל הערב, כן נהלתי מהלכים ושרציתי לסיים את הערב סיימתי.״

המטפלת: ״זה לא בסדר, האחריות שלך היא לא רק לראות אותו ולחשוב שאת יודעת שהוא בסדר, את צריכה לשאול אותו שהוא גם ירגיש שהוא חשוב כאן״

 

 

 

המטפלת: ״זה לא היה סקס מדהים?״

אני: ״לא, זה היה בסדר ובעיקר ההתנסות לחזור להפעיל את השריר.

התרגשות מהמגע האחר״

המטפלת: ״זה ריגש?״

אני: ״כן, והדבר שהכי ריגש אותי באקט עצמו שונוס מלקק לי את התחת והבחור עושה לי ביד וזה היה קצר מידי לטעמי״

המטפלת: ״למה זה היה קצר? אם זה היה מאד מרגש אז למה זה תאם לכמות הזמן שרצית.

שאני מקשיבה לך את לא מובילה את זה לאיפה שאת צריכה״

אני: ״יכול להיות לא הרגשתי שיש מספיק זרימה בין כולם, ונוס לא היה כמעט בעניין״

המטפלת: ״אני לא בטוחה שהוא לגמרי בעניין של זה, הוא אפילו לא מעז להגיד את זה, בזמנו הוא אמר שהוא מוכן לעשות את זה בשבילך, לא שמעתי אותו אומר שגם הוא צריך את זה״

אני: ״זה דווקא לא נכון, דיברנו על זה והוא אמר שזה גם חלק מעולם הפנטזיות שלו שהוא מפנטז על שלישיות כאלה אבל שיהיו חלק מסיפור שלם ולא סתם משהו נקודתי״

המטפלת: ״אז למה הוא לא פעיל?״

אני: ״זה קשור לרצף המיני שלא היה בנינו, אולי פגישה של שלושתנו קודם״

המטפלת: ״הוא מגיע למיטה של ונוס זאת גם המיטה שלך וצריך להבין שיש פה שניים בעלי אותו מעמד ואחד במעמד אחר.

אז אם יש שנים בעלי אותו מעמד ורק את מפעילה ופעילה אז מה המעמד של ונוס.

אבל למה הוא לא אומר?״

אני: ״הוא דווקא אמר, ומצד שני כבר היו יותר מידי כישלונות והיה צריך לעשות משהו כדי להתחיל להניע עניניים״

המטפלת: ״כלומר הוא החליט לא לשים מקלות בגלגלים רק בשביל שהרכבת תצא מהתחנה״

אני: ״כן, וגם הדגשתי לבחור כל מיני דברים שחשובים לי, חייב להיות סקס מוגן, שאני אגיד מתי אני צריכה הפסקה שאני אקדם נשיקה בנינו ואז משם אפשר יהיה להתקדם״

המטפלת: ״יפה אמירה טובה״

אני: ״אני קלטתי את החרדות שהיו לו בהתחלה בעיקר הכי הוא ברח לעישון והוא לא נראה לי כמו מישהו שמעשן בקבוע שלו״

המטפלת: ״אפשר להבין הוא מגיע למקום של שני אנשים מאד דומיננטיים, לא בכדי שהוא ירגיש חרדה.

בכל השלוש שעות האלו עמד לו כל הזמן״

אני: ״במהלך השיחה בהתחלה אני לא חושבת, אבל מהרגע שתחממו העניינים אז כן, אבל לונוס יכול גם לעמוד ככה ואפילו יותר שזה מדיוק ונכון״

המטפלת: ״ובכל הזמן הזה בלי יין, ויסקי אלכוהול?״

אני: ״הוא הביא איזה יין ושתיתי איזה שלוק אחד״

המטפלת: ״למה הדבר שהכי נהנת ממנו היה פרק זמן מאד קצר, אני נורא מתבאסת בשבילך, כי את כל כך מחכה לזה, כל כך רצית, ונוס לא עף על זה.

ורצית את המגע של שניהם״

אני: ״אני לא יודעת למה לא התעקשתי על זה יותר״

המטפלת: ״זה מתאים לך להתעקש על מגע שמתאים לך?״

אני: ״באחד על אחד אני אומרת בקלות לעשות לי ככה או ככה.

ואני חושבת שבגלל שונוס ואני היינו בקיפאון מיני והרגשתי פחות נוח להתעקש על זה.

המטפלת: ״שלוש וחצי שעות ויש לך רק רגע אחד של שיא?״

אני: ״זה היה ההייליט של הערב עבורי ולאורך הסקס עם הבחור גם היה נעים, מרגש.

הוא עף עליי לגמרי וזה היה מאד כיף״

המטפלת: ״הוא עף עליך בנוכחות ונוס?״

אני: ״כן״

המטפלת: ״וזה היה בסדר מצידו״

אני: ״נראה לי שכן, אם כי לא שאלתי אותו מפורשות״

 

 

 

אני מספרת על הבוקר שאחרי ועל הזמן הזוגי שהיה לנו ביחד

עיבדנו הרבה מאד דברים מהערב, שאלתי הרבה שאלות את ונוס מכל מיני דברים שלא היו ברורים שלי והיה חשוב לי להבין אותם לעומק.

ואז היה סקס בנינו והוא היה ממש טוב והייתה לי אורגזמה טובה.

בערב עם הבחור לא גמרתי, היו לי כמה השפרצות ואורגזמות קטנות אבל לא היה לי את מה שונוס יודע לעשות.

המטפלת: ״או את מה שאת יודעת לחוות עם ונוס, זאת משמעות מאד גדולה, מה שיש בניכם החיבור הזה.״

 

 

 

אני מספרת על התובנה הגדולה שהגעתי אליה השבוע, שאני חייבת להכאיב לאהוב ליבי

המטפלת: ״איפה להכאיב לו?״

אני: ״בכל צורה אפשרית, אם זה לא פיזי אז זה קורה נפשי״

המטפלת: ״אבל יש הבדל בין כאב פיזי ולנפשי״

אני: ״נכון, אבל הגוף שלי לא כל כך יודע להבדיל בין זה לזה.

אם אני לא מכאיבה לו פיזית כאב עמוק וחד אז אני יכולה להכאיב נפשית לא פחות כואב בדרכים אחרות של התעלמות, מניעה והרעבה כל הדברים האלה שיוצאים ממני.

שאם אני עושה את זה במרחב של בדס״מ באקט הפיזי אז יותר קל להתמודד איתם מאשר בכאב הנפשי, כי הם יותר בשליטה״

המטפלת: ״את יכולה ללחוץ או להכאיב בצורה שאת יכולה להגיד כמה.

כי אז עם המכשיר הזה שהבאת למפגש הזוגי בניכם לא ידעת מה לעשות״

אני: ״נכון.

ההבנה הזאת מתחברת לי עם הנרטיב הבדס״מי שלי, הצורך להכאיב.

זה מזכיר לי שהגננת שלי מהגן הראשון אמרה שהייתי נושכת את הילדים״

המטפלת: ״זה גיל שנושכים כי הילד מלא בתסכול והוא עוד לא יכול להתבטא.

אני לא יודעת אם זה היה הסיפור איתך כי יש מצב שאת ביטאת ככה את הצורך בלהכאיב, את האלימות שהייתה בתוכך״

 

אני מדברת על הלגיטימציה לשאול

אני: ״תמיד הייתי תחת הרושם שאני תופסת מהר ולא מרבה לשאול שאלות אבל מבינה שאני קולטת מהר אבל לפעמים כדי להבין באמת או לשפר לעומק אני צריכה ללכת אחורה ולוודא שאני באמת מבינה ולא פספסתי משהו בדרך.

אני חושבת שלהורים שלי שלא הייתה הסבלנות לענות לשאלות שהיו לי.

חשבתי על המחמאות שקיבלתי מהבחור ואני לא זוכרת שקיבלתי תחושה מההורים שלי שאני ילדה יפה או שאני נראת טוב אם כבר הייתי מקבלת מחמאה אז בעקבות משהו שלבשתי ורק מאמא שלי.

אבא שלי מעולם לא החמיא לי, אף פעם.

חשבתי על זה שכל הפידבקים החיובים בחיי קיבלתי במיניות או אח״כ בעבודה״

המטפלת: ״ואלו שני הדברים שאת יודעת שאת טובה בהם ולהתמסר לתוכם, את יודעת לעבוד עליהם ולהיות בתוכם, מיניות וקריירה.

כי בקריירה אין לך שם חרדה וגם במין אין לך״

אני: ״אני לא בטוחה לגבי המיניות שאין לי חרדות, כן נכנסות לי חרדות בעקבות כל מה שאני עוברת עם ונוס״

המטפלת: ״כי את לא מצליחה לספק את ונוס? אם אחרים אין לך חרדה?״

אני: ״נכון״

המטפלת: ״אני חושבת שאת צריכה את האחרים בשביל להוציא את החרדה שיש לך עם ונוס.

השלישי בחדר הוא כמו שדיברנו על הפיקניק שלא השתמשת בשום שלישי, אוכל, שתיה או טלפון, כי זאת הייתה אינטראקציה חדשה עם אנשים שהם לא מהיום יום שלך והגיוני לגמרי שתהיי באיזשהו מתח, אם זה הח׳ברה שלי אז אני לא במתח ואם זה אנשים חדשים שהכרת שם איזה אחד או שנים ונשאת את המתח הזה בלי ויסות של שלישי. היית עם החזקה פנימית.״

 

אני מספרת על המסיבה שהיינו בשבת, על היכולת להתלבש בצורה מסוימת

ועל התמונה שונוס צילם אותי ועל כך שהעלתי אותה לסטורי וחששתי מכך שלאמא שלי יהיה משהו להגיד ובסוף היא עשתה לי מלא לבבות

אני: ״איזה מטומטמת אני, מכל האנשים שנמצאים אצלך ברשימה לא חששת, חברים, אנשים מהעבודה וכו׳.

הבנאדם היחד שחששתי שיהיה לו מה להגיד לי זאת אמא שלי ובסוף היא עשתה לבבות״

המטפלת: ״זה נשמע הגיוני, את מצטלמת בהופעה שהיא לא יום יומית, זה משהו שמאד אומר אמירה״

אני: ״נכון, ואני חושבת שאני סתם בסרטים שלי״

המטפלת: ״אני לא חושבת שאת סתם בסרטים שלך, אלו סרטים שמאד מותאמים. מה חששת שהיא תגיד?״

אני: ״משהו על השמלה או על זה שהיא נועזת״

המטפלת: ״חששת שהיא תעקוץ או תרד עליך?״

אני: ״כן משהו כזה, לא בהכרח תעקוץ אבל שהיה לה משהו להגיד ואולי אני אפשר את זה כלא נעים, וזה בעיקר לא יעבור חלק כמו שזה באמת עבר.״

המטפלת: ״את מכירה את אמא שלך הרבה שנים והיא הרבה פעמים אמרה דברים לא נעים, את לא ממציאה, את מותאמת למציאות״

 

 

 

אנחנו מדברות על התחושה שהייתה לנו בעקבות המסיבה, שהרבה שנים שאנחנו זוג בעולם הזה

אני: ״חשבתי מה העולם הזה נתן לי בחיים, ההבנות שיש לי, התובנות שיש לי בחיים, הקבלה העצמית, הערך העצמי ששם הוא עולה״

המטפלת: ״הערך העצמי שם הוא עולה בצורה מידית, איך שאת נכנסת לנרטיב הבדס״מי לא ברובד האינטימי״

אני: ״שעשינו את הסקס ביום שבת אני ממש הבנתי כמה אני אוהבת ומשתוקקת להכאיב לו, זה מרגש אותי, זה מפעים ומעצים אותי, זה כמו המזון שלי״

המטפלת: ״שימי לב מה את אומרת, -״הכאבה זה המזון שלי, זה מרגש אותי, שווי אני כל כך נהנת מזה״

את מדברת על איזשהו ליבדו איזשהי חיות״

אני: ״נכון, וזה לא מעניין אותי להכאיב לכל אחד זה חייב להיות לאחד שאני אוהבת אותו כל כך.

עכשיו בעקבות כל הפרסומים שעשיתי בימים האחרונים קיבלתי המון פניות, וחלקם נשלטים ואני מרגישה שזה משהו מאד אינטימי עבורי שאני לא רוצה לחלוק את המקום הזה איתם כי אין בנינו אהבה או אינטימיות.

כן היה לי נוח שהבחור שהגיע הוא היה איפשהו באמצע בין נשלט לשולט וגם באקטים שהוא היה מעליי לא הרגשתי שהוא זה ששולט בסיטואציה. זה היה בעיקר השימוש שלי בו״

המטפלת: ״את יודעת שיש הבדל גדול בין להכאיב לדמות אהבה האינטימית שלי מאשר להכאיב לכל אחד, את מרגישה את ההבדל? ומה את חושבת על זה ומתמלאת באנרגיה של חיות, של כיף, של שמחה, של סיפוק מזה שאת מכאיבה לונוס״

אני: ״אני מבינה את ההבדל. זה קצת מקל עליי״

המטפלת: ״מה מקל?״

אני: ״שאני מבינה מה המניע שלי לעשות את מה שאני עושה, יש בהירות מסוימת בבדס״מ שלי, בצרכים שלי, זה צורך מאד מהותי עבורי, זה לא כמו שאני אוהבת לגמור שעושים לי ככה וככה.

שזה אפילו לא חייב להיות עם אורגזמה, אני יכולה להנות מאד מאקט שלם של להכאיב לו במשך כמה דקות ארוכות וזהו״

המטפלת: ״את נהנת מזה וחווה עונג נפשי גדול ואת אומרת שזה מקל עליך כי זה עושה קצת סדר בבדס״מ שלך, איזה סדר? מה את מבינה מזה?״

אני: ״אני מבינה מה מושך ומדליק אותי, במה אני רוצה להשקיע יותר ובמה פחות.

ונוס אמר שכדאי לעדכן את הפרקטיקות המיניות שהיו לנו בעבר ועכשיו יש לנו מודעות שונה ואולי אגלה דברים חדשים״

המטפלת: ״פעם אהבת להכאיב?״

אני: ״כן הייתי מצליפה בו ומכאיבה לו״

המטפלת: ״כי את רצית את זה, כי הוא היה אומר, או כי זה מה ששולטות עושות?״

אני: ״זה היה שילוב של הרבה דברים, קשה לי בדיוק לזכור בוודאות מה היה אז״

המטפלת: ״ופתאום היום הבנת, גילת את זה, באת עם אור בעיניים ואמרת -״אני הבנתי כמה אני אוהבת להכאיב לו״ משהו התבהר מתוך כל מיני דברים שאת אוהבת לא אוהבת״

אני: ״אני גם תוהה עם זה גלגל שמתהפך קצת, כי כילדה קיבלתי הרבה כאב, לא בהכרח פיזי אלא גם נפשי, התעלמות, הזנחה, נטישה״

המטפלת: ״שנשרף לך הטוסיק או להוציא לך את היד מהמקום זה מאד כואב״

אני: ״נכון, אבל כאן זה משהו שאני יכולה להוציא ואני לא עושה את זה בצורה שהיא הורגת כמו שאותי כמעט הרגו, כי אני מפוקחת ואחראית.

חשבתי על הכמויות האדירות של אשמה שאבא שלי האשים את כולם ובייחוד אותנו האנשים שהיו תחת חסותו, הכמות אשמה שהייתי חייה איתה היא אדירה כל הזמן האשים בלי סוף ועל כל דבר.

כולם אשמים חוץ ממנו, הוא לא אשם בחיובים הגבוהים שאני עשיתי בכרטיס האשראי, הוא לא אשם בחשבון הטלפון שאני עשיתי, הוא לא אשם אני אשמה והוא לא רואה את האחראיות שלו בדבר. כי בגיל 15 אתה זה האחראי עליי זה למה לילד יש אפוטרופוס שהוא ההורה שלו.״

המטפלת: ״בדיוק, באיזה האשמה מתמדת חיית, חיית כל הזמן שאת אשמה בלי לדעת על מה״

אני: ״היה איזה מקרה השבוע, באחד הבקרים עשיתי סדר בהוצאות כדי לדעת מה עוד צפוי לרדת וכמה כסף נותר לי, זה משהו שאני עושה בשבועות האחרונים, ונוס שאל אותי איזה שאלה ואני קולטת שאני נכנסת למוד התגוננות וקצת מתעצבנת, וונוס אומר שהוא לא תוקף אותי ומיד קלטתי ואמרתי לו שאני מצטערת שהגוף שלי שומע את אבא שלי ולא שומע אותך, אני לא רגילה לדבר על הדברים האלה בצורה תקינה עם בנאדם שהכי חשוב לי, ממש קלטתי שבאוטומט שלי אני שומעת את אבא שלי נופז בי והאוטומט שלי כל כך דפוק ולא רק בגלל זה, הוא דפוק בגלל הרבה דברים כי ככה גדלתי וככה לימדו אותי״

המטפלת: ״זה כל כך משמעיות מה שאת אומרת, המוח שלך שומע רק האשמה או בעיקר האשמה.

אני זוכרת איך היית כאן נכנסת למקום של אשמה״

אני: ״לאשמה או להתנתק״

המטפלת: ״שאת אשמה ולא מבינה על מה ויודעת שתקף יבוא גל של תוקפנות בין אם פיזית, משהו בחדר יעוף, בין עם צעקות בין אם ביזוי שלך, מעליבים אותי משפילים אותך״

אני: ״אני מבינה שההשפלה עבורי היא משהו שאני מאד אוהבת אבל יש בה פחות פאשן מהכאב״

המטפלת: ״דיברנו על זה לפני כמה חודשים ששאלתי אותך אם את אוהבת להכאיב או להשפיל ואמרת שאת אוהבת להשפיל.

אני חושבת שאת לא מזהה את ההבדל, אבל אולי עכשיו כן.

איך פתאום ידעת שאת אוהבת להכאיב לונוס, מה היה שונה בשבת הזאת ממפגשים מיניים אחרים?״

אני: ״את יודעת כי הרגשתי כוח מהבחור״

המטפלת סופקת כפיים: ״אווו, הבחור ויסת חרדה.

הרי דיברנו על זה מלא פעמים, למה את צריכה את השלישי כל הזמן זה דובר על זה גם עוד שונוס היה בטיפול, אמרת שאת חייבת את השלישי ואמרת שזה כמו התיבול אבל זה לא נכון, זה לא התיבול זה כמו האוכל זה כמו חמצן.

שאת וונוס במרחב המיני אין לך הרבה מפגשים שאת יכולה להגיד שהם היו מעולים, המון פעמים הוא היה מתלונן ששכחת אותו, לא היית שם, לא ניהלת את זה כמו שצריך.

כאשר באתם לפה כי איבדתם איזשהי יכולת להיות במרחב אינטימי מיני, החשק נעלם, היו הרבה עלבונות, ונוס רצה משהו ואז כבר התייאש להמשיך ולבקש ואת אמרת שאת לא יודעת מה לעשות כי את מתה למין״

אני: ״אני זוכרת שבגלל שהייתי בתחושה נוראית של אשמה אז כדי להקל על עצמי הייתי נכנסת לאמוק של פיצוי, אז יש מלא אוכל בבית ועוד כל מיני דברים שלא בהכרח צריכים ומצד אחד זה נורא נחמד שיש הרבה אוכל ועוד כל מיני דברים ואז הייתי מותשת כי אני לא יכולה לחיות בצורה כזאת שכל הזמן אני צריכה לפצות״

המטפלת: ״התרוקנת מאנרגיה, כי את רק מצפה ושאנחנו מפצים יוצאת מאיתנו אנרגיה מטורפת״

אני: ״לפעמים צריך לפצות, אבל אפשר לעשות את זה נקודתי ואי אפשר לחיות ככה לאורך זמן״

המטפלת: ״שאת היית קטנה ניסית לפצות? או שכל הזמן היו אומרים לך שלא משנה מה תעשי אף פעם לא תצליחי?״

אני: ״הם אף פעם לא האמינו בי, אני זוכרת ששאלתי את ונוס פעם האם ההורים שלו נתנו לו פידבקים והוא אמר שכן, חשבתי לעצמי שכמעט אף פעם הם לא אמרו כל הכבוד וכו׳ אולי אמא שלי מידי פעם הייתה אומרת משהו בעיקר על ציונים בבית ספר או שירדתי במשקל.

חשבתי על זה שזה נורא יפה שאמא שלי הבחינה בבעיה כלשהי שהייתי ילדה והיא שלחה אותי לדיאטנית בזמן שהייתי צריכה פסיכולוג״

המטפלת: ״היא לא הבינה שהאוכל זה סימפטום״

אני: ״הבעיה הייתה נפשית״

המטפלת: ״גם שלהם והם גרמו לך להמון מצוקות נפשיות וערך עצמי נמוך״

אני: ״אני זוכרת שהייתי בכיתה ז׳ והייתי כוססת ציפורניים, זאת הייתה השנה הכי קשה לי וכסיסת הציפורניים הייתה נוראית, היו לי קוביות בשיניים והייתה לי טכניקה שהייתי מצליחה לחתוך חתיכות מהעור״

אני קולטת את הפרצוף המבועת של המטפלת

אני: ״אני מצטערת על התיאור הגרפי״

המטפלת: ״אני רק חושבת כמה כאב לך״

אני: ״הטעם של הדם בפה היה קבוע, כשפוצעים את העור הרבה הוא הופך מאד דק ורגיש וכל מכה הכי קטנה מאיזה חלון או מגרה זה כאבי תופת.

אני חושבת על זה שאם הייתי רואה מישהו, לא את הבת שלי, מישהו והוא יקר לי הייתי שואלת מה קורה אולי טיפול.

הייתי מפרקת את האצבעות, זה היה נראה נוראי מה שהיה לי באצבעות״

המטפלת: ״ואף אחד לא היה שם לב?״

אני: ״היא הייתה שמה לב ומידי פעם אולי אומרת משהו אבל לא הייתי מנסה לשמוע לה.

באיזשהו שלב פשוט הפסקתי לעשות את התלישה של העור כי זה היה באמת נוראי״

המטפלת: ״בגלל כאב? זה לא קשור עכשיו לכאב שאת נהנת?״

אני: ״יכול להיות שזה קשור לזה״

המטפלת: ״כי סבלת כל כך״

אני: ״פעם שמעתי מישהי שסבלה מהפרעות של פגיעה עצמית אז פתאום יש שקט וככה אני זוכרת שהיה יורד הדם היה שקט״

המטפלת: ״נכון, זה משתיק את החרדה״

אני: ״כן כי כואב לי״

המטפלת: ״הכאב הפיזי משכיח את החרדה הנפשית.

שעשיתי את זה זאת כמות אנרגיה מאד גדולה, לפצוע את עצמך, כאב לך ואת עשית את זה פעם אחר פעם.

כאב פיזי זה כמו אלו שחותכות את עצמן״

אני: ״גם את זה הייתי עושה, אבל זה כאב לי מידי, היה לי תער והייתי חותכת״

המטפלת: ״באיזה גיל זה היה?״

אני: ״גם באזור הגיל הזה 12 פלוס״

המטפלת: ״ואף אחד לא ראה?״

אני: ״לא היו לי חתכים במקומות בולטים ובכל מקרה הייתי מסתירה אותם.

לי זה כאב מידי וזה היה כאב נקודתית ועם האצבעות זה היה משהו יותר מתמשך״

המטפלת: ״הפעולה של החיתוך היא קצרה וכואבת והכסיסה כי עד שאת מרגישה את הכאב את צריכה לעבור כמה שכבות של עור עד שמגיעים לדם״

אני: ״נכון, אבל אז גם העור היה הרבה יותר רגיש ודק ועוד עם הטכניקה של הברזלים הייתי די מצליחה להגיע לזה מהר״

המטפלת: ״אני חושבת שזה מה שהיה מעביר לך את החרדה.

שאני מקשיבה לך היום יש לי הרבה יותר סדר בראש מהפגישות לפניכן, בפגישות האחרונות יש יותר סדר.

אני זוכרת שהייתי מסתכלת עליך, שומעת דברים כואבים אבל כאילו אין סיפור קשה

טוב אז אבא אומר לילדה בת 15 קנית הרבה בסופר פארם, זה לא נשמע שהיה סיפור דרמטית מידי.
ילדה התחילה לנהוג ועשתה קנסות זה לא משהו דרמטי ששומעים רק את האירוע.
אבל שמבינים את כל ההקשר עם כל מה שאת אומרת, לא לימדו אותי כלום, רק ציפו ממני, רק האשימו, שום פידבקים.״

אני: ״איך אפשר לצפות ממישהו שיצלח אם לא אומרים כלום ורק יורדים עליו״

המטפלת: ״לא נתנו את מה שצריך כדי שאני אתפתח ורק ירדו על זה שאין לי את זה.

לא דאגו לאוכל בבית וירדו עליי שאני שמנה ושלחו אותי לדיאטנית בלי לבשל אוכל בבית״

אני: ״איך אף אחד לא ראה, כי אם יש בעיה עם אוכל זה אומר שיש משהו נפשי לא תקין״

המטפלת: ״את ידעת שזה משהו אחר, זה לא היה עניין של אוכל״

אני: ״כן אבל כולם אמרו לי שזה בעיה עם אוכל, ״

המטפלת: ״גם הדיאטנית המטומטמת, את לא רואה שלידה בת 9/10 מגיעה אליך, את לא מבינה מה זה ילדים? איך היא לא שאלה את הילדה הזאת מה אמא מבשלת בבית, איזה אוכל יש בבית? ואז היא תבין שאין אוכל בבית.

והיום שאת אומרת שההבנה שאת אוהבת להכאיב עשתה לך סדר, זה הקל עליך.

ואני שואלת מה חדש הפעם הזאת לעומת הפעמים האחרות?

ואת אומרת שזה נראה לך בזכות הבחור.

אני משמיעה לך את מה שאמרת, נהיה לך ברור מה נעים לך, מה את אוהבת ומה נכון לך בזכות זה שהבאת מישהו אחר, בזכות זה שהבאת לך למיטה האינטימית מישהו שמה עשה?

עף עליך, התפלא ממך, נתן לך מלא פירגונים.

ואת אומרת שאת מבינה שגדלת בלי פירגונים בכלל, פתאום את נמצאת באינטראקציה של שלישיה שמה שהיה מרכזי, שהבחור עף עליך, שהוא היה שם כדי להיות איתך, את הסיפור, את המגנט.

ואת אומרת שגם אם לא גמרת כי עם ונוס יש לך את האורגזמות הטובות והוואו האלו.

וזה למה כי את פגשת את עצמך פתאום, את התחברת לעצמך״

אני: ״גם בסקס שלנו בשבת הייתי מאד מגורה ורטובה וזה היה די בטבעיות.

תוך כדי הסקס אמרתי לו כמה שאני אוהבת למחוץ לו את הלב ואז להטיח אותו על הקיר, ככה אני אוהבת לתת לו את הכאב״

המטפלת: ״תשמעי כמה זעם יש לך, את אלופה כמו ונוס ואותם אנשים שמצילים את עצמם על ידי זה שהם לוקחים את הכאב הנוראי שהם עבורו פעם כילדים ועושים מזה בדס״מ שווה.

את אומרת - ״אני מוחצת לך את הלב, מטיחה אותו, זה גם האקט הפיזי וגם הזעם שאת מכניסה לתוך המילים, זה מרגיע אותך. מרגיע אותך שאת משיבה סדר על כנו.

שאני חושבת על זה בראיה רחבה, זה לא נראה שעברת פגיעה מינית.

ההורים שלך לא שמרו על גבולותייך שהיית איתם באותו החדר מגיל 3-5 שאת היית עדה לאינטימיות שלהם ולמיניות.

אם היה מגיע לרווחה היו אומרים להם שהם עוברים על החוק, ילד קטן שהוא חסר ישע והוא נחשף למיניות.

בגלל הבדס״מ שלך זה נשמע כמו מישהו שעבר פגיעה נפשית מאד גדולה וזה גם מה שאת מתארת.

האירועים עצמם לא עד כדי כך חמורים, אבל

האירוע עם התנור - חמור זוועה

האירוע עם היד - חמור זוועה

האירוע עם העגלה של אחותך- זה זוועה

אני: ״יש לי צמרמורת מלחשוב על זה״

המטפלת: ״את צודקת, היא יכלה להישאר נחה או לא להיות, או פגיעה בעמוד שדרה

אבל מה שאני אומרת זה שיש את זה לילדה בת 5 בתוך הגוף, בתוך הסיסטם שלה. זה אומר שמיאפשהו יש לך את זה. ילד לא נולד עם זעם כזה.

את לא רעה התנאים שגדלת בהם היו תנאים שמאד רעים לך.

אני רוצה שתהיה מחוברת לעצמך ולרצונות שלך, תחשבי על האירוע עם הבחור השלישי ואם את היום היית מתאימה את זה, לפעם הבאה שתעשי.

אני רוצה שתדייקי לעצמך מה חשוב לך, מה את רוצה ואני רוצה לבקש ממך לא להזניח את ונוס כי הוא יכול להיות בטראומה מאד לא פשוטה, תוודאי איתו, מה הוא צריך, מה הוא מבקש בשביל שאת תוכלי להיות שם רגועה״

אני: ״השלישיה לא הייתה טובה בהרבה דברים אבל אני לא לוקחת את זה בקטע רע ונסוגה״

המטפלת: ״לא צריך לוותר, תעשי עדכונים ותבדקי עם ונוס״