המטפלת: ״אף פעם לא דיברתם על מיניות?״
אני: ״לא ממש״
המטפלת: ״את חושבת שגם הוא בדס״מי?״
אני: ״לא יודעת״
המטפלת: ״אף פעם הוא לא דיבר איתכם על זה?״
אני: ״איתי לא, אולי עם ונוס.
זאת מאד חשוב לי שהקשר בניהם יהיה קיים, שיהיה של כיף, קרוב, של רצון לבלות ביחד״
המטפלת: ״את יודעת להגיד על זה משהו כי זה חשוב לונוס?״
אני: ״לא כי זה חשוב לונוס, כי זה חשוב לי שזה יהיה, כי חשוב לי!
שהבן שלו לא רק ידע שיש לנו מקום שהוא ירגיש את זה, שזה יתבטא במעשים.
שהוא יודע שאנחנו שם, ונוס ואני זה לא אותו אדם עבורו אבל חשוב לי שהוא ירגיש את זה שגם שאני שם בשבילו״
המטפלת: ״זה לא החלק ההורי? כי גם כלפי אחותך היה לך חלק בוודאות חלק הורי.
אנחנו יודעים שהפונקציות שעשית עבור אחותך הן הוריות לכל דבר, מעבר לזה שבישלת לה לאכול״
אני: ״זה לא רק זה, גם על הטיפול כאן דיברתי איתה הרבה פעמים, כדי לקבל עוד איזשהי זווית על החיים שלי כילדה/ נערה ממי שחי איתי באותו הזמן.
אני והיא זה לא אותו בנאדם, היא בכל זאת נשארה שם עד גיל הרבה יותר בוגר ממני, שהיא פגשה את בעלה״
המטפלת: ״היו לה הורים אחרים לדעתך? פחות מזניחים?״
אני: ״אני לא יכולה להגיד שהיו לה הורים פחות מזניחים״
המטפלת: ״היה לה פשוט אותך״
אני: ״כן אבל אני עזבתי את הבית שהיא הייתה בת 15 בערך״
המטפלת: ״זה כבר גיל שהיא לא צריכה אותך איתה יום יום, היא יכולה לדבר איתך בטלפון, לספר לך דברים ואת תומכת בה.
כשהיא הייתה צריכה יום יום את היית שם.
בגיל 15 כבר לא צריך מישהו שיהיה בבית שאנחנו חוזרים, זה אם אני צריכה אני מתקשרת. בגיל 15 ההורה מופנם לנו בפנים ואנחנו צריכים ממנו משהו אנחנו יוצרים איתו קשר.
בכל התקופה שהיא הייתה בלי פונקציות הוריות רגשיות נוכחות את היית שם, החיים שלה היו יותר טובים משלך, היה לך אותך״
אני: ״אבל אני זוכרת אותה כילדה הרבה יותר אלימה, היא הייתה מקללת המון״
המטפלת: ״ומה ההורים היו אומרים על זה?״
אני: ״היה איזה משהו מפגר שההורים שלי היו אומרים, שהיא תוצאה של חוסר חינוך שהם עשו, שהם כשלו בחינוך איתה, בהתעקשות איתה״
המטפלת: ״ואת שלא קיללת החינוך שלך היה מצויין?״
אני מצחקקת: ״כן בטח.
ההורים שלי הם באמת… לא יכולתי לבחור גרוע מזה״
המטפלת: ״למה את חושבת שברחת בהם? למה את צריכה אותם?״
אני: ״אני לא.
אני לא, פעם הייתה לי אשליה ששם יש לי איזה בית חם, מכיל ומקבל.
נגיד אחרי איזה לילה קשה כזה שעשיתי סמים, הייתי עם בנים ודברים קצת היו מסתבכים, הייתי מרגישה שאני צריכה להתאזן שם וזה לא נכון.
הייתי הולכת לשם לכמה שעות.
המטפלת: ״אבל הם לא היו שם עבורך זאת את שהיית מאזנת את עצמך על ידי הגעה הביתה, את היית בניך ובינך משתמשת בבית כאילו זה האיזון עבורך אבל הם לא עשו כלום עבורך, הם לא היו שם הם לא חיבקו, לא שאלו מה נשמע? את צריכה משהו?
את היית משתמשת במבנה של הבית/ במרחב של הבית בתוך משהו שהיה חסר לך״
אני: ״ועדיין הבית הזה היה משהו מאד לא נעים עבורי,
אני זוכרת איך הרגשתי בבית של סבתא שלי, שהוא היה קטן יחסית אבל היה מאד חם ונעים. וכן שמכרו אותו קצת כאב לי בלב שאף אחד מהמשפחה לא לקח את זה ומצד שני לא הייתי רוצה לגור שם.
ואני חושבת שביום מן הימים שנצטרך למכור את הבית הזה שגדלתי בו כמעט 15 שנה אין לי שום סנטימנטים לגביו.
השבוע למשל הייתי בנס ציונה ביום שישי לטובת איזה סידור שהיה לי לעשות ואפילו לא התקשרתי לאמא שלי להציע לה להיפגש לקפה״
המטפלת: ״וואו״
אני: ״לא היה לי כוח אליה, התקשרתי לאחותי שאלתי אותה אם היא רוצה להיפגש ושהיא אמרה שהיא לא יכולה אז ויתרתי, אין לי את הזמן הזה עכשיו״
המטפלת: ״יש לך חיים משלך שאת מנהלת עכשיו״
אני: ״כן, גם ידעתי שאני רוצה לחזור הביתה מוקדם לזמן עם ונוס שקבענו לנו, וידעתי שאם אבוא אליהם אז יכול להיות שיהיה קצת מעצבן ומציק, אני לא אוכל להרגיש את מה שאני מרגישה, אצטרך להיות עם איזה מסכה מסוימת״
המטפלת: ״את יודעת באיזשהו שלב אנחנו משחררים את ההורים שלנו מתוכנו, לא שהם מתים אלא מהפונקציה שנתנו להם לאורך החיים, כי לפעמים אנחנו נותנים להם את הפונקציה גם אם הם לא היו בעלי הפונקציה הזאת.
כי אדם צריך תהיה לו בנפש פונקציה הורית, אם אדם גדל ללא המקום הזה שהוא יודע מהם ההורים שלו, הבית שלו. כמו שאמרת היית חוזרת הביתה כשהיה לך לילה קשה, שהיית מאבדת את עצמך לעולם הזה בין כל הפעליות שהיית שם אבודה, היית מחזירה את עצמך הביתה אבל בגדול לא היו שם שום דמויות שיחזיקו אותך, לא ניחמו, לא חיבקו, לא ליטפו, לא הציעו עזרה.
את היית משתמשת במקום הזה של ״לחזור הביתה״ בנפש שלך כי הנה יש לך בית.
אני חושבת שזה שמר עליך מלא להתפרק -״הנה אני חוזרת הביתה להתארגן״ בגדול לא היו לך פונקציות מוסוות שם ומארגנות.
והיום את מבינה שעכשיו שהיית בנס ציונה את לא צריכה להחזיק את הפונקציה הזאת כי במציאות היא לא קיימת.
לפני 10 ימים דיברת עם אמא שלך ובמשך ה 10 ימים האלו לא עברה לה המחשבה מה איתך, איפה היא שומרת את המחשבה עליך? מתי היא חושבת עליך?
מה זה 10 ימים היא לא מדברת איתך? אין לה את המחשבה הזאת בפנים שהיא אמא שלך, זה צריך להיות שמור לה, צריך להיות לזה ייצוג מסוים שמתעורר לחיים״
אני: ״כן, לי לפעמים יש את הייצוג הזה כלפיה שאני חושבת שעברו הרבה ימים ולא דיברנו אולי אני אתקשר אליה״
המטפלת: ״כי את פיתחת אמא טובה בעצמך, בתוך הטיפול, בתוך החיים שלך.
את התחברת למקומות שההורים שלך לא אפשרו לך, להתפתח ולהתחבר אליהם כשהיית הבת שלהם״
אני: ״שהייתי שם זה היה בכלל גרוע כי אף פעם לא יכלתי להיות במקום שלי, תמיד נלחמתי.״
אני: ״אני כן מאד נהנת לחבר בעצמי את האישה הגדולה והחזקה שבי. היא צצה לי בהרבה מקומות בחיים בכל מיני רגעי משבר״
המטפלת: ״זאת דמות? או שזה את?״
אני: ״זה אני״
המטפלת: ״אבל האם יש לה דמות דמיונית כלשהי לך בתוך האישה הגדולה? או שזה לגמרי את?
אני: ״זה לגמרי אני כמו שאני.
אם בעבר היא הייתה מבליחה פה ושם. היום אני יותר נותנת לה ביטוי״
המטפלת: את דואגת להנכיח אותה אצלך״
אני: ״אני אוהבת את החשיבה הזאת, את ההסתכלות הזאת על דברים מסוימים, על ניהול נכון, על ראיה של הרבה מאד דברים.
השלישיה שעשינו ביום ראשון, היא הייתה מאד מורכבת מהמון סיבות.
דבר ראשון זאת פעם ראשונה שאנחנו משחקים בצורה מוחזקת וטובה.
אני שומרת על ונוס, אני שומרת על עצמי וגם על הבחור.
אני דואגת שיהיה מה שצריך להיות, שהגבולות ישמרו של כולנו, כולם יהיו בעניין, שאני לא אפספס מישהו, שלא אנטוש מישהו תוך כדי והכי חשוב גם להנות תוך כדי״
המטפלת: ״אני חושבת כמה פונקציות זה״
אני: ״זה המון, האחריות היא מאד גדולה.
זה שהצלחתי לגמור זה היה הישג מטורף.״
המטפלת: ״הרי לגמור זאת התמסרות למשהו שהוא לא אחראי זה להתמסר למה שבא לך״
אני: ״ועוד מהמקום הסדיסטי השולט אני כן מצליחה לגמור, אבל לפעמים אני יכולה להיות מסופקת מביצוע האקט הסדיסטי אבל לא בהכרח לגמור.
אבל אני מרגישה שהיום אני יותר מחברת את המיניות שלי והאורגזמות שלי לצד הסדיסטי ואני הרבה יותר שלמה עם המקום השולט שלי היום.
המטפלת: ״מה יש בו היום שאת שלמה?״
אני: ״דבר ראשון הוא גמיש במובן מסוים, הוא לא בהכרח חזק, החוזקה שלו היא הגמישות שלו.״
המטפלת: ״אוו, גמיש זה נהדר״
אני: ״שגם אם עכשיו מישהו אומר לי משהו שמנסה להקטין אותי, אז אני שומעת את זה ומחזיקה יותר מדיוק.
במקום הזה יש צחוק, הנאה ופאן.
זאת לא השולטת הקשוחה, האכזרית הרעה זה לא רק זה, זה עוד דברים״
המטפלת: ״הגמישות היא מילה כל כך משמעותית.
זה לראות את הדברים בצורה שזה לא צריך להיות ספציפי האקט הזה.
זה דבר חשוב להיות בעמדה של שולט גמיש זה כמו להיות הורה גמיש״
אני: ״חשבתי על זה שבמהלך הטיפול צפו לי המון חרדות במיניות, הייתי בחוסר ביטחון ושאני באה עם חוסר ביטחון במקום השולט שלי ונוס מכיר אותי ממש טוב והוא מזהה את השניה הזאת, של טיפ טיפה של חוסר הביטחון שלי והוא נכנס לשם ממש בקלות ואז הסדק פיצפון נפתח למשהו מאד גדול ומשם יוצאות כל החרדות, הספקות, החששות, חוסר ביטחון כל הדברים האלו ואז המיניות נראת לא טוב״
המטפלת: ״מה שאת אומרת זה שהוא נכנס בשניות הקטנות האלה כמו שהוא הילד שמזהה איפה אמא שלו לא בסדר. איפה אמא שלו איבדה את זה, נטשה אותו, לא שמרה הוא באותה שניה נכנס לשם שהוא מחזיק את עצמו ואת אמא שלו, זה מה שהיה קורה לו שם איתך.
הוא נכנס בסדק הקטנטן ואז הוא מתעצבן עליך שאת לא שם עבורו והוא צריך להיות שם עבורך.
איך ידעת להגיד את מה שאמרת עכשיו, זה גאוני.״
אני (מצחקקת) : ״בכל זאת אני שנתיים וחצי כאן״
המטפלת: ״זאת הבנה כל כך מעמיקה של הדינמיקה להגיד שלשבריר שניה יצאת מהמקום וונוס אוטומטית נכנס לשם ואת צריכה ללמד אותו שרגע שניה אל תיכנס לשם אוטומטית כי תסמוך עליי שאני לא האמא האמיתית שלך שפגעה בך, אל תיכנס לשם כי אז אתה מערבב לנו בתפקידים. וזועם עליך.
אני: ״אבל היום אני גם לא מפחדת מזה, אני בגישה של אוקיי נתמודד״
המטפלת: ״וגם תוציאי אותו משם. אם הוא נכנס תגידי לו…״
אני: ״שזה לא המקום שלו״
המטפלת: ״זה כמו הורים טובים שאומרים לילדים, שנגיד יש ילד שמאד קשוב לאחד מהם והוא דואג ואז הורים טובים מזהים מידי שהילד נכנס לתפקיד הורי והם אומרים לו -״חמוד אל תדאג, אני אסתדר גם אם אני עצובה אני אהיה בסדר, אתה תמשיך להיות ילד, אל תדאג לי, אני אדאג לעצמי״
אותו הדבר את אמורה לעשות באינטרקציה מינית את אמורה לעשות עם ונוס, כי אז הוא יזעם עליך שנטשת ואת לא תביני כי זה מה שהיה קורה כל כך הרבה פעמים.״
אני: ״כן היינו נכנסים ללופ נוראי של החרדות.
עד אותו הרגע שהחלטתי שאני לא הילדה שהפילה את העגלה ואני עושה את זה אחרת. לא הצלחתי.״
המטפלת: ״תשימי לב מה עשית, -את החלטת- את גידלת את האמא, שלחת את האמא להדרכת הורים והיא הייתה צריכה לדאוג לעצמה, לגדל את עצמה, לווסת את עצמה, להבין מה החרדות שלה, מה הסיפורים שלה, מההקונפליקטיםשלהוכו׳
אחרי שהיא דאגה לעצמה הילד קיבל אמא טובה ואז הקשר בניהם הופך להיות קשר טוב.״
אני: ״ממש ראיתי איך במיניות שלי אני הולכת למקום הזה של הילדה ולא רק עם ונוס. למרות ששם זה מאד ברור לי, איתו זה היה קיצור דרך מטורף, עם גברים אחרים זה היה יכול לקחת איזה זמן.
פעם היה לי איזה קשר עם בחור, הייתי מאד לא ברורה לו ודאגתי להשאיר אותו ככה מאד מבולבל, היום נפגשים, לא נפגשים אהבתי לשחק עם זה עד שפעם אחת הוא התעצבן ואמר שהוא לא יכול יותר עם זה, איפה המערכת יחסים הזאת בכלל, איפה את את לא נותנת לי את מה שאני צריך.
ואני זוכרת שאמרתי לו, מה אתה רוצה, מה אתה מתעצבן.
שכתבתי את בפוסט שלי לגבי הסקס שלי בצד הסדיסטי, שאני אתן לו את הסקס הכי פצצה שיכול להיות ואז אעלם לך שניה אחרי שהוא ישאר המום ותרצה אותי עוד ועוד״
המטפלת: ״תרצה אותי, אני אהיה זאת שאתה חושק בה, זה יהיה שיא הפנטזיות שלך ואני מבטיחה את זה, אבל לא אקיים את זה עד הסוף״
אני: ״אני אקיים את זה אבל לא אקיים שום דבר אח״כ.
אני זוכרת עם ב׳ שהייתי איתו עישנו שלישיה הוא היה מופתע והמום ונעלמתי לו לחודשים עד שחידשתי את הקשר שוב, לא היה לו את הטלפון שלי, שום דבר.״
המטפלת: ״אבל את לא רצית אותו? העברת אותו הלאה?״
אני: ״כן״
המטפלת: ״אמרת לעצמך -״לא, לא, לא את לא כממה, תעברי למישהו אחר״
אני: ״כן היו כמה דברים אחרים במקביל״
המטפלת: ״לא נתת ללב שלך לאהוב, להתמסר״
אני: ״כן, העדפתי לתת לו את הפיצוץ הזה, באתי נפעמת, התרגשת והכל ואז אין״
המטפלת: ״איפה לדעתך זה קורה בחיי הנפש? תחשבי על אותו אדם שה קורה לו מה שעובר עליו, איפה זה יכול לקרואת עוד?״
אני: ״אני לא מוכנה להיות חלשה מולך, לא מוכנה להזדקק לך.
אתה תזדקק לי
המטפלת: ״ותישאר זקוק, תישאר עם לשון בחוץ, תישאר כמהה וזקוק אבל אין אותי.
אני לא אהיה שם בשביל לקיים את הדיאלוג.״
אני: ״אני זוכרת עוד איזה בחור שפעם יצאנו איזה שבועיים ואני לא זוכרת מה קרה וזה התמסמס ואחרי כמה שנים חזרנו להיות בקשר הייתי באה אליו עושים סקס מטורף, פיצוצים וכו׳ נגמר, מתלבשת הולכת.
המטפלת: ״גם עם ונוס זה היה ככה?״
אני: ״כן, גם איתו בשנים האלו״
המטפלת: ״אני מקשיבה לך למקומות האלו, ואם זה על מקום שכל כך מרגש אותנו, הם כל כך שיא הפנטזיה שלנו, הם לקוחים מעולם ינקותי אני הופכת להיות שם השולטת.
פעם שהייתי תינוק אני הייתי הנשלטת, הזקוקה שנשארת עם חסך״
אני: ״אני מאד מרגישה שזה משהו עם אמא שלי.״
המטפלת: ״וזה לא כי אמא שלך היא הדמות המהממת הזאת, זה כי את התינוקת והיא האמא״
אני: ״אלו היחסי כוחות״
המטפלת: כי תינוק זקוק לאמא שתתייחס אליו, שתרצה לאהוב אותו, להעניק לו, שתרצה להיות שם עבורו הדמות הגדולה הזאת, הוא זקוק לאמא הזאת.
ואם האמא הזאת נעלמת, לא נוכחת אז הוא נשאר זקוק, כמהה וסובל. זה סדיסטי.
תחשבי שאת בחורת לעשות את זה כלפי מישהו בוגר, תחשבי מה התינוק עובר זה מה שקרה לך נפשית לכן לקחת את זה למקום המיני.
זה מה שכולנו עושים במיניות שאנחנו לוקחים את הדבר שנפשית הכי הפעיל אותנו כתינוקות, נותנים לו את אנרגית החיים, הליבדו והיא זאת שמפעילה את האנרגיה רק עכשיו זה הפוך, את הסדיסטית, את זאת שעושה את זה.
במקום להיות הזקוקה הכל כך פגיעה, כל כך רוצה ולא מקבלת כתינוקת את עכשיו עושה את זה וזה עושה לך היי. זה הסיפור הבדס״מי שלך.
בסוף הטיפול את יכולה להגיד שיש לך מאין הבנה נפשית של הדרייב הבדס״מי שלך.״
אני: ״חשבתי על זה שהבדס״מ אצלי הוא לא פנטזיה, זאת הדרך חיים שלי.
אני לא יכולה לחיות אחרת, אני לא יכולה לעשות סקס אחר.
שונוס שאל אותי האם הייתי רוצה להיפגש עם הבחור לבד, אז ישר אמרתי שלא. מה אני צריכה אותו בשבילי לבד, אני צריכה אותו בשביל דבר מסוים.
ואני חייבת את הגבר השלישי ואם אין לו אותו אז משהו מת פה עבורי״
המטפלת: ״על זה נרחיב בטיפול הבא שלנו, אני מסכימה שזה לא פנטזיה.״
אני: ״זה לא במקום של נחמד לראות איך זה, אני חייבת את זה״
המטפלת: ״הנפש שלך חייה משהו שהיא חייבת כדי להישרדות, כמו שהיא חיה את הסדיזם כי פעם זה מה שהיא עברה והיא חייבת את זה. זה הסיפור הנפשי לכן זה לא משחק. יש אנשים שמשחקים בדס״מ אבל זה לא את.״
רגע לפני סיום אני מבקשת להגיד למטפלת בעקבות המיילים בינה לבין ונוס
שהוא לא התכוון לפגוע, אני יודעת את זה. כי זה לא ונוס הוא לא בנאדם שמתלכלך הוא מאד נלחץ שתעשי משהו, תגיע ניידת אישפוז.
המטפלת: ״אבל זה לא מה שאמרתי, אמרתי שיש אפשרות לעשות את זה במידה ויהיה צורך. וגם לך ולא לו״
אני: ״נכון, אבל שהוא בסערת רגשות ובנוסף לאלכוהול, הכדורים הוא לא הצליח לשמוע את הדברים האלו בצורה עוטפת ומכילה וכך הוא הגיב מתוך התגוננות.
ושדיברנו הרבה על הטיפול, הסיום הקרוב והוא אמר שהוא מאד מצטער שהדברים הגיעו למקום כזה, וככה זה נגמר״
המטפלת: ״אני מאד אוהבת אותו״
אני: ״אני יודעת, וגם הוא מאד מעריך אותך״
המטפלת: ״זה ברור לי, שנפשית הוא היה במצב כאוב ביותר, ויש לו פינה נורא חמה אצלי בלב. אני באמת אוהבת אותו, אני פשוט חושבת שאי אפשר להמשיך.
אני מאד מעריכה אותך על זה״