ומה עכשיו בעצם שהטיפול הסתיים וכל התחושות שעולות.
בהתחלה במקום מסוים הרגשתי שנשמטת לי הקרקע מתחת לרגליי והציפה אותי תחושה של פחד ממה יהיה עכשיו שאני ללא טיפול, כי אהבתי את עצמי מטופלת.
כן הצלחתי להוביל את עצמי ואת הקשר שלנו למקום טוב יותר.
כי אני יודעת מה לעשות כדי לשמור על זה.
הבנתי הרבה מאד דברים על המשפחה שבה גדלתי.
הבנתי הרבה דברים על המיניות שלי.
הבנתי הרבה מאד דברים על גבולות וכמה זמן חייתי ללא גבולות.
הבנתי מה חשוב לי בחיים הבוגרים שלי, בזוגיות ובמיניות שלי והבנתי מה פחות חשוב לי.
אני לא יכולה להתעלם מהשקעה הכספית שעכשיו מתפנה, אבל מעבר לזה עכשיו בעיקר מתפנה לי זמן, שהקודש לטיפול, ההגעה והחזרה מהטיפול והזמן שהוקדש לכתיבת הפוסטים שהיו חלק בלתי נפרד מהתהליך.
ועכשיו מתפנה לי חתיכת פרק זמן שבועית שאוכל להקדיש אותה לדברים אחרים שחשובים לי.
בנוסף אני מזכירה לעצמי שלפני כחודש וחצי שהיה משבר הטיפול לא היה שם כדי לעזור לי, להפך הוא יותר הפריע מאשר הועיל.
ובסופו של דבר מה שכן עזר לי להבין ולצלוח את המשבר זאת האמונה בעצמי והיכולת למצוא בעצמי את הכוחות הנכונים.
לפני כמה פגישות הרגשתי מעין מבוכה שלא הרגשתי קודם לכן, האם לדבר על השלישיה שעשינו או לא, ואני בשום אופן לא אומרה להרגיש ככה לפני טיפול מיני.
ואולי זה כמו שונוס אומר שבשלב מסוים הטיפול יותר הפריע לי להמריא לגובה ועכשיו אני יכולה לעשות את זה.
ועדיין נשארתי עם השאלה האם זה כתוצאה מהטיפול או שזה לגמרי אני והבגרות שלי והיכולת שלי להתמודד עם החיים.
