אני גאה בעצמי שאתמול הצלחתי לנהל שיחה טובה עם אמא שלי, מעין שיחת יחסינו לאן
שבה שתינו חלקנו יחד מה אנחנו רוצות אחת מהשנייה כדי שהקשר שלנו יהיה טוב יותר מעכשיו והאלה.
בעצותיו המעולות של ונוס הגעתי לשיחה ממקום שונה, לא ממקום של ילדה שנזקקת ליחס, עזרה או משהו מאימה.
דאגתי לאורך כל הזמן לא להיכנס למקום של האשמות כי אז הטונים יעלו וזה לא יעזור לי.
במקום מסוים שיחררתי אותה מהמקום ההורי שלה כלפיי, כי היא לא יכלה אז וגם לא היום להיות ההורה הזה שאני צריכה והיא בטח לא תוכל לעזור לי יותר מאשר אני אעזור לעצמי.
בנוסף כתבתי לעצמי נקודות שהיה חשוב לי להעלות בשיחה.
הדבר שאני הכי מרגישה מועצמת ממנו הוא שלמרות שלפני כמה ימים חשבתי על זה וכמה שלא בא לי לעשות את השיחה הזאת אבל זאת מחשבה ילדותית ושאני רואה את עצמי הבוגרת אני לא באמת רוצה לחיות בפחד, אני לא רוצה להימנע מאתגרים.
אני רוצה להיות חזקה ובטוחה בעצמי שאדע להתמודד עם החיים.
עכשיו נשארה לי לעשות שיחה דומה עם אבא שלי וזה יכול להיות הרבה יותר מאתגר.