מאז השיחה עם אבא שלי, יוצא לי לחשוב המון על הקשר שלנו והיום בבוקר עלתה המחשבה איך אלמד את עצמי לבקש דברים מבלי להיות נזקקת עבורם.
ההורים שלי לימדו אותי שרק שאני ממש זקוקה אפילו רק שאני ממש נושאת לדבר מסוים, הם יתנו אותו, ידאגו לו וכו׳.
דבר נוסף הם יספקו אותו אבל לא במלאו רק עד גבול מסוים שנראה להם כדי שאצטרך שוב להזדקק אליהם ולא אצליח להתייצב ואז שוב חוזר הלופ הזה איתם.
אני לוקחת את הדפוס הזה לחיים שלי היום ומודעת לזה שבאופן טבעי אני יוצרת את הצורך ומגלגלת אותו לנזקקות, מעמיקה את החסך ויוצרת את הרעב הנפשי.
אני רוצה ללמד את עצמי איך אני מבקשת דברים שחשובים לי בניהול ותחזוק הבית, בעולם החברתי, בזוגיות וכמובן ואולי החשוב מכל במיניות. מבלי להזדקק נואשת או לייצר רעב וכמיהה עצומה.
לזהות הרבה קודם בשלב בו יש בי רצון אני מביעה אותו וגם אם אני לא מקבלת מענה חיובי אז לעמוד על כך ובצורה אסרטיבית ומודעת כי זה חשוב לי.
