כחלק מתהליך אותו אני עוברת עם עצמי אני רוצה להיות מסוגלת לסלוח להורים שלי על הילדות שלי בעיקר כדי לשחרר ממני את האנרגיה של הכעס והאגרסיות ולמצוא שלווה פנימית.
אמא אני סולחת לך
* על שמשכת אותי והיד יצאה לי מהמקום
* על המגע הלא נעים שקיבלתי ממך
* על שפרצת לי לחדר שלא הייתי בבית והעפת את כל הדברים שהיו על השולחן, שברת לי דיסקים שהיו מאד יקרים עבורי ולא הסברת לי שלא לקחת לך את הפינצטה.
* על הפעמים שירדת לחיי שאפסיק לאכול את זה ואת זה. שאכין שיעורים גם שסבלתי מזה.
* על שדאגת לספר אותי קצוץ.
* על הפעמים שצחקת עליי ולא איתי.
* על התגובות הבלתי צפויות ולפעמים אלימות שלך.
* על ההשפלות ממך.
* על אי יצירת הבית כמקום חם, נעים ובטוח בשבילי.
* על שלא קיבלת את הנשיות שלי, הבגרות המינית ושלחת אותי להסתדר לבד.
* על חוסר הסבלנות, חוסר ההכלה, וחוסר היכולת להתמודד.
ולמרות זאת אני מבינה את המגרעות, אני לא חושבת שהכל היה רע היו גם דברים טובים
כמו שהייתי מסבירה לי דברים בסבלנות אז באמת הייתי מבינה.
או שהייתי חולה ממש אז כן ידעת לשים עליי יד על הגב ולעשות נעים ומרגיע.
אני יודעת שכפי הנראה גם את קיבלת חינוך דומה והעברת אותו הלאה כי לא יכלת אחרת.
ולכן אני סולחת לך על זה כדי שאצליח לייצר עבורי חיים טובים יותר.
