אבא שלי הוא אחד האנשים המשפיעים ביותר בחיי בעניין לקיחת אחריות.
פשוט אין לו את השריר הזה, זה ממש לא קיים בו.
ברמה קיצונית הוא יכול לשכוח משהו ולהאשים אותי
או שיכול לקרות לו משהו במהלך העבודה ואני שהייתי במקום אחר לגמרי ואפילו לא דיברנו יכולה להיות האשמה בכך.
זה גרוע!
כי לחיות עם בנאדם כזה שלרוב יאשים אותך על דבר כזה או אחר אז האשמה תמיד מרחפת מעליך ואת יודעת שהיא תגיע במוקדם או במאוחר.
מילא עניין האשמה אבל יותר גרוע מזה זה עניין אי לקיחת האחריות, אם עשיתי משהו והתוצאה הייתה אחרת ממה שרציתי האחריות היא עליי לשנות זאת.
אני יותר ויותר מסגלת לעצמי את המקום הזה בו אני לוקחת אחריות עליי חיי, המעשים שלי ובעיקר הדברים אליהם אני שואפת.
זה לא עובר חלק וללא קשיים ובהתחשב בכך שלא גדלתי בבית שפיתח את חווית המסוגלות שלי.
אני רוצה שיותר ויותר להזכיר לעצמי שאני אחראית למצב הקיים ואני אחראית לשנויים בחיי.
ובעיקר לשבור את המעגל הנוראי עבורי של אשמה ולקיחת אחריות.
