החיים על סף תהום

אחרי שחזרנו מהפגישה עם המגשרת שהייתה טובה וחיובית, הורדתי את ונוס בבית והלכתי להחזיר את הרכב לחניה.

בדרך הרגשתי את היכולת לשחרר את כל הרגשות ולתת לתחושות להציף אותי, הכל מאד כואב, פצוע, שבור ומרוסק.

עוד לא עבר יום אחד ללא בכי, בכל יום אני בוכה וכמה פעמים ביום.

בדרך חזרה דיווחתי לעצמי שאני רעבה ולמרות ההקפדה על תפריט מאוזן, לאחר מחשבה על מה לאכול החלטתי לפרגן לעצמי בהמבורגר מהמקום השווה, כבר יצא לי לאכול שם עשרות פעמים אבל אף פעם זה לא היה לבד.

הזמנתי את מבוקשי וכאשר ההזמנה הגיעה ישבתי והתענגתי שמתי לב שלא נגעתי בטלפון בכל אותו הזמן.

פשוט הזמן שלי לבד, זה היה קצת זר, שונה ובעיקר אחר.