החיים על סף תהום

פעם ראשונה שאני הולכת לישון לבד בדירה הזו אחרי 6 שנים בהן אני גרה כאן.

אף פעם לא ישנתי כאן לבד, בכלל שאני חושבת על הלילות בהם לא ישנו ביחד והם מעטים.

מתוך כ 4000 לילות לדעתי כ 10 לילות בלבד שלא ישנו ביחד, מתוכם זה כולל אישפוז שלי, אישפוז שלו, נסיעות מהעבודה שלי ולילה אחד שנסעתי לתמוך באחותי.

תמיד ישנו ביחד, גם בטוב וגם ברע, שכעסנו, שרבנו, שאהבנו (טוב על מי אני עובדת גם עכשיו אנחנו אוהבות), שהוא היה קורע אותי מצחוק ואז אומר שאני עושה לו סטרס.

בכלל שאני חושבת על עצמי לבד כאן וזה גם משהו שקרה לעיתים ממש רחוקות, התחושה מוזרה, שונה, זרה ומסקרנת.

סיפרתי לאיש המשקאות שאני הולכת לעבור את הלילה הראשון שלי בבית לבד והוא צייד אותי כראוי ואמר שמאד עצוב לו מהסיפור הזה, זה מדהים אותי לדעת בכמה אנשים התחברו לסיפור של חיי האהבה שלי.