החיים על סף תהום

לאחרונה אני מסתכלת על הסובבות אותי ואני מבחינה שיותר ויותר נשים מפתחות שנאת גברים.
באופן טבעי הן מסתכלות עלים כיצורים סמרטוטים, מושפלים וימכרו את אמא שלהם בשביל זיון. אני לא הבנתי על אף הרזומה המכובד שלי עם גברים אני לא שונאת אותם להפך אם הם באמת שווים את זה אז אני אוהבת, מעריכה ולעיתיים מעריצה אותם. אני מתה על האיבר הגברי שיש להם בין הרגליים, אני מתה על האובססיה שלהם לגביו ואיך אני מצליחה להשתמש בהם קודם לסיפוקי ואז אם מתחשק לי אז לדאוג לסיפוקם.
ואז המסקנה קפצה לי אני צעירה מידי מלפתח שנאת גברים.
אני צריכה עוד לפחות ארבע שנים כדי לפתח את התסמונת ולצערי הגברים הולכים ישר במסלול כדי שיהיו את כל הסיבות כדי שאוכל לפתח את אותה תסמונת.

ביום חמישי האחרון לפני המסיבה זרמתי לתוך סשן מאד מהנה חזק ועצמתי.
התעללתי בעבד המסכן אחרי שניקה ביסודיות את המגפיים שלי חיטאתי את הלשון שלו עם אלכוהול תוך כדי שאני מושכת אותה באטב כביסה כדי שלא אפספס חלקים בלשון.
לאחר מכן הרצתי אותו ברחבי הבית ברצועה שקשורה למצבטי פיטמות. לא קל היה הסשן, אין לי ספק בכך.
אחרי שנכנסתי לסשן בכזאת עוצמה לא דאגתי לאפטר קייר כמו שצריך אבל לבסוף שחררתי אותו מהמקום הקטן שהכנסתי אותו לשם. והעניינים קצת יותר נרגעו.