החיים על סף תהום

המילים מנסות לצאת אבל נתקעות ואני מנסה לנהל שיחה על רמה של אנשים שיש בניהם משהו משותף אבל זה ממש לא מצליח. אני רוצה שנדבר כמו פעם כשהייתי מרותקת ויכולתי שנדבר בצורה שותפת.
ואני אומרת לעצמי "רגשות פחחח........... רגשות זה לחלשים, זה לא בשבילי."
אבל כמו ילדה קטנה אני שומעת בראש את הקול שלו ואני מוצפת.
ואני עייפה ואני אומרת שאני אכתוב מחר בבוקר, אבל אין המילים רוצות לצאת עכשיו הלילה.
כי הלילה זה יום א' וזה תמיד היום והלילה הכי מיוחד עבורי.
והוא מטריף אותי, ואני כבר לא זוכרת איך מתנהגים בסיטואציות כאלו.
ויש לו את כל הנתונים בשביל להיות ה-אחד.
ודי תפסיקי את מתנהגת ככה רק כי הוא לא מושג ואת יודעת את זה.
וזה יחלוף בקרוב.