אני מנסה להבין מה עובר עליי,
יש לי כמידי לילה שלל אופציות ובכל זאת אני מעדיפה את המיטה ולהתכרבל בתוכה.
אני סובלת מסוג של ברור של שעמום.
אני ממש לא מבינה את עצמי.
הביטחון העצמי שלי בירידה, הרגשה של המצליחנות שלי בעבודה קצת נעלמה, אולי אפילו זה סוג של דיכאון שבלי לשים לב שקעתי לתוכו. משהו של לא להקיא ולא לבלוע.
אני לא ממש זוכרת מתי חייכתי חיוך פשוט ונקי חיוך כזה שהוא רק שלי. הבית שלי שוב מרגיש לי מלוכלך מאד ואני לא מצליחה להזיז את עצמי לנקות אותו.
אני צריכה משהו חדש, ריגוש, חוויה משהו סוחף שיבוא ויפיל אותי.
אני ממש לא מוצאת את עצמי.
והלילה אני מגבשת תוכניות אני יכולה ללכת לאקס ולקבל את האהבה והרוגע שאני רוצה, אני יכולה ללכת לצלע השלישית ולקבל את הסקס שאני צריכה. אני יכולה לממש סוף סוף איזה שניים/ שלושה דייטים שאני דוחה באופן כרוני. ואני מרגישה שלמרות הכל אני מעדיפה להיזרק במיטה. אני תמיד חושבת שהמנוחה בשבת אמורה לתת כוח ועכשיו אני מרגישה שנגמר לי הכוח.
אני חייבת משהו חזק כדי להתחיל איתו את השבוע החדש.
לפני 17 שנים. יום שבת, 14 בפברואר 2009 בשעה 14:39