מעניין אם הייתה לי יכולת לבחור רגע מסוים בשנה המטורפת הזו שעברתי (ועדיין עוברת) מאז הפרידה השנה מהו הוא היה,
כנראה שזה השיעור החשוב ביותר שלמדתי על גבולות
היכולת להבין שיש לי סטנדרטים מסוימים ואני לא מעוניינת לעבור עליהם.
המטפלת המינית זוגית טענה שגבולות זה שאפשר לשחק כדורגל בקומה האחרונה של מגדל עזריאלי כל עוד הגבולות ברורים לכולם.
ולכן היום אני מתרחקת מגברים שלא מבינים את חשיבותם של גבולות בין אם שלהם ועוד יותר את שלי, בדיוק כמו שאני לא נכנסת למים לצלילה עם כל אחד שרק יודע לצלול, (כאן אני עוד יותר סנובית) אני צריכה להבין שיש מוח שאני יכולה לסמוך עליו.
להבין שאני רוצה לשחק חזק ועוצמתי, ללכת רחוק, לקחת אותך ואותי למקומות מטורפים אבל בשביל שזה יעבוד חייבים את הגבולות כדי לשמור עלינו שמחר הכל יהיה בסדר ונרצה להיפגש שוב.
אולי זה שגיליתי ומגלה את המיניות שלי מחדש, הבנתי מה אני אוהבת ומה לא.
אולי זה שאני בונה את עצמי, כמי שאני ומחוברת לעצמה כמו מעולם לא הייתי, הכי נאמנה וכנה לעצמי.
ואולי זה הודעות שהחלפתי לפני יומיים עם הבן החורג שלי ובכיתי כמו שרק דברים שקשורים אלינו גורמים לי להרגיש, כי זה המצב השתנה לעולם לא יקח ממני את האהבה הענקית שיש לי אליו.