סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים על סף תהום

מעמקי ליבי שאני בוחרת לחלוק
לפני 15 שנים. 31 במרץ 2009 בשעה 15:15

היום הזה התחיל נורא,
כל היום הייתי עייפה וחסרת אנרגיה לחלוטין.
הרגשתי שאני לא מסוגלת לזוז מהמיטה.
בערך בשתיים זה תפס אותי ופתאום התחילו הנחלים לזרום. בכיתי אולי ארבעים דקות אני לא זוכרת מתי בכיתי ככה לאחרונה. ופשוט בכיתי ובכיתי נזכרתי שפעם אמרו לי שאם הדמעות לא ירדות אז זה לא בכי אמיתי אבל זה היה מאד אמיתי.
אח"כ נרדמתי לשעה קלה ואז מקלחת טובה וליטר וחצי של דיאט קולה.
ועכשיו קצת יותר טוב.
יש איזו הקלה באוויר
הבכי שיחרר אותי עדיין לא לגמרי אבל משהו זז.

Tobias​(אחר) - משהו תמיד זז.
עכשיו תני לזה זמן פשוט להיות.
כי עכשיו שיחררת את מה שהיה כלוא בפנים, ולאט לאט זה יתמלא מחדש בכל מה שחיכה בתור להכנס ולא היה לו מקום.
}{
לפני 15 שנים
נטול מושג​(אחר) - משו זז, זה כבר התחלה טובה.
לבכות זה נורא משחרר.
לפני 15 שנים
פוקחת עיניים - יותר טוב אחרי ליטר וחצי של דיאט קולה?

רק אחרי דבר כזה הייתי בוכה 40 דקות
לפני 15 שנים
מעונה למענה - זה יפיפה!
לפני 15 שנים
Citizen​(שולט) - זה כנה ואמיתי ()
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י