החיים על סף תהום

"תשירי לי" הוא אומר אני בטוחה שהוא צוחק ומתעלמת באלגנטיות.
חולפות כמה שניות והוא יותר תקיף "אני רוצה שתשירי לי" אני משתנקת ומנסה לעקל את מה שהוא אומר, אני צריכה לשיר? ועוד מולו.
למה הוא לא מבקש ממני להתפשט היה לי הרבה יותר קל מלשיר.
הוא חוזר שוב והוא מאד רציני ולא מוותר "אני רוצה לשמוע אותך, כמו שלפעמים אני תופס אותך שרה במקלחת"
אני לא יודעת מה לעשות יכולת האילטור שלי גבוה אבל אני טובה בלדאוג שאחרים ישירו אבל לא שאני צריכה לשיר.

אני מתקרבת למערכת ומנסה לחשוב על משהו יפה שיהיה לי קל לשיר עדיף משהו בעברית.
מזל שאני מספיק שתויה אחרת בכלל לא הייתי מסוגלת לעשות את זה.
אני מתחילה לנבור בדיסקים, איך אני מתגברת על המבוכה, אני מרגישה אדומה ודפיקות הלב שלי לא ממש מאיטות.
שיט! דיסק אדום אני מחזיקה ביד גם באנגלית וגם עוד ביטלס.
הוא מסתכל עליי בחיוך של סיפוק "בחירה מצויינת" הוא אומר ואני עוד לא מבינה מה בדיוק אני הולכת לעשות. אני שונאת לשיר יש טובים ממני שאלופים בלעשות את זה.
אני מפעילה את הדיסק השיר הראשון מוזיקה קצבית אני זוכרת את המילים שוב נחנקת קצת ואז אני נעמדת מולו לוקחת את המיקרופון ומקרבת לפה, אני מסתכלת עליו והוא בציפיה לשירה שלי.
שיט אני כ"כ גרועה בזה, למה הוא צריך את זה.
אני מנסה לשיר אבל לא יוצא לי קול כמו בסיוט שאני מנסה לצעוק ואף אחד לא שומע.
אני מנסה שוב וכלום.
אני חסרת קול.

אני משפילה מבט וצחוק מרושע ממלא את חלל החדר, צחוק מתגלגל.
הוא צוחק עליי.
הוא מעולם לא ביקש ממני לשיר אז למה הוא מבקש ממני לשיר דווקא עכשיו.
הרי הכל חלק מעוד תוכנית שלו, כמו כל התוכניות שלו
והרי רק הוא יכול להחליט מה יקרה, מתי ואיך
הוא לוחץ על הכפתורים בשלט להנאתו הפרטית בלבד.
הפעם זאת הייתי אני...