החיים על סף תהום

כואב,
עצוב,
קר,
לבד,
תחושה של בחילה שלא מספיקה
הדמעות לא מפסיקות.
הלב נישבר התנפץ
כבר אין כוח לכלום.
המוות הזה הורג אותי

לא רציתי שזה יגמר לעולם.
הייה כל כך טוב.
כל כך הרבה הרפתקאות כל כך הרבה חוויות
כל כך הרבה אהבה.

למה ההתחלה הייתה כך כך מתוקה וגם הלאה הייה מדהים,
אני לא רוצה לוותר על כל זה.

ויותר מזה שגם הפרידה היא די מושלמת,
בלי וויכוחים
בלי פגיעה של ממש.
רק תחושת אכזבה כבדה.

כנראה שעכשיו התהום שלי נפערה
והיא שואבת את הכל.