החיים על סף תהום

היום חזרתי לביקוריי בלמורס "הפאב השכונתי" שלי בתקופת הרווקות לאחר אין ספור התנחלויות הוא אפילו ניקרא "הבית".
אני והסאבית החמודה שלי הלכנו, התיישבנו הסאבית החמודה שלה מספרת לי על איזה קטע הזוי עם איזה גבר שמטריף אותה. ואני כרגיל עם "ה-ב-י-ר-ה ש-ל-י" לף בלוד לאחר שיחה אני מחליטה לבדוק את המקום. המקום מאד השתנה מהפעם האחרונה שהייתי שם והתחלתי לבדוק פתחו קומה שניה ודי מדליקה הלכתי לבדוק את הקומה. היא הייתה ריקה מאנשים חוץ מהברמן ואישה מבוגרת שניראתה מבעלי המקום
אני בודקת וסוקרת ופתאום הברמן שואל "מוצא חן בעינייך?"
"כן, וממש יפה מה שעשו כאן." (במה לחשפניות...) אני אומרת
ומוסיפה "שפעם הייתי כאן כל יום ולא יצא לי לראות עד היום את הקומה השנייה"
והוא אומר "זה כבר ארבע חודשים, אז כנראה שדי מזמן הייה הכל יום שלך כאן"
ובתגובה אני אומרת "לא היו לי ממש סיבות לבוא לכאן..."
ואני יורדת לקומת הקרקע ואז הגיעו שני ידידים אבירם וטל אחרי איזה קטע הזוי עם הפלאפון של הסאבית בית קברות.
מתיישבים ואז טל מציע "בואו נשחק בסנוקר".
אני מנסה להיזכר מתי לאחרונה שיחקתי סנוקר
הייה איזה משחק הזוי לפני כמה חודשים טובים עם איזה עובד עריית רחובות או משהו כזה.
והייה די מבייש.
טוב מתחילים לשחק משחק ראשון אני והסאבית יושבות ומסתכלות מהצד.
משחק שני אנחנו מצטרפות ומתחלקים לזוגות.
היא וטל אני ואבירם מכת הפתיחה הייתה קורעת ומצחיקה ביותר (מזל שלא שלי) הכדור עף בעוצמה חזקה ולא פגע וחשבתי לעצמי עם בד הלבד הייה ניקרע זה כבר הייה ממש קורע.
לאחר ניסיון נוסף המשחק מתחיל הצלחתי להכניס לא מעט כדורים,
והפגיעות היו די מדיוקות ויפות.
וכמובן שניצחנו.
אחרי עוד בירה החלטנו לסיים את הערב.
ניפרדנו לשלום וכל אחד המשיך לדרכו.
הייה נחמד לראות מה קורה שם בחוץ.
וקצת הייה מבעס לחזור לבית הקר ובלי יותר מידי ציפייה למשהו.
אבל די נהנתי.